נכון לעכשיו לא ברור האם איראן וחיזבאללה יתקפו, מתי, באילו מטרות, מה תהיינה התוצאות, כיצד צה"ל יגיב או אם יבצע התקפה מקדימה. נראה כי כל הפרשנויות על מנעד התרחישים האפשריים כבר מוצה. הדבר דומה לערב משחק כדורגל חשוב, כאשר כל ההערכות והניחושים באשר לתוצאת המשחק כבר נטחנו עד דק. ללא קשר ישיר למה שיקרה, נכון לנסות ולשרטט מה צריכה להיות המדיניות הישראלית ביחס לשלוש זירות עיקריות: לבנון, עזה ואיראן.
ההיסוסים של חיזבאללה משקפים את נקודת התורפה העיקרית שלו - חשש מפני תרחיש שבו מדינת לבנון נהרסת. נסראללה מוכן להקריב לוחמים ונשק. קל יהיה לו לגייס לוחמים במקום אלה שייהרגו ומובטח לו כי איראן תספק לו נשק נוסף במקום זה שייפגע. מצד שני, הוא טיפח את מעמדו בתור פטריוט לבנוני, בתור אחד שדואג למדינת לבנון ולכל תושביה. הוא מבין יפה כי הרס וחורבן בלבנון יקשו עליו להמשיך ולקיים את המדינה בתוך מדינה שבנה.
המשמעות ביחס לישראל היא כפולה: ראשית, אם ניגרר או ניזום מלחמה כוללת בחזית זו אסור שהיא תהיה בין ישראל לחיזבאללה. בתרחיש כזה נפסיד. המלחמה חייבת להיות כנגד מדינת לבנון על כל המשתמע. לכאורה, זה מובן מאליו, אך כלל לא ברור שארה"ב תסכים לראות הרס שיטתי של מדינת הארזים. שנית, אם וכאשר ננהל את המלחמה כהלכה אסור יהיה להסכים לשום פעולה בינלאומית שתכליתה יהיה "סיוע הומניטרי לתושבי לבנון". החולשה של לבנון היא בין היתר מחסור חמור בדלק וביכולת לייצר חשמל.
ללא דלק וחשמל לא יפעלו בתי חולים, לא יהיה מזון במקררים ולא תהיה תחבורה. מלחמה מנצחים כאשר הצד השני מתמוטט כלכלית ולא צבאית. אם תיווצר מצוקה קשה בלבנון היא תוביל לנכונות של חיזבאללה להפסיק את המלחמה ובתנאים טובים לישראל. אם ארה"ב תתעקש להפריד בין חיזבאללה ל"תושבי לבנון המסכנים" זה יהיה אסון לישראל.
עסקת חטופים כאן ועכשיו עדיפה לנו ותביא בפועל לסיום המלחמה בעזה
בוויכוח הפומבי בין ראש הממשלה לשר הביטחון אני תומך בעמדתו של האחרון, לפיה עסקת חטופים כאן ועכשיו עדיפה לנו ותביא בפועל לסיום המלחמה בעזה. קשה מאוד להגיע "לניצחון מוחלט" בעזה כאשר מובטח לחמאס כי גם לוחמיו וגם אזרחיו ימשיכו ליהנות מסיוע כלכלי נדיב. כל עוד מציאות זו מובטחת וכל עוד חמאס מתעשר מכל משאית אספקה, יש לו יכולת לגייס עוד לוחמים ואין לו סיבה להיכנע.
אם ברצוננו ליצור לחץ משמעותי, ואם לא תושג פריצת דרך בנושא החטופים, עלינו לנצל עובדה אחת פשוטה והיא שכל צפון רצועת עזה מכותר על ידי צה"ל. בשטח זה נותרו כ-300 אלף אזרחים וכמה אלפי מחבלים. ישראל יכולה וצריכה להודיע לכל האזרחים המכותרים כי יש להם שבוע לצאת דרומה. ישראל תסמן ותאבטח מסדרונות יציאה, אך אחרי שבוע יוגדר אזור זה כשטח צבאי ותימנע כל הכנסת מזון ודלק. וכן, מהלך כזה תואם לחלוטין את המשפט הבינלאומי, ולפי פרשנות אמריקאית רשמית, אפילו מהלך מומלץ.
גיורא איילנדצילום: מוטי קמחיההתמודדות מול איראן מסובכת יותר, אך כדאי לשים לב שחולשת איראן נחשפה בחודשים האחרונים בשלושה תחומים: ראשית, איראן חדירה מודיעינית ואין לה יכולת טובה מספיק להגן על שטחה העצום בפני תקיפות אוויריות. שנית, למרות השנאה לישראל ניתן לארגן קואליציה בינלאומית ובין-ערבית כנגדה. שלישית, איראן אמנם תומכת בשלוחים שלה אבל מתקשה או חוששת לסייע להם כאשר הם מותקפים בלבנון או בתימן למשל. ניתן יהיה לנצל את השילוב של נקודות התורפה של איראן יחד עם הרתיעה כלפיה בכדי למנף בעתיד צעדים הרבה יותר משמעותיים, לרבות כנגד תוכנית הגרעין, אך תנאי הכרחי ולא מספיק הוא סיום המלחמה בעזה.
פורסם לראשונה: 00:00, 14.08.24
