אסתכן ואומר שאפשר להוריד את מפלס החרדה, הכמעט פאניקה, האוחזת בחלקים נרחבים מהציבור בישראל. אומנם, איראן ושלוחיה צברו יכולות מרשימות לשגר לעברנו טילים בליסטיים, טילי שיוט, רחפני נפץ וכטב"מי נפץ. הן גם עלולות לתקוף את יישובי הגבול בגולן ובגליל, ואולי גם לנסות לפגוע במוסדות ובאנשים ישראלים ויהודים בחו"ל. אבל במקביל פועלים על איראן ושלוחיה סדרה של אילוצים כבדים שכמעט בוודאות ירסנו את תאוות הנקם ותוכניות המהלומה ההרסניות שלהם.
ההערכה: מתקפה מדודה
סביר להעריך, נוכח המאמצים שאיראן משקיעה כעת בזירה הבינלאומית וההכרזות המתלהמות של מפקדי משמרות המהפכה והפוליטיקאים הבכירים באיראן, שטהרן מתכוונת לפתוח ב"מערכה פתוחה" נגד ישראל. מערכה שתימשך אולי יומיים-שלושה, ובה ישתתפו השלוחות וינסו לאתגר את מערכי ההגנה והיירוט של ישראל והקואליציה בראשות ארה"ב - אבל היא תהיה מדודה ולא מאוד הרסנית.
הבסיס להערכה היא הידיעה שאיראן היא מדינה חלשה, והמשטר בה חושש מערעור היציבות בקרב האוכלוסייה. אם איראן תנחית מכה הרסנית על העורף הישראלי, ישראל לא תצטרך להתאמץ הרבה ולא תזדקק לעזרת ארה"ב כדי לפגוע לפחות ב-30 אחוז מתעשיית הנפט האיראנית.
ישראל לא תתקשה להרוס סכרים באיראן, ובעקבות זאת לא רק שתהיה בצורת, אלא שהאוכלוסייה תצטרך לקבל מים בהקצבות אישיות. הנמלים של איראן הם למעשה המוצא הכלכלי העיקרי של מדינה זו לעולם החיצון, והם גדולים ופגיעים מנמלי חיפה ואשדוד. ומתקני הגרעין - ובכן, לא כולם נמצאים מתחת לקרקע, וגם מתקני התעשייה הצבאית של איראן, כולל מפעלי הכטב"מים, אינם מתחת לקרקע. כך שקהיליית המודיעין של ישראל, צה"ל ובעיקר חיל האוויר, לא יתקשו לגרום נזק למשטר שיכול לאיים בחומרה על יציבותו, וזהו הגורם המרסן העיקרי.
הגורם המרסן השני בחשיבותו הוא מערכות ההגנה האווירית הרב-שכבתיות שלנו ושל האמריקנים ובעלי הברית. המערכות הללו כוללות מתקני גילוי - לא רק מכ"מים - ואמצעי יירוט שהוכיחו יכולת פנטסטית נגד 99 אחוז מהמתקפה האיראנית הקודמת ב-14 באפריל השנה.
3 צפייה בגלריה
חמינאי והנייה
(צילום: Office of the Iranian Supreme Leader/WANA (West Asia News Agency) via REUTERS)
מטרת המתקפה ההיא הייתה לאותת לישראל שאיראן לא תהסס להיכנס למלחמה ישירה. האיתות נקלט בישראל, אבל הנזק שספגנו היה אפסי. הפעם האיראנים לא יודיעו לנו מראש מה הם מתכוננים לעשות ומתי. הם מחזיקים את הקלפים קרוב לחזה, אבל ניתן להעריך שהם מתכוונים לנסות להטעות את מערכות היירוט בעזרת שני עקרונות.
האחד, כמות גדולה של טילים וכטב"מים. השני, שיגורים מכל הכיוונים ושל כל סוגי הטילים קצרי הטווח וארוכי הטווח, באופן שהמיירטים יצטרכו לזהות מהר באיזו מטרה לטפל קודם ובאיזה אמצעי יירוט, דבר שמועד לשגיאות וטעויות שיאפשרו אולי לכמה טילים וכמה כטב"מים לחדור. ועדיין, מדובר במערכות יירוט והגנה אווירית שאין כמותן בעולם, והאיראנים פוחדים מכישלון גם הפעם.
צריך לזכור שהמתקפה המתוכננת על ישראל היא לא סתם תוצאה של תאוות נקם איראנית, אלא צורך הישרדותי של המשטר להוכיח לאזרחיו שחיסול הנייה המיוחס לישראל אינו מעיד על חולשה שלהם. כישלון במתקפה המתוכננת עלול רק להחמיר את האפקט ואת הרושם שהשאיר חיסול הנייה בלב טהרן בקרב אזרחי איראן.
גורם מרסן חשוב מאוד הוא העובדה שהאיראנים רואים את ההתגייסות האמריקנית, הבריטית, הצרפתית וגם, ייתכן להערכתם, של כמה ממדינות ערב לסייע לישראל ביירוט.
