הנרי קיסינג'ר אמר פעם את המשפט המפורסם לפיו "לישראל אין מדיניות חוץ, יש לה רק מדיניות פנים", אבל לפחות כרגע, המשפט הזה מתאים גם לארה"ב. מבחינת ממשל ביידן, מדיניות החוץ של ארה"ב בפחות מ-100 הימים שנותרו עד הבחירות, מסתכמת במטרה אחת: מניעת מלחמה כוללת במזרח התיכון, בוודאי כזו שתיאלץ לערב חיילים אמריקנים – ושגם תגביר את תחושת הכאוס שעוזרת לדונלד טראמפ לפרוח, ועשויה להביא לניצחונו בבחירות.
2 צפייה בגלריה
הנשיא איבד את הסבלנות כלפי ממשלת נתניהו. ביידן ורה"מ נתניהו, בחודש שעבר
(צילום: EPA/SAMUEL CORUM / POOL)
מפגינים מול הבית הלבן בעת ביקור נתניהו
(צילום: איתמר אייכנר)
מעבר לשיקולים הפוליטיים העכשוויים, מניעת מלחמה כוללת הייתה המטרה העיקרית של ממשל ביידן מאז 7 באוקטובר. הממשל פחות או יותר אפשר לישראל יד חופשית בעזה, והתמקד באופן ברור בכל האיומים האחרים של איראן ושלוחיה. האמריקנים תקפו ארגוני פרוקסי והיו אגרסיביים במיוחד במסרים שהעבירו לשחקנים העוינים באזור, מחיזבאללה ועד החות'ים. גם התנועות הצבאיות המאוד פומביות שלהם בשבועות האחרונים נועדו להשאיר את האצבע בסכר – משימה שהפכה היום קשה הרבה יותר משהייתה אפילו רק לפני שבועיים.
בטווח הארוך יותר, מנסים האמריקנים לחזק ככל שאפשר את הבריתות שלהם בעולם הערבי, בעיקר עם סעודיה, ירדן וקטאר. המחויבות של ממשל ביידן להגנה על ישראל נותרה מוחלטת, אבל הנשיא ואנשיו איבדו בבירור את הסבלנות כלפי ממשלת נתניהו. הם מאוד מתוסכלים מהעובדה שהעסקה שנמצאת על השולחן – ויכולה גם להחזיר את החטופים, גם להנמיך את הלהבות וגם לחזק משמעותית את היחסים של ארה"ב וישראל עם סעודיה – נחסמת שוב ושוב בדיוק מהסיבות שהובילו את קיסינג'ר לומר את המשפט הנ"ל.
ככל שיתקרב מועד הבחירות יגבר בארה"ב המתח, שכבר עכשיו נמצא ברמות לא בריאות, והדבר האחרון שהדמוקרטים צריכים הוא החזרת המזרח התיכון לראש הכותרות. קמלה האריס, המועמדת הדמוקרטית לנשיאות, כבר הבהירה שלשום בעצרת קמפיין שהיא לא מתכוונת לתת לנושא עזה להפוך למשקולת, כמו שהיה על ביידן. כאשר מפגינים פרו-פלסטינים הפריעו לנאום שלה בעצרת ענק שערכה בדטרויט, נתנה להם האריס לצעוק מעט לפני שאמרה: "אם אתם רוצים שטראמפ ינצח, תגידו. אם לא, אני מדברת עכשיו". זה אולי יעשה לה צרות עם השמאל, אבל לפי מחיאות הכפיים שקיבלה מהקהל, נראה שרוב הדמוקרטים באמת כבר לא רוצים לשמוע יותר על המזרח התיכון, וממשל ביידן יעשה הכל כדי שלא תהיה להם סיבה לכך, לפחות עד 5 בנובמבר.
השאיפה הרוסית: צמצום כוחה והשפעתה של ארה"ב
בעיני עצמה, רוסיה היא מעצמה גלובלית שוות ערך לארה"ב. מדיניות החוץ שלה מוכתבת על בסיס ההנחה הזו, ושואפת להקטין את השפעתה, כוחה ומעמדה של ארה"ב ברחבי העולם, כולל במזרח התיכון כמובן.
