הימים ימי המתנה מורטי עצבים. בצפון מתרבות התקריות לאורך הגבול. ממזרח מאיימים אויבנו להכות בנו בטילים. בדרום נחסמה תנועת הספינות בים סוף לנמל אילת. לכולם ברור שהפיצוץ הגדול קרב. אם מישהו מרגיש שכבר התנסה בעבר בסיטואציה הנוכחית אז הוא לא ילד, זה קודם כל. לך תספר לצעירים על תקופת ההמתנה של קיץ 67' שהסתיימה במכת מחץ של ישראל על צבאות ערב במלחמה שנמשכה שישה ימים בלבד. הם יחשבו שאתה מוכר להם סיפורי אלף לילה ולילה כי המציאות שהם מכירים היא מלחמה שנמשכת כבר 300 ימים ורחוקה מאוד מלהסתיים.
לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
כתבות נוספות רק למנויים:
ישראל מתכתבת עם עברה. אנחנו בכניסה לבסיס חיל האוויר תל נוף שעלול להיות אחד מיעדי התקיפה של איראן וחיזבאללה. פעם נהוג היה להוסיף "אי שם במרכז הארץ", אבל היום Waze מביא אתכם עד הש"ג. כבר שבוע שכל מי שמשרת בבסיס הענק הזה דרוך כקפיץ. ההמתנה ב-67' נמשכה כחודשיים. חודש אחרי שחיל האוויר הפיל שישיית מיגים סורים מעל הכנרת באפריל 67', החליט נאצר נשיא מצרים לסגור לנו את הים האדום. עוד קודם לכן הוא קידם כוחות צבא לעומק סיני ובישראל אחזה פאניקה. ילדים בתל-אביב חפרו שוחות ברחוב אלנבי בכניסה לשוק הכרמל. באשקלון מילאו בני נוער שקי חול וערמו אותם בחצרות השיכונים. ההמתנה למלחמה הגדולה שכולם חששו ממנה הייתה אולי קשה יותר מהמלחמה עצמה שפרצה ב-5 ביוני.
תקופת ההמתנה ההיא נחתמה במכת פתע על חילות האוויר ועל צבאות ערב. מתל נוף המריאו אז מיראז'ים וסקייהוקים לתקיפה של שדות תעופה במצרים. אבל מה שהיה היה. היום הטייסים יושבים ב"וילה" ומחכים. זה בית שנדמה כאילו נלקח מהרחבה של מושב או קיבוץ. חצר מטופחת עם אבני טוף מסביב לצמחייה, פרגולה שמחפה על מרפסת דֶּק ותריסים חשמליים שמגינים על הסלון מפני השמש. זה המקום שבו שוהים צוותי האוויר שנמצאים בכוננות.
יש כאן שלושה חדרים עם מיטות שמצען מסודר כמו בחדר מלון, מטבח מאובזר עם מכשיר סודה ומכונת אספרסו, מסך טלוויזיה ענק וסוני פלייסטיישן חדש. על שולחן ההסבה הרחב מצאנו חפיסת קלפים עם ערימת ז'יטונים לצידה, ראיית זהב למשחק פוקר סוער שהתקיים כאן לא מכבר תוך כדי ההמתנה למתקפה המבוששת לבוא.
כך שנכון לבוקר יום חמישי, שבו נכתבים הדברים, המלחמה טרם פרצה אבל החרדה בשיאה. חברות התעופה הזרות השהו את טיסותיהן לישראל, אלפי ישראלים תקועים בחו"ל ומחפשים מקום באחת החברות הישראליות שמנצלות את המצב כדי להפקיע מחירים. הכבישים ריקים כי אנשים מעדיפים להישאר בבית לצד הילדים וליד הממ"ד. הייתם צריכים לראות את תל-אביב בתחילת השבוע. העיר הייתה שוממה כמעט כמו בימי הסגר של הקורונה.
