"א-בא! א-בא! א-בא!": איתן בן השנה ושבעה חודשים מעביר עוד דף באלבום התמונות של אביו, רב-סרן נתנאל (נתי) אלפסי ז"ל. הוא מרים מבטו לחברים של אבא שעומדים סביבו והם, בעיניים דומעות, מחזירים אליו חיוך מלא באהבה. חיוך שאוצר בתוכו מחויבות עמוקה – לעטוף את איתן ולחבקו בכל אשר ילך. אחרי הכל, הם האחים של נתי מאז נפגשו בשערי הפנימייה הצבאית בחיפה כנערים בני 15. הם הדודים של איתן. ותמיד יהיו.
המפגש המרגש התרחש בבית הוריה של שחר, אלמנתו של נתי, בשכונת רמות בבאר שבע. איתן הפעוט היה נרגש לראות את החברים שהגיעו מכל קצוות הארץ. הוא ניגן באורגן הצעצוע והפגין את כישוריו בכדורגל, והם מחאו לו כפיים בהתלהבות. רגעים קטנים של חסד בתוך תהום של כאב.
נתי היה בן 27 בנופלו בקרב בחאן יונס, ב-22 בינואר. הוא הותיר אחריו אישה ובן, זוג הורים, חדוה ומימון, ושלושה אחים, נווה, ירין ושירה. נתי גדל במגדל העמק, ובסיום כיתה ט' הצטרף לפנימייה הצבאית של בית הספר הריאלי בחיפה, שם הכיר את החברים שהפכו עד מהרה למשפחה: אביעד אמויאל, מתן לפר גולדמן, דומיניק (דום) הורמן ויהודה אסראס. הארבעה, שהגיעו למפגש, הם הרוח החיה מאחורי מיזם "הדודים של איתן", שמטרתו ללוות אותו בתחנות חייו, לספר לו על האבא שכמעט שלא הכיר, לגייס כסף שישמש אותו בעתיד ללימודים, לטיול או לכל מטרה אחרת - ולסייע לאמו בנבכי הבירוקרטיה.
גם מעוז שבתאי (39), שהיה המ"פ שלהם בפנימייה, שותף בפרויקט. שבתאי, קצין לשעבר בגולני, איבד בעצמו לא מעט חברים ופקודים בקרב בינת ג'בל במלחמת לבנון השנייה, שבו נפצע קשה. "לאבד חברים וחיילים זה קורע לב, אבל עם נתי זה שונה. ראיתי אותו כילד קטן והוא גדל והתפתח לנגד עיניי. לא סתם אמרתי בהספד שאני מרגיש כמו רבע אבא", סיפר.
נתי התגייס לגדוד 202 של הצנחנים ועשה שם את כל התפקידים – מלוחם עד סמג"ד. את שחר, בעצמה רב-סרן במילואים, הכיר בקורס הקצינים בבה"ד 1. "היינו באותו צוות", סיפרה. "הרגשנו שמתפתח בינינו משהו מיוחד, אבל לנתי היה חשוב לשמור על השילוב הראוי, אז חיכיתי לו עד סוף הקורס". אחרי ארבע שנות זוגיות הם נישאו, ובינואר 2023 נולד איתן. באוגוסט 2023 סיים נתי את תפקידו כסמג"ד ויצא ללימודים מטעם הצבא.
ב-7 באוקטובר, עם פרוץ המלחמה התייצב מיד בגדוד והצטרף ללחימה בעוטף כסמג"ד ב'. שחר, קצינה בחמ"ל פיקוד הדרום, גויסה למילואים, ואיתן התינוק הופקד בידיהם הנאמנות של סבא וסבתא.
"הוא תמיד שידר ביטחון. כשחבר מהגדוד הציע שיכתבו מכתבי פרידה למשפחות למקרה שמישהו מהם ייפול, נתי אמר 'כולנו חוזרים הביתה'"
לאורך כל הלחימה יצא נתי הביתה רק פעם אחת, להתרעננות קצרה. כשאיתן חגג יום הולדת שנה, נתי היה עמוק בתוך עזה. "הם דיברו בטלפון יום לפני, ונתי הבטיח לקנות לו חליפה של מכבי חיפה ולקחת אותו למשחק שלהם", שיחזרה שחר. "הוא תמיד שידר לנו ביטחון. כשחבר מהגדוד הציע שיכתבו מכתבי פרידה למשפחות למקרה שמישהו מהם ייפול, נתי סירב ואמר 'כולנו חוזרים הביתה'".