הפלישה הרוסית לאוקראינה בפברואר 2022 הביאה מחד לקרע חסר תקדים ומתיחות צבאית גבוהה מול וושינגטון ורבות ממדינות המערב הדמוקרטיות, ומאידך גרמה להידוק היחסים בין רוסיה לסין, איראן וצפון-קוריאה – עם דגש על העמקת שיתוף הפעולה הביטחוני ביניהן בשלל דרכים. הציר הרוסי-סיני-איראני-צפון-קוריאני מאופיין בכך שכל מרכיביו נתונים לסנקציות אמריקניות קשות ומכבידות, וחברותיו שואפות לצמצם כמה שיותר את הדומיננטיות הבינלאומית של ארה"ב, תוך שינוי הסדר העולמי מחד-קוטבי בהובלת ארה"ב, לרב-קוטבי.
מדיניותה של רוסיה כלפי ישראל – בצל ההסלמה הדרמטית של השבוע האחרון והסכנה למלחמה כוללת בין ישראל לחיזבאללה, ואולי אף מלחמה אזורית עם מעורבות איראנית ישירה – קשורה קשר ישיר לאינטרסים של רוסיה במרחב, אך גם למלחמה באוקראינה.
בשבועות האחרונים גברה מאוד מעורבותה של רוסיה בהתרחשויות במרחב שסביב ישראל. היא הגבירה והעמיקה את שיתוף הפעולה הביטחוני עם טהרן, ועל-פי מקורות מערביים אף סיפקה לאיראנים מערכות ל"א מתקדמות ומערכות נ"מ, ועשויה לספק להם מטוסי קרב מתקדמים מדגם סוחוי 35. ביום שני יגיע למוסקבה יו"ר הרשות הפלסטינית מחמוד עבאס, ויפגוש בקרמלין את נשיא רוסיה ולדימיר פוטין – עוד עדות לניסיון הרוסי להפגין מעורבות באזור שלנו.
איראן, נדגיש, סייעה מאוד לרוסים במלחמה באוקראינה וסיפקה להם אלפי כטב"מים, ציוד וידע טכנולוגי. בתחילת השבוע, בשיא המתיחות בין ישראל לאיראן וחיזבאללה, ביקר בטהרן מזכיר "המועצה לביטחון של רוסיה" סרגיי שויגו, לשעבר שר ההגנה, ונועד עם מקבילו האיראני עלי אכבר אחמדיאן. שויגו נפגש גם עם הנשיא האיראני הטרי מסעוד פזשכיאן, ועם הרמטכ"ל האיראני, ועזב לאחר שעות ספורות.
בסוכנות הידיעות רויטרס דווח, מפי שני גורמים איראנים, כי במהלך הביקור העביר שויגו למארחיו מסר מהנשיא פוטין, לפיו הוא מבקש מהמנהיג העליון של איראן עלי חמינאי, "להגיב באופן מאופק נגד ישראל" – וגם יעץ לו שלא לפגוע באזרחים ישראלים במסגרת התגובה האיראנית הצפויה על חיסולו של איסמעיל הנייה בטהרן.
המלחמה הנמשכת בעזה ובצפון בעשרת החודשים האחרונים משרתת את האינטרס הרוסי. היא הסיטה את הקשב והמשאבים הצבאיים של ארה"ב והמערב מאוקראינה, והגבירה את הפילוג הפוליטי הפנימי באירופה ובארה"ב. רוסיה אף האשימה במפורש את וושינגטון כי היא אחראית למלחמה, וקבעה שכישלונה בפתרון הסכסוך הישראלי-פלסטיני תרם רבות להידרדרות למלחמה, עמדה שמתקבלת באופן אוהד בעולם הערבי-מוסלמי.
החלשת כוחה ומעמדה של ארה"ב, גם במזרח התיכון, היא מטרה עליונה עבור מוסקבה, וכמעט כל האמצעים כשרים להשגתה. המשך המתיחות, וחלילה הסלמתה למלחמה כוללת, עשוי במידה רבה לשרת את האינטרס הרוסי ולחזק ולמנף את מעמדה האזורי של מוסקבה – בזמן שהשפעתה של ארה"ב במזרח התיכון נמצאת במגמת היחלשות עקבית.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.08.24
