הצפון, אמר לי השבוע מישהו שחזר משם, נראה כמו צ'צ'ניה אחרי שעברה טיפול רוסי. שרוף והרוס וריק מאזרחים. אולי הוא קצת הגזים, אבל עד שיימצא דימוי טוב יותר, השאלה היא איך הגענו לכך, ועוד יותר חשוב, מה הקבינט הביטחוני, ידה הארוכה של ממשלת ישראל, עושה בעניין.
הנשים שנכנסו בשוגג לשומרון, נפגעו מיידוי אבנים ורכבם נשרף
(צילום: ליאור שרון)
גם בדרום המציאות לא משהו. המפונים עדיין במלונות, החיילים עדיין בעזה, החטופים עדיין בעזה, וגם סינוואר עדיין בעזה, אחרי שעבר שדרוג והוא גם הנייה. וממשלת ישראל ממתינה לראות מה יחליטו בטהרן ובדאחייה: הכל בכל? מוגבל? סמלי?
ובינתיים אזרחים פורצים למחנות צבאיים, מי שחושב שצריך לברר מה קרה למחבל הנוח'בה הוא שמאלן, בוגד ועוכר ישראל. ובינתיים נשים מרהט, ובהן ילדה בת שלוש, שהיו בדרך לשכם, טעו ונכנסו למאחז גבעת רונן, ועברו לינץ' סטייל המתנחלים, כולל מכות, גז מדמיע ושריפת הרכב. שתיים מהן הגיעו לבית החולים.
גם בן גביר, סנגור להרע של כל פשעי הקיצוניים שהתנחלו בשטחים וזלגו לתוך הקו הירוק, לא יצליח להסביר איך ערמה של ונדליסטים, גיבורי חיל על צעירות מבוהלות וילדה מפוחדת עד מוות, מצאו לנכון לשבור את חלונות הרכב, להתיז גז מדמיע על פניהן, לאיים ברובה, להשליך אותן מוכות וחבולות החוצה, להבעיר את הרכב, ואחר כך, כשהצבא הגיע, לברוח. באתן מעזה, הם שאלו את הנשים, וקשה לדעת אם לצחוק או לבכות.
קבינט? מה עושים שם?
מה שלא ברור זה איך כל זה בא לידי ביטוי בדיוני הקבינט. אם לסמוך על ההדלפות משם, החברים מקדישים את מיטב זמנם ומרצם לנושאים שמעלים את התהייה מי בכלל צריך את הפורום הזה. ההחלטות החשובות, אם יש כאלה, ממילא לא מתקבלות שם. בדיון האחרון, שהתקיים לפני שלושה ימים, התפלאו החברים כשהרמטכ"ל, הרצי הלוי, התעקש לדבר על הפריצה למחנות הצבאיים. ו"עוד ביוזמתך?" תהתה השרה רגב.
מה שלא ברור זה איך כל זה בא לידי ביטוי בדיוני הקבינט. אם לסמוך על ההדלפות משם, החברים מקדישים את מיטב זמנם ומרצם לנושאים שמעלים את התהייה מי בכלל צריך את הפורום הזה
כשהלוי אמר שחשוב לדבר על כך נוכח העובדה ששרים לא טרחו לגנות את המעשה, מיהרו החברים להזכיר שאנשי מצ"ח הגיעו רעולי פנים, כאילו שזה מצדיק את ההתנפלות על שדה תימן ובית ליד. כשרמטכ"ל הסביר שחוקרי מצ"ח מאוימים, קפצו על המציאה כדי להזכיר שוב את האיומים נגד ראש הממשלה, כאילו לא נאמר די בנושא – שעתיים שלמות, כולל סרט, למי ששכח דיון קודם בקבינט. ואיך ראש הממשלה סיכם את העניין? נתניהו ביקש – סליחה, הנחה – את הרמטכ"ל לא להטיף לשרים. "אני לא מאמין", אמר גלנט שם, "הופכים חיילים בני 19 לאויב", כשהוא מתכוון לאנשי מצ"ח, ותהה, "איפה אנחנו חיים". שאלה טובה. באיזה כאוס אנחנו חיים, כשאיתמר-אתה-לא-תסתום-לי-את-הפה-בן גביר, יחד עם בצלאל-להרעיב-את-העזתים-סמוטריץ', חברים במועדון הזה.
אריאלה רינגל הופמןצילום: שלום בר טלקבינט ביטחוני-מדיני, שחבריו לא מייצרים תשובה אמיתית לאתגר המלחמתי, יכול היה להקדיש את מיטב זמנו ומרצו לחיזוק החוסן הפנימי. מה שלפחות על-פי ההדלפות לא קורה. לא בנוגע לצפון, לא בנוגע לחטופים, וברור שגם לא במה שנוגע ללכידות החברתית. שתיקת הכבשים סביב מה שקרה בשדה תימן, כמו שצפוי שיקרה בהתייחס ללינץ' שביצעו המתנחלים בנשים מרהט, מחזקת את השאלה במה בדיוק הם מועילים לנו שם. לנו ולא לעצמם.
פורסם לראשונה: 00:00, 11.08.24
