כבר ימים רבים אנחנו נושאים עינינו לשמיים – מטאפורית ומילולית – ומחכים לראות את טילי חיזבאללה. לאן הם ישוגרו? לבסיס חיל האוויר בצפון? לבסיס צבאי במרכז הארץ? רגע, נסראללה אמר שהוא יתקוף במקום שבו התקבלה ההחלטה לחסל את הנייה. הוא מתכוון לקריה?
כל רעש של אופנוע מקפיץ אותנו. משב רוח פתאומי נשמע באוזנינו כמו אזעקה עולה ויורדת. מתי זה יהיה? כמה זמן זה ייקח? לא אכפת לנו על עצמנו – אנחנו אומרים – אבל הילדים. והנכדים. היינו מרגישים יותר טוב אם לפחות הם לא היו עכשיו בארץ.
במלחמת המפרץ זו הייתה בושה לקום ולנסוע כשהטילים נופלים. זה היה כמו לברוח משדה קרב. "עריקה", כינה את זה ראש עיריית תל-אביב דאז, שלמה להט. סקר שערך אז המקומון "העיר" הראה ש-44 אחוז מתושבי תל-אביב אינם לנים בביתם.
אם היו עושים היום סקר כמה מתושבי ישראל לא ישנים בביתם, המספרים היו הרבה יותר גדולים. הצפון כולו מפונה, הדרום משוכן בבתי מלון, ושדה התעופה עמוס באלפי ישראלים – אלה שיוצאים ואלה שהתמזל מזלם ומצאו טיסה חזרה. ואף אחד לא מתבייש. אין רגשות אשם. יש מספיק אשמים בסיפור הזה, מראש הממשלה ועד לצמרת צה"ל, למה שאנחנו נרגיש אשמים?
ורק מי שצריך להרגיש אשם – לא מרגיש כלום. לא אשם ולא אחראי. בראיון ל"טיים" השבוע נתניהו מצטער על הטבח שקרה (מצטער? יש מישהו שלא "מצטער" שזה קרה?) מאשים את הסרבנות, את הצבא ומערכת הביטחון שהוא "הקשיב" להם שחמאס מורתע, וטוען שהכספים שעברו לחמאס לא שימשו להתעצמותו. ולא, זה לא הזמן לקחת אחריות, אין לו שום תוכניות להתפטר. הוא הרי מגן ישראל. שומר על ביטחון המדינה. והוא יישאר כאן, בטח כל עוד המלחמה תימשך, והיא תימשך לנצח.
נתניהו עושה את כל זה רק מסיבה אחת: כי הוא יכול. כבר מזמן לא אכפת לו מה יחשבו עליו. מה זה יעשה למעמדנו בעולם. מה המשך המלחמה יביא עלינו מכל אספקט שהוא, וכמה אנשים ימותו בדרך
לא בטוח שיש לנו מספיק אצבעות כדי לספור את השקרים, ההתחמקויות והפניית ההאשמות ממנו והלאה שעולים מהכתבה. שום דבר שלא ידענו עליו. אבל מה ציפינו מבן אדם שמבריח – כן, מבריח – את הבן שלו במטוס הלאומי ששולם מכספנו? ומה אפשר לצפות ממי שדואג לבניו לדרכון דיפלומטי בניגוד לכל הנהלים? ומראש ממשלה שסידר לעצמו נסיעה של שבוע בעיצומה של מלחמה, שכללה גם חגיגת יום הולדת לבן הגולה שלו?
נתניהו עושה את כל זה רק מסיבה אחת: כי הוא יכול. כבר מזמן לא אכפת לו מה יחשבו עליו. מה זה יעשה למעמדנו בעולם. מה המשך המלחמה יביא עלינו מכל אספקט שהוא, וכמה אנשים ימותו בדרך. הוא עושה כי הוא יכול, והוא יכול כי אנחנו מאפשרים לו, ואנחנו מאפשרים לו כי עייפנו. יש לפניו רק מטרה אחת, והיא שמירה על שלטונו. ואין, אין דבר שלא משועבד בדרך להשגתה, כולל חייהם של 115 חטופות וחטופים, שכבר עשרה חודשים נמקים בעזה.
