"הברבור השחור הופך את כל מה שלא ידוע להרבה יותר רלוונטי – ממה שכן ידוע", קבע הפילוסוף הנודע נאסים טאלב בספרו המהווה מצרך חובה לכל מי שעוסק במודיעין, בצל האתגר המורכב ביותר העומד בפני הנושאים באחריות לביטחון, מאז ומעולם: פיצוח סודות ותעלומות האויב.
כישלונה הקולוסאלי של קהילת המודיעין הישראלית שחדלה מלהתריע על כוונות חמאס ויכולותיו לפשוט למרחב העוטף באמצעות דיוויזיית קומנדו, משיב ביתר שאת לסדר היום הביטחוני הבינלאומי את השאלה בדבר ההיסט שממנו עשויות לסבול סוכנויות מודיעין ברחבי העולם, גם בעידן המודרני, בדומה להפתעה שנרשמה ב-2022 עם פלישת רוסיה לאוקראינה.
מקובל לראות בפלישת חמאס ובטבח הנורא כ"ברבור השחור" בן זמננו. אין על כך חולק, אך דומה כי לצידו צצה הפתעה נוספת – גם אם לא מסדר גודל דומה – בדמות מנגנון ההברחות העצום שבנו ארגוני הטרור ברצועה לאורך 15 השנים האחרונות, שנחשף בימים אלה בידי צה"ל. דומה שאוטוסטרדת תת-הקרקע שנתגלתה היא רק סנונית לבאות, כחלק מציר החמצן העמוק שבנתה הזרוע הצבאית של חמאס באין מפריע, בשיטתיות ובדבקות. במובנים אלה, העובדה שמערכת הביטחון הישראלית הייתה מודעת, במידה כזו או אחרת, לכך שמתחת לציר פילדלפי מתפתחת תעשיית הברחות, לא מסירה ולו במעט מעומק ההפתעה המצבית שיש בחשיפת המתחמים התת-קרקעיים, באופן ששב וממחיש את הערכת החסר הישראלית לפרויקט ההתעצמות החמאסי, אפשר גם מתוך הטיית השת"פ מול מצרים.
הדיון הנוקב שיש לערוך בנושא לא נעצר במדיניות הישראלית הפסיבית בעיקרה לאורך השנים, ביחס למתחולל בגבול עזה-מצרים. העובדה שאימפריית הברחות שכזו נבנתה, במקרה הטוב, בעצימת עיניים מצרית, ובמקרה הרע בשיתוף פעולה של ממש מצד גורמי שטח ודרגים בכירים בקהיר, מחייבת דיון נוקב למול ארה"ב ומצרים בשאלת עתיד מרחב הגבול. דיון נוקב עד כדי פתיחה מחדש של הנספח הצבאי להסכם השלום, שנחתם בשנת 1979.
לאורך שנים, זולת מקרים פרטניים ונקודתיים שסוכמו על פי רוב באופן בלתי פורמלי במשולש ירושלים-וושינגטון-קהיר, הצדדים נמנעו מפתיחת הנספח הצבאי, מחשש לדעת הקהל במצרים, העוינת לישראל. עתה, עם חשיפת מערך ההברחות, שהיווה את רכיב היסוד בתהליך בניין הכוח של חמאס והביא לפיתוח יכולות צבאיות שאיפשרו את זוועות 7 באוקטובר, זוהי שעת כושר של ממש לדיון מחודש בשאלת המציאות הביטחונית בחצי האי סיני ובמחויבותה של מצרים לביטחון ישראל, כנגזרת להסכם השלום.
צילום: עוז שכטרצילום: עוז שכטרכוח המשימה הרב-לאומי (הכמ"ר), בפיקוד ארה"ב, מפגין כבר שנים אפקטיביות מוחלשת במרחבי סיני. פתיחת ההסכם תחייב שינוי יסודי בייעודו, סדר כוחותיו, המודיעין והאמצעים העומדים בפני הכמ"ר, כדי להבטיח את תפקידו ככוח מסכל הברחות. כך גם סביר שיידרש שינוי ביחס למעמדו של מרחב גבול עזה-מצרים, ושאלת חופש הפעולה של צה"ל במצבי קיצון, באופן שימנע משבר נוסף עם קהיר.
גם כאן, שאלת עתיד יחסי ישראל-מצרים נגזרת מאסטרטגיית "היום שאחרי", שהדרג המדיני נמנע מלקדם. כל עוד נמשיך להתבוסס במלחמת-עד נטולת יעדים ברורים, גם עתיד היחסים עם הגדולה במדינות ערב, יעמוד בסכנה להמשך התערערות, שתפגע בביטחונה הלאומי של מדינת ישראל.
הכותב כיהן כיועץ המשפטי למפקד פיקוד הדרום, אלוף (מיל') יואב גלנט, בשנים 2007–2010
פורסם לראשונה: 00:00, 08.08.24