יום לפני שנפל הספיק נתי לעשות שיחת וידיאו עם שחר ואיתן. "בשתיים בלילה, ממש אחרי נפילתו של נתי, איתן התעורר פתאום, הסתכל מסביב עם עיניים חצי פקוחות, אמר 'א-בא' ונתן נשיקה באוויר. ואז חזר לישון. כאילו שהוא נפרד ממנו".
תיעוד פעילות צוות הקרב החטיבתי של הצנחנים בחאן יונס
(צילום: דובר צה"ל)
למחרת בבוקר, בעודה במשמרת בחמ"ל, ניגשה אליה קצינה בכירה מהפיקוד, לקחה אותה הצידה ואמרה: "אני מצטערת לבשר שיקירך נפל בקרב". נתי נהרג מירי נ"ט במהלך תצפית מפקדים בחאן יונס. לצידו נפלו רב-סרן איליי לוי וסרן אייל מבורך טויטו ז"ל. "עד היום אני לא מסוגלת להגיד לאיתן שאבא נפל", אמרה שחר. אבל איתן, בדרכו, מבין. "הוא מנשק תמונות של נתי ואומר: 'א-בא גיבור'".
"אין לנו ספק שהוא היה מגיע להיות רמטכ"ל"
146 בוגרי הפנימייה הצבאית נפלו במערכות ישראל, שבעה מהם בחרבות ברזל. "עד יום הזיכרון האחרון, לא הכרתי אישית אף חלל", סיפר יהודה, אחד החברים. "נתי הוא הראשון, מקווה שגם האחרון. מעכשיו, כל יום זיכרון אני אקדיש לנת'קה שלנו".
את הבשורה הקשה על נפילתו של נתי קיבלו החברים דרך המפקד, מעוז. "נתי סיים את הפנימייה כחניך מצטיין", הוא נזכר. "עשה הכל בנועם ובשלוות נפש. הייתה לו מנהיגות שקטה". שחר: "נתי היה אמור להיות המג"ד הראשון מפלוגת 'גדעון' בפנימייה. זה היה היעד שלו: מג"ד 202". החברים מהנהנים: "אין לנו ספק שהוא היה מגיע להיות רמטכ"ל".
מתן, כמו מעוז בשעתו, הוא כיום מ"פ בפנימייה. "כשנתי נפל הבנתי פתאום: בעוד כמה שנים אני עלול להיות במקום של מעוז. מול הילדים שעומדים מולי, בני 15 כרגע, ויום אחד יהיו מפקדים לוחמים. כמובן שאני מאחל לכולם אריכות ימים, אבל אתה מבין את גודל האחריות".
ועכשיו הם כאן, כדי לתמוך לצד המשפחה בילד שיגדל בלי אבא. וגם זו אחריות שנטלו על עצמם. "הדבר הראשון שהתעורר אצלנו בשבעה היה מין יצר של דודים", מספר אביעד. דום, שעלה כילד מאוסטריה, שיתף: "אבא שלי נפטר כשהייתי בן פחות משמונה. הייתי צריך לגשש באפלה כדי לאתר חברים שלו שיספרו לי עליו. לאיתן יהיה אותנו".
בכל הנוגע לגיוס כספים, מיזם "הדודים של איתן" פועל כתת-חשבון במסגרת עמותת בוגרי הפנימייה הצבאית. אבל הצד החומרי, הם מדגישים, הוא רק חלק מהעניין. "הפנימייה תמיד הייתה כמו משפחה נוספת עבור נתי", סיכמה שחר. "העובדה שהחברים מבקשים להיות חלק מהחיים של איתן, ללוות אותו בשלבים המשמעותיים של החיים, לראות אותו גדל – מרגשת אותי מאוד. עכשיו גם איתן הוא חלק מהמשפחה הזאת".
פורסם לראשונה: 00:00, 14.08.24
