הפתעה: בכמה סקרי בחירות אחרונים נרשמת התחזקות משמעותית של תמיכה בנתניהו כראש הממשלה ובליכוד כמפלגה.
האמת היא שדי להסתכל סביבנו כדי לפענח את סוד המפנה. הימים של מחאות המוניות נגד הממשלה חלפו. אפילו עצרות ההזדהות עם משפחות החטופים הצטמצמו לקומץ. הלב כואב, המצפון זועק, אך אלו העובדות: מה שמערער את היציבות האזרחית בשיא הקיץ הוא לא מספר ההרוגים והפצועים בעזה, שלנו ושלהם, לא האיום לפריצת אינתיפאדה ואפילו לא האמירות המבהילות של סמוטריץ', בן גביר ותומכיהם, אלא הקושי להשיג כרטיס טיסה בטוח לחו"ל ומחו"ל. אם המדינה תתחייב לשלוח לאירופה מטוסי תובלה עם יחידות עילית לשחרור המטיילים הכלואים בנמלי התעופה שם, הכל יהיה בסדר.
כשנתניהו ירגיש שהוא רוכב על גל פופולריות הוא לא יהסס לפזר את הכנסת, להכריז על בחירות ולדהור להבטחת שליטתו לעוד קדנציה מלאה
ככל שהלחימה בדרום דועכת, הלחימה בצפון לא מתפשטת ליתר הארץ ופעולות חיסול מוצלחות מתרבות, כך שהמצביע שכבר עשה את דרכו החוצה מהליכוד שוקל לחזור לבית הפוליטי. כי מה האלטרנטיבה בשבילו? רשימת הימין-מרכז הלאומית-ליברלית בראשות בנט, ליברמן, יוסי כהן או אישיות אחרת לא קמה. היצר האישי גבר על האינטרס הציוני.
בינתיים מפלגתו של בני גנץ נמסה בחום יולי-אוגוסט. ראשי המחנה הממלכתי אמנם מקרינים ממלכתיות איתנה, אך לא מקרינים לוחמנות פוליטית. הביקורת של גנץ ואיזנקוט על הממשלה מופשטת. הטענה לפיה "לנתניהו אין אסטרטגיה לשנים הבאות" מתאימה לפרשנים, לא לפוליטיקאים תאבי שלטון.
יש עתיד מתנהלת כמפלגה שוויתרה, בשלב זה, על ראשות הממשלה העתידה לקום, ומתמקדת בפעילות בכנסת ובזירות פומביות נוספות. זו עשייה חשובה, אך לא נתפסת כגורלית למצבנו ולא מושכת קולות.
בניגוד לשתי מפלגות האופוזיציה הגדולות (עדיין), ישראל ביתנו מציבה עצמה בצד הניצי של המפה המפלגתית, רק בלי המשיחיות של סמוטריץ' והפומפוזיות של בן גביר. לזכותו של ליברמן ייאמר שיש לו תשובה צבאית רחבת יריעה לשאלה מה היה עושה אחרת בשלב העכשווי של המלחמה, מלבד המנטרה הקבועה של המפלגות האחרות, "היינו מסכימים לעסקת חטופים". אלא שישראל ביתנו נושקת לתקרת הזכוכית הפוליטית שלה.
אטרקטיביות מתכווצת
האטרקטיביות המתכווצת של האופוזיציה מהימין-מרכז פוגשת את הציבור המשלים עם המציאות של כיבוש עזה, התשה מתמשכת בצפון וחיסולים ממוקדים במרחקים. ההשלמה משרתת את נתניהו ומפלגתו. צריך להגיד: המחיר של המלחמה והשלכותיה עדיין נמוך מהחזוי. הבורסה של תל-אביב עלתה לא רע, השקל זיגזג אך מעט סביב 3.65 שקלים לדולר, האבטלה לא זינקה, השכר הריאלי לא נשחק, עתודות מטבע חוץ גדלו ובריחת הון לא התרחשה. ביבי "לא נשבר": נאם בקונגרס, רב עם נשיאים וראשי ממשלות (וראשי צה"ל), הופיע על שערי מגזינים בינלאומיים ולא לקח אפילו מיליגרם של אחריות למחדלי 7 באוקטובר. צלופח, זיקית, חמקן – הכינוי שלו לא משנה, השרידות שלו כמוביל המדינה כן משנה.
סבר פלוצקרצילום: יאיר שגיאהשאלה מה מניע את ההתחזקות של הליכוד ושל נתניהו ואיך בולמים אותה לא מופיעה בסדר היום של החלק האנטי-ביביסטי של דעת הקהל. וצריכה להופיע. כשנתניהו ירגיש שהוא רוכב על גל פופולריות עולה הוא לא יהסס לפזר בחטף את הכנסת, להכריז על בחירות ולדהור להבטחת שליטתו לעוד ארבע שנים מלאות. ראו הוזהרתם.
פורסם לראשונה: 00:00, 13.08.24
