אין כמעט חוקר או פרשן ישראלי או ערבי שלא הופתעו מבחירתו של יחיא סינוואר לראשות הלשכה המדינית של חמאס במקום איסמעיל הנייה שחוסל בטהרן. הארגון נקט צעד שברור כי לא ניתן לממש: מתוך מנהרות הרצועה הנכתשת במלחמה לא ניתן לקיים מפגשי הנהגה ומגעים עם מנהיגים בינלאומיים או לתת הצהרות לתקשורת.
מה אם כן הייתה הסיבה למהלך המוזר? ניתן למנות שלוש סיבות אפשריות. הראשונה – לחץ כבד מצד איראן, לאור הערכתה שח'אלד משעל, יו"ר הלשכה המדינית עד מינוי הנייה, עשוי להתמנות שוב לתפקיד. טהרן סולדת ממשעל נוכח ביקורתו כלפי משטר אסד מאז מלחמת האזרחים בסוריה.
אפשרות שנייה היא שמדובר במהלך קטארי מחוכם שתכליתו לגרום לסינוואר לעזוב את עזה, מה שיאפשר את סיום המלחמה. אפשרות נוספת, שנראית הסבירה ביותר, היא שמדובר במעין "מחווה סמלית" של הנהגת חמאס בחו"ל כלפי "האחים בחזית", כשברור כי סינוואר לא יהיה מסוגל למלא בפועל את התפקיד, והארגון ימשיך להיות מונהג בידי הבכירים בקטאר.
כך או כך, נראה שהיום שאחרי מינוי סינוואר לא יהיה שונה דרמטית מזה שלפניו, לרבות בסוגיית "העסקה". גם לפני חיסול הנייה, סינוואר היה נותן הטון המרכזי בכל הנוגע לניהול המלחמה וכן "העסקה".
עסקים כרגיל
בכירי חמאס בחו"ל מנסים להקרין עסקים כרגיל לאחר המינוי ומדגישים שסינוואר נבחר פה אחד; כי מבחינת הארגון שערי המו"מ נותרו פתוחים; וכי סינוואר יפגין גמישות כל עוד ניצבת על הכף טובת העם הפלסטיני.
בקרב הפלסטינים ובעולם הערבי רווח נרטיב מוטה, ולפיו חיסול מנהיג "מתון" שחתר לקדם עסקה, גורם להתחזקות האגף הניצי בחמאס ומקטין את הסיכוי ל"עסקה". ראשית, לא ניתן להגדיר את הנייה כמתון. ושנית, כאמור, מלכתחילה השפעת הנייה על המו"מ הייתה מוגבלת.
למרות מגמת ההמשכיות המסתמנת, עצם המינוי עשוי לחדד שני מוקדי מתח ותיקים בחמאס. הראשון – בין האגף המצדד באיראן, ובראשו סינוואר, לאלה הקרובים לקטאר ולטורקיה בראשות משעל. האחרונים חוששים מהתרחבות ההשפעה האיראנית בארגון. מוקד המתח השני הוא בין המנהיגים שמוצאם מאיו"ש, ובראשם שוב משעל, לאלה העזתים.
חיסול סינוואר עצמו עשוי להיות מפנה אסטרטגי במערכה ויהיה בעל השפעה סמלית ומעשית רבה. ואולם, גם כאן הכרחי לנקוט גישה מפוכחת הנובעת מתוך הבנת עומק של חמאס: הארגון לא יניף דגל לבן
ישראל ניצבת באותה הנקודה שבה הייתה לפני חיסול הנייה, כשבפניה שתי דילמות המחייבות מענה ריאליסטי ולא סיסמאות ריקות ותיאוריות תלושות. הראשונה היא הכרעת חמאס, שלא ניתנת למימוש ללא שליטה ישירה בשטח, מצב שכרגע נראה שאין רצון או יכולת לקדם. הדילמה השנייה היא מימוש העסקה. ברקע, ניצבת תזת נתניהו ולפיה העצמת הפגיעה בחמאס תביא לקבלת התביעה להישארות צה"ל בצירי נצרים ופילדלפי ביום שאחרי. הנושא מסתמן כקו אדום מבחינת חמאס, שהארגון לא יקבל.
ד"ר מיכאל מילשטייןצילום: יח"צחיסול סינוואר עצמו עשוי להיות מפנה אסטרטגי במערכה ויהיה בעל השפעה סמלית ומעשית רבה. ואולם, גם כאן הכרחי לנקוט גישה מפוכחת הנובעת מתוך הבנת עומק של חמאס: הארגון לא יניף דגל לבן, וסביר כי "שחקני הספסל" שיחליפו את הבכירים שחוסלו ועוד יחוסלו אוחזים באותה קנאות אידיאולוגית. גם אם יהיה "כרות גפיים" מבחינה ארגונית, סביר כי חמאס יצליח להתקיים, כאשר הדבר היחיד שיוכל להביא למיטוט הסדר שהוא מייצג יהיה השתלטות על כל הרצועה והישארות באזור לפרק זמן. כל עוד תרחיש שכזה אינו מצוי או רצוי, ונוכח ההכרה ש"דוקטרינת הפשיטות" לא מביאה למחיקת שלטון חמאס – מומלץ לבחון בכובד ראש את חלופת "העסקה", תוך הכרה במחיריה הכבדים.
הכותב הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 11.08.24