אבל יש פער גדול בין החרדה והלחץ שמשדרים מי שמברברים בלי הרף באולפני הטלוויזיה לבין הענייניות של אנשי טייסת "חוד החנית" של מטוסי ה-F15, הלוא היא טייסת 106. רק לפני שבועיים פירסם חיזבאללה סרטון של תשע דקות ובו תיעוד מהאוויר של בסיס רמת דוד. הכטב"ם השיעי הסתובב לו בנחת מעל הבסיס וצילם באיכות מעולה את מיפקדות הטייסות, דירי המטוסים, מסלולי ההמראה ואפילו את משרד המפקד.
סביר להניח שכל בסיסי חיל האוויר נמצאים על הכוונת של חיזבאללה ואיראן. וכשיש איום וישנה דריכות, זמן התגובה צריך להיות מהיר. זו הסיבה לכך שרס"ן נ', סגן מפקד הטייסת, מסתובב עם מכנסי לחץ (g-suit) מעל סרבל הטיסה. יש לו צינורית שיוצאת קצת מתחת למותן ואותה צריך לחבר לצינור האוויר במטוס כדי למנוע לחץ על כלי הדם במהירויות הגבוהות ובתמרונים המסחררים במהלך הטיסה. על הירך מתנדנד לו כובעון בד שאותו הוא חובש מתחת לקסדה. הוא כונן הקפצה ואם תישמע סירנה בטייסת הוא אמור להיות תוך מספר דקות על המטוס.
5 צפייה בגלריה
רס"ן נ' ליד המטוס החמוש. "אני צריך רק לשים עליי את הטורסו שמתחבר למצנח וגם משמש לציפה במים במקרה של נטישה"
(צילום: גדי קבלו)
"אבל עזוב אותנו, אנשי צוות האוויר", אומר נ', "המטוס עצמו מוכן להמראה מיידית. אני צריך רק לשים עליי את הטורסו שמתחבר למצנח המטוס וגם משמש לציפה במים במקרה של נטישה, אבל המטוס עומד מדוגם, מתודלק וחמוש, רק תניע ותיסע.
"אני לא רוצה להיכנס לרמת הכוננות שלנו, שמשתנה לפי המודיעין וההערכות. המעבר מרמה לרמה הוא עניין של דקות. יש רמת כוננות שבה אתה באוויר תוך כמה דקות מהקפצה. יש כוננות מיידית שזה לשבת בתוך המטוס בדיר שלו כשהוא לא מונע ולחכות להקפצה, והכוננות הכי גבוהה היא כשאתה במטוס והוא מונע ונמצא בעמדת המראה. במצב הזה, תוך עשר שניות אתה באוויר. מה שאתה רואה פה זו הערכות, הערכות למלחמה שאולי נמצאת בפתח. לא סתם אני מסתובב לבוש ככה".
"חוד החנית" מחזיקה בשני דגמים של ה-F15, דו-מושבי וחד-מושבי. הם לא חדשים ומתוחכמים כמו ה-F35, אבל עם קצב נסיקה של 254 מטר לשנייה וטווח טיסה מרבי של 3,459 ק"מ לדגם C שלצידו עמדנו, אין למטוס הזה מה להתבייש. "זה מטוס שבהגדרה שלו נועד ליירוט, מה שנקרא עליונות אווירית", אומר סגן מפקד הטייסת, "אבל לצערי הרב אין לנו מול מי להילחם באוויר, לפחות בינתיים".
הוא נראה באמת מבואס מהעובדה שאין אף חיל אוויר ברמה סבירה בסביבה. אולי הידיעות שהגיעו השבוע על הזמנה שעשו האיראנים מהרוסים של מטוסי סוחוי חדישים מסמנים על הקמתו של מתחרה ראוי. "אבל עד אז זה לא אומר שאין לנו משימות אוויר-אוויר. ראה למשל את ליל התקיפה האיראנית ב-14 לאפריל. לטייסת הייתה כמות יפה של הפלות בלילה הזה, גם של טילי שיוט וגם של כטב"מים".
כמה הפלתם?