איראן מפיקה לקחים
סביר מאוד להניח שהאיראנים ושלוחיהם כבר מתכננים את המהלומה על פי לקחי כישלון המהלומה באפריל. באותה מהלומה רק כמה טילים בליסטיים הצליחו לחדור את מערכי ההגנה של ישראל והקואליציה שהתייצבה לצידה. אף כטב"ם ואף טיל שיוט לא פגע במטרה בשטח ישראל.
בבסיס נבטים פגעו ארבעה ראשי קרב של טילים מסוג "עמאד". ראש הקרב של הטיל הזה נפרד מהגוף, ובעזרת כנפונים ומערכות ניווט חסינות בפני שיבוש הוא מתמרן ועושה את דרכו בזיגזג לעבר המטרה, מה שעלול להקשות מאוד על מערכות היירוט. את ה"עמאד", עם הדלק הנוזלי, מכינים שעות לשיגור, ואז אפשר לפגוע בו על הקרקע לפני שהוא משוגר. לאיראנים יש עוד טיל, כבד יותר ומדויק לא פחות, בשם "חייבאר שקאן". הטיל הזה נחשב לטיל המסוכן ביותר. הוא מונע בדלק מוצק, ולכן לא צריך להכין אותו לשיגור מעל פני הקרקע במשך זמן רב.
תיעוד מיירוטי הכטב"מים וטילי השיוט מאיראן, אפריל
(צילום: דובר צה"ל )
סביר לגמרי שבמטח הראשון ינסו האיראנים לשגר את טילי ה"חייבאר שקאן", שייחשפו לפני שיגורם, והם עשויים בסוף המסלול שלהם לפזר ראשי קרב מתמרנים לעבר מספר מטרות בישראל. סביר בהחלט להניח שהאיראנים ינסו לאתגר כמותית את מערכי ה"חץ 3", "חץ 2" ו"קלע דוד", בהנחה שלישראל אין כמות עצומה של טילי יירוט יקרים אלה, אבל גם לאיראנים יש מגבלה והיא מספר המשגרים.
נכון שלאיראן יש כ-2,000 טילים בליסטיים ארוכי טווח שיאתגרו את ישראל, אבל מספר רכבי השיגור הוא קטן בהרבה, והוא מגביל את כמות הטילים ארוכי הטווח הבליסטיים שאיראן יכולה לשגר בעת ובעונה אחת. כדי להתגבר על זה הם ינסו לשלב את המיליציות השיעיות בעיראק, שירו טילים מגבול סוריה-עיראק ממרחק של 600-500 ק"מ יחד עם הטילים ארוכי הטווח שירו מאיראן, ועל ידי כך לבלבל את מערכות היירוט.
זו תהיה התמודדות טכנית וטכנולוגית קשה ובעיקר מאבק מוחות, אבל סביר שהאיראנים ינסו לפגוע בעיקר במטרות צבאיות ולא לגרום לאבדות כבדות או הרס בעורף ובמתקני תשתית פשוט כדי שלא לגרום לישראל להגיב כלפיהם באותה צורה.
מתי כל זה יקרה? עדיין לא ברור, אבל הכנת מבצע כזה היא מסובכת וממושכת מסיבות טכניות וטכנולוגיות ומחייבת המון מאמצי תיאום בין איראן ושלוחיה בתימן, בעיראק, בסוריה ובלבנון. רק לשם תזכורת, ישראל חיסלה את חסן מהדוואי מפקד משמרות המהפכה האיראניים בסוריה ב-1 באפריל, ואיראן התחילה להגיב רק ב-13 באפריל. כלומר שבועיים עברו מהחיסול ועד שאיראן הוציאה תגובה פשוטה יחסית עם שלוחיה. הפעם המבצע מסובך הרבה יותר עבור האיראנים.
שאלת חיזבאללה
ומה עם חיזבאללה בלבנון? אין לדעת אם חיזבאללה ישתתף בשיגור כטב"מי נפץ קלים ומהירים שהוא מתמחה בהם לשטח ישראל במתקפה הכללית. מנאומי נסראללה ומהכרזות של אישים באיראן ובלבנון מסתמן שהאיראנים אינם רוצים שחיזבאללה יפעיל את מלוא עוצמת הארסנל שברשותו כעת. האיראנים רוצים שחיזבאללה, הזרוע הארוכה האסטרטגית שלהם, ישמור את יכולותיו ליום שבו איראן ומתקני הגרעין שלה יותקפו בעוצמה.
סיבה נוספת שחיזבאללה לא יפעיל את מלוא עוצמתו היא מצבה החמור הכללי של לבנון והחשש של תושביה שגורל מדינתם ועמם יהיה כגורל עזה. לכן חיזבאללה יפעל, אבל כנראה בצורה נפרדת כדי לנקום את חיסולו של פואד שוכור בביירות שהיה האישיות הצבאית הבכירה ביותר של הארגון.
מדינות רבות במערב קראו לאזרחיהן לצאת במהירות האפשרית מלבנון, ולא קראו לצאת מישראל. הן לא עשו זאת בשל חשש שהאזרחים ייפגעו על ידי הלבנונים, אלא ממכת הנגד הישראלית. וזה אומר הרבה.
ניתן להעריך שהאיראנים מתכוונים לנסות להטעות את מערכות היירוט. ועדיין, הם מפחדים מכישלון גדול גם הפעם.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.08.24