אנחנו בדרך הבטוחה למלחמת אחים ואין מי שימנע אותה
מי שצריך תזכורת לכך שהסכנה הקיומית הראשונה במעלה לישראל היא הממשלה הזאת – קיבל אותה השבוע בגדול. אנחנו בדרך הבטוחה למלחמת אחים ואין מי שימנע אותה. להפך. השר לביטחון פנים יוביל אותה בראש המיליציות שלו. מה שראינו בשבוע האחרון בשדה תימן ובבית ליד, בדיון בבג"ץ, ובתוכנית הבוקר בערוץ 12 - זו אולי ההוכחה שמלחמת האחים כבר כאן.
השלטון הזה נתן לגיטימציה לשנאה כלפי כל מי שחושב אחרת. אפילו בעצם הימים אלה, ימי ההמתנה למתקפה מצד חיזבאללה ואיראן, נתניהו ומכונת הרעל שלו במתקפה מטורפת על צה"ל שב"כ, מערכת המשפט, שלטון החוק.
לכן כל כך עגום ומייאש היה לראות את מי שהיה שר המשפטים, גדעון סער, טוען מצד אחד שלא הייתה לו שום הצעה מנתניהו לתיק הביטחון, ומצד שני נראה כמי שמציע את מרכולתו. שהוא מוכן ומזומן לפקודתו. אין מי שלא התרשם מכך שסער לוטש עיניים לתיק הביטחון במקומו של גלנט, שברור שזה רק עניין של זמן עד שנתניהו ייפטר ממנו.
כל כך עגום ומייאש היה לראות את מי שהיה שר המשפטים, גדעון סער, טוען מצד אחד שלא הייתה לו שום הצעה מנתניהו לתיק הביטחון, ומצד שני נראה כמי שמציע את מרכולתו
"אם סער יסכים להחליף את גלנט בממשלה עם בן גביר", אומר לפיד, "הרי שזה סופו כפוליטיקאי הגון וכאדם הגון. הוא יודע ואומר לכולם שזו ממשלה רעילה ומסוכנת, ומכולנו הוא זה שאמר את הדברים הכי חריפים על תפקודו של נתניהו. אז פתאום הוא ייכנס לממשלה בגלל שזה ג'וב אטרקטיבי ובגלל שהוא רוצה להיות רלוונטי?"
הביקורת על סער מגיעה מימין ומשמאל, כך שאי-אפשר שלא להסיק מכך שהוא עושה שגיאה ערכית ופוליטית קשה. ערכית, כי לב הבעיה של ישראל והסיבה שנקלענו לאסון הכי גדול מאז הקמת המדינה זו מלחמת האחים הפנימית. וסער יודע, אולי יותר מכולם, שנתניהו הוא המחולל הגדול שלה.
פוליטית זו שגיאה קשה, כי נתניהו עושה לו את התרגיל הנפוץ ביותר בספר שלו: הוא מפתה את גידון עם תיק הביטחון ותוך כך שורף אותו לגמרי בצד השני, כך שערכו יורד והוא הופך לגמרי תלוי בביבי. הוא עשה את זה לבוז'י ב-2015, הוא עשה את זה לאבי גבאי.
אבל בואו, זה לא יקרה. סער לא יהיה שר ביטחון, כמו שליברמן לא הצטרף לממשלה אחרי אסון 7 באוקטובר. ההצעה הייתה על השולחן, שרה שמה וטו. שרה רואה בסער עקרב שתמיד יעקוץ בסוף. היא חוששת מתסריט גלנט על סטרואידים: שר ביטחון עצמאי מאוד, שייבנה מהתפקיד ויעקוץ את ביבי לא הרף.
סימה קדמוןצילום: אביגיל עוזי סער אמור לדעת את זה. הוא סבל יותר מכל אחד אחר מתיעובה של הגברת נתניהו. הוא ומשפחתו. הוא איש חכם, מנוסה ומחושב. אבל בחודש האחרון נראה כאילו שהוא מוביל את עצמו לשחיטה. אולי אלה הסקרים. אולי התייאש מלמצוא לעצמו בית. יש מי שאומרים שהוא רצה לאותת לראשי האופוזיציה שהנה, רוצים אותו.
כל מי שבמחנה השמאל ומצר על התפנית הזאת – שיחשוב שוב. סער מאגף את נתניהו מימין. יש לו עמדה עקרונית: הוא חושב שהמלחמה מתנהלת גרוע. שגלנט נכשל כשר ביטחון. גם הרצי הלוי. שעסקת חטופים תגזור גזר דין מוות על רובם. מי ששמע אותו בשבת ב"פגוש את העיתונות" מציע לתקוף יעדים אסטרטגיים באיראן – מבין למה הוא מכוון. למלחמה כוללת.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.08.24