"אני לא יכול להגיד. אני יכול רק לומר שהייתי באחד המטוסים המיירטים והמחזה היה מטורף. אתה בגובה 20 אלף רגל, חושך מצרים והרקיע מלא בטק"קים (טילי קרקע-קרקע), אתה רואה את שובלי האש שלהם, יש להם וואחד מנוע רקטי, ומנגד אתה רואה את השובלים של טילי החץ שנורו לעבר הטק"קים, רואה אותם בנסיקה מטורפת ואז את היירוטים שקורים מעליי. והאתגר שלי הוא בכלל למצוא את הטל"ש, את טיל השיוט שנע לעברנו. וזו מטרה נכלולית כי היא משייטת במהירות של טיסה מסחרית, סביב ה-300 קשר, ואתה צריך לוודא שזה אויב, כלומר להפליל אותו.
5 צפייה בגלריה
רס"ן נ' בחדר ציוד הבטיחות וההצלה. "הפלנו כמות מכובדת של טל"שים וכטב"מים, עבדנו נון-סטופ"
(צילום: גדי קבלו)
"ואם אתה חושב שזה נגמר בזה אז אין לך מושג, זה רק מתחיל, כי וואנס הפללת אתה צריך להחליט איך להפיל אותו. האם אתה משגר עליו מטווח קצר או מטווח רחוק, האם מלמעלה או מלמטה, מלפנים או מאחור, ולכל החלטה כזו יש משמעות של חימוש ושל תמרון, הזווית שלי ביחס למטרה, ואת כל ההחלטות האלו אני צריך לקבל בשנייה-שנייה וחצי מקסימום.
"ושוב, הפלנו כמות מכובדת של טל"שים וכטב"מים. עברו מאז ארבעה חודשים ובזמן הזה עבדנו נון-סטופ. בשבוע שעבר, למשל, הייתי בגיחה בדרום לבנון. סיכלנו חוליה של חיזבאללה באחד הכפרים. אה, רגע, הספקנו להיות גם בתימן, שזה אירוע די מטורף בפני עצמו".
אפרופו תימן, הנה הנווט רס"ן ר'. מראהו מטעה, כשל פקיד מתלמד במחלקת המשכנתאות בבנק, אבל הבחור מומחה בניהוג "טילי טלוויזיה" בול למטרה. "יפה שאתה רוצה לדבר על תימן כשאנחנו בדריכות לאירוע מול חיזבאללה בלבנון ותקיפה אפשרית מאיראן או אחת השלוחות שלה או של כולן יחד. כן, הייתי בתימן. חצי הדרך לשם הראות הייתה בסדר. ראיתי את מצרי טיראן. אבל אחר כך נהיה אובך מגעיל והאובך הזה הורס את הסקסיות של הסיפור.
"לא ראיתי כמעט יבשה, אני לא יכול להתפייט על יופיו של קו החוף האריתראי. בקטעים שלא היה אובך ראיתי רק ים. אבל עזוב מה ראיתי, הראש שלי היה ממוקד בעיקר בלחשב את צריכת הדלק, לראות שעם כל התדלוקים יש לנו מספיק דלק כדי לחזור הביתה".
מתפתח שיח על התקיפה בתימן שמכוון גם לתקיפה אפשרית באיראן. נ' אומר שבטיסה כזו אין מקום לתקלות. "תחשוב שאתה בטיסה ארוכה לארצות-הברית ורגע לפני הכניסה לאוקיינוס יש תקלה במטוס. תיקון קטן של 20 מעלות ימינה ואתה נוחת בנמל הית'רו בלונדון. כשאתה טס לתקיפה בתימן או ליעד אחר בטווח דומה ויש לך תקלה במטוס איפה תנחת, בסודן? בערב-הסעודית?
5 צפייה בגלריה
מטוס קרב בבסיס תל נוף. "בחיים עצמם אנחנו טובים בלתקן את עצמנו, בתקיפה כמו שעשינו בתימן אין פעם שנייה, אין ריבאונד"
(צילום: גדי קבלו)
"ואחרי כל הדרך הארוכה שאתה עושה, שעות אתה במטוס, בסוף אתה צריך להביא את עצמך לרמת ריכוז עילאית כדי למצות את הסיבה שלשמה עשית את כל הדרך הזו. זה לקחת את החימושים ולפגוע איתם בול במטרה. כי לטוס את כל המרחק הזה ובסוף לפגוע ליד זה לא מתקבל בכלל על הדעת".
"תחשוב על עשר שניות שמזקקות את מה שלמדת והתאמנת עליו", אומר הנווט ר', "הרי זה הסיפור שלך כלוחם, בשביל העשר שניות האלה. לעשות אלפא (פגיעה במטרה) ביעף ראשון. בחיים עצמם אנחנו טובים לתקן את עצמנו, לעשות טוב יותר בניסיון השני. למשל לזרוק לסל ואם מחטיאים אז לרוץ לריבאונד ולנסות לקלוע בניסיון השני. בתקיפה כזו, כמו שעשינו בנמל חודיידה בתימן, אין פעם שנייה. אין ריבאונד. הטייס שלי שיחרר טיל לעגורן ומהרגע שהטיל יצא אני ניהגתי אותו לעגורן. בזמן הזה אתה לא חולם, לא הוזה, לא חושב על כלום. אתה 100 אחוז בניהוג של הטיל למטרה, לא נותן לכלום להסיח את דעתך".
וברגע שפגעת, מה התחושה?
"שאני מעל תימן לעזאזל ושצריך עכשיו לחזור הביתה. זה חלק מהמשימה, לחזור הביתה".
לא שומעים פה שום תופי מלחמה. היינו בתל נוף כמה שעות טובות וראינו בקושי שלושה מטוסי F15 נוחתים. "בקושי" כי אחד מהם עשה יעף זריז מעל הבסיס כדי לוודא שהוא תקין. זה לא נחשב. טיפסנו למגדל הפיקוח ומצאנו שם את סרן נ' המילואימניקית, שבאזרחות היא פקחית בנתב"ג. יחד איתה היו שני סדירניקים שסייעו לה בעבודה. נ' אחזה במשקפת ותיצפתה על מטוס שהתקרב לנחיתה ממזרח. "זה אקסטרה וידוא לראות שהגלגלים שלו באמת יצאו ושהוא מוכן לנחיתה", הסבירה ועידכנה במכשיר הקשר את הטייס, "X 33 שמאל רשאי לנחות".
על אחד הכיסאות במגדל שכב שכפ"ץ קרמי, תזכורת לאיומים מבחוץ. אבל נ' סירבה לשתף בחששות. "המיקוד שלנו צריך להיות בתפעול השדה, להמריא ולהנחית מטוסים, להתמקד אך ורק בזה, לא בפחדים ולא באיומים".
גם רס"ן ב', הקצין הטכני של "חוד החנית", לא מתמקד בפחדים ובאיומים. בשביל זה יש לו את אשתו. היא בחופשת לידה עכשיו עם אדם הקטנצ'יק בן החודשיים. "אנחנו גרים בשיכון המשפחות בבסיס ואשתי במודעות הכי גבוהה שיש. יש לה תיק מוכן והיא צריכה רבע שעה כדי לצאת מפה. זה הזמן שלוקח לה לקפל את העגלה ולהכניס אותה, את התיק וכמובן את הילד לאוטו ולתת גז. יש לי אמון במערכות ההתרעה שלנו שיידעו לתת מספיק זמן כדי להיערך בהתאם".
ישבנו במשרד של ב' באחד הדירים כשמחוצה לו עמד המטוס "איילת השחר", מספר זנב 970, כשהוא מוכן לקרב, עמוס טילים ופצצות. "תראה אותו", הניד בראשו לכיוונו, "איזו מכונה מופלאה זו. תראה איך הברד הכבד יושב עליו".
"ברד כבד"?
"JDAM. פצצה של טונה. יש לו כושר נשיאה פנטסטי. אני יכול לשים עליו שלושה בידונים נתיקים של דלק אם המשימה רחוקה. ואיך שהוא עכשיו פה בחוץ, בלי אף בידון, הוא כשיר למשימות בטווחים הקרובים לגבולות המדינה. הוא יכול לשאת לא מעט חימושים לתקיפה וליירוט, פצצות וטילים מכל הסוגים. 'איילת השחר', למשל, חמוש גם בברד כבד וגם בטילים.
"אני יכול לומר לך שהדריכות פה היא במודעות הכי גבוהה שיש. גם בהכנת המטוסים וגם באיומים עלינו. כל אנשי הגף יודעים איפה המיגונית הקרובה. ברור לנו שגם אם ייפלו פה טילים עדיין נצטרך להוציא מטוסים וכולם יודעים איך להוציא משימות, להכשיר מטוסים לתקיפות, תחת ספיגה. תהיה פה רציפות תפקודית. והקצבים יהיו מהירים כמו עכשיו, כשאנחנו לא תחת אש.
"מהרגע שהמטוס נוחת, תוך פרק זמן קצר הוא מוכן להמראה, במקרה שאין תקלה. זה אומר בדיקה של שמן, תדלוק, חימוש מחדש, לעשות לגלגלים לחץ אוויר, להזין אותו במתח חשמלי כדי לבדוק את המערכות בקוקפיט. אותנו לא מעניין מה המשימה, עזה, הדאחייה בביירות, איראן או תימן, לכל מטוס אנחנו רצים כאילו הגיע יום הדין".
יש משהו בביקור בבסיס כמו תל נוף שנותן תחושה שישראל עדיין לא אבודה לגמרי. שלושה בסיסי צבא נפרצו על ידי אספסוף מוסת בשבועיים האחרונים. כמה עשרות חרדים פרצו השבוע לבקו"ם בתל השומר. הם טיפסו על הגדרות, המשטרה לא הייתה שם לעצור בעדם. בשבוע שעבר פרצו עבריינים מפירי חוק לבסיס שדה תימן, כשחברי כנסת מהימין ושר בממשלה מובילים ומעודדים אותם, ובהמשך פרץ האספסוף גם למחנה בית ליד.
חיל האוויר הוא עמוד השדרה של הביטחון הלאומי שלנו. האויבים שלנו הבינו את זה מזמן. אם יושבת אחד הבסיסים או חלילה שניים בהתקפה, החרב באמת תונח על צווארנו. אתה מביט על הרצינות והמקצועיות של המשרתים פה בתל נוף ולא יכול שלא לחשוב שזה אותו הצבא של בית ליד ושדה תימן ושל הבקו"ם. ואם לשם פרץ האספסוף, אולי חלילה זה יכול לקרות גם פה? ואז אתה יושב עם ב', הקצין הטכני שהוא בכלל מנתניה, ועם נ' הטייס, שהוא בכלל מאפרת, ושניהם מדברים בגאווה על מה שהם עושים ועל היראה שיש להם מהאחריות הגדולה שמוטלת עליהם. ונ' מביט על "איילת השחר" שמוכן להזנקה ובאגביות מפטיר: "הוא תוך דקות ספורות יכול להיות מעל לבנון".
הם יושבים בחדרי הכוננות והתדריכים ומשננים נתיבי טיסה ויעפים אל המטרות וחוזרים שוב ושוב על האיומים שמחכים להם בדרך. "מה הולכים לפגוש בכל נקודה ונקודה", אומר נ', "טילי כתף למיניהם וסוללות טילים, לא רק בלבנון, גם באיראן ובכל מקום אחר שיש סיכוי שנצטרך להגיע אליו. ותראה את המטוס הזה, זה טרקטור מופלא שמצויד בשיא הטכנולוגיה, לגמרי סטייט אוף דה ארט. בהמת משא שיכולה לקחת איתה פצצות לכל פינה במזרח התיכון. הוכחנו את זה לפני חודש בתקיפה בתימן. מי שצריך להבין, הבין טוב מאוד מה רמת המסוגלות שלנו".
זה מריח קצת מזחיחות. אנחנו לא יהירים מדי?
"אנחנו הכי צנועים שיש. האויבים שלנו יכולים לפגוע בנו אבל אל תדאג לנו. אנחנו ערוכים. לא משנה איך תיראה המתקפה שלהם, אנחנו נדע להתמודד איתה ולהגיב עליה. אנחנו ערוכים הכי טוב שהיינו אי פעם".
