עם תחושות של שמחה ועצב, לצד חשש ותסכול מהמצב הביטחוני, אחרוני המפונים משדרות ויישובי עוטף עזה יידרשו היום (חמישי) באופן רשמי לעזוב את המלונות ומוקדי הפינוי - ולשוב הביתה או לעבור לגור בשכירות. המדינה, החל מהיום, מפסיקה את מימון שהותם של המפונים - אחרי שחלפו יותר מעשרה חודשים מאז 7 באוקטובר.
"אין מניעה ביטחונית לחזור לעיר וליישובים", אומרים להם בצה"ל שוב ושוב. אבל המניעה הנפשית לחזור הביתה קיימת ועוד איך. התושבים חוזרים הביתה בידיעה שהמלחמה ברצועת עזה עדיין נמשכת וסופה לא נראה באופק, חרף העובדה כי עוצמתה נחלשה משמעותית. אבל מה שמטריד את התושבים בעיקר הוא הידיעה הברורה שירי הרקטות לא פוסק, וברור לכל שהוא יימשך גם בעתיד הנראה לעין, כל עוד המלחמה נמשכת וכל עוד העסקה להשבת החטופים מתמהמהת.
עם הפנים ל-1 בספטמבר
מרבית התושבים בשדרות וביישובי העוטף שאינם מוגדרים כיישובים "אדומים" (כמו למשל בארי, כפר עזה וניר עוז) כבר חזרו לבתיהם ומנהלים חיי שגרה ככל שניתן. אלא שזו שגרת "טפטופים" - המציאות שהכי קשה לתושבים. בשבועות האחרונים היו מספר יישובים שניסו לשנות את ההחלטה על הפינוי אך ללא הצלחה. גם עתירות שהוגשו לבג"ץ על ידי תושבים משדרות והקיבוצים בעוטף לא שינו את המצב.
הרשויות המקומיות בעוטף ועיריית שדרות חזרו לפעילות מלאה כבר לפני כמה חודשים, וכעת עסוקים כולם בהכנות לפתיחת מוסדות החינוך ב-1 בספטמבר. בחודשים האחרונים התעוררה מחלוקת סביב נושא מיקום בתי הספר, אך לבסוף הושגו פשרות. הלימודים בעוטף ייפתחו גם במוסדות חינוך עורפיים וגם במוסדות החינוך המקוריים, שצמודים יותר לגבול.
הרישום לבתי הספר בשיאו, ואפילו ילדים ובני נוער שנחטפו לרצועת עזה ב-7 באוקטובר חוזרים ללמוד בבתי הספר המקוריים. כך, למשל, הנער יגל יעקב מקיבוץ ניר עוז שנחטף ושוחרר יחזור ללמוד בבית הספר המקורי שלו, "נופי הבשור" בחבל אשכול, למרות שהוא מתגורר בקריית גת. "הכי נכון ובריא לו זה ללמוד במקום המוכר לו, עם החברים שלו", אמרו בסביבת המשפחה.
תושבים משדרות והעוטף שלא רוצים לחזור הביתה קיבלו את האפשרות לסיוע במימון חלקי של שכר הדירה, אך כפי הנראה רק כמה עשרות בחרו במסלול הזה שתקף עד יוני 2025.
"תמונות הטנדרים לא יוצאות לי מהראש"
כמה עשרות משפחות משדרות, שעדיין נמצאות במלונות באילת, זועמות. "אני רוצה לחזור הביתה לשדרות, זאת לא השאלה בכלל, אבל לא במצב הזה. המלחמה עדיין נמשכת", אמרה מיכל, אמא לארבעה ילדים שנמצאת במלון "לגונה" באילת מ-7 באוקטובר. "יש לי ילדה בת 23 עם צרכים מיוחדים, והיא לא רוצה לחזור לשדרות במצב הזה. אני יודעת שרוב התושבים חזרו, אבל זה לא אומר שכולם יכולים. אנחנו מפחדים. התמונות של המחבלים דוהרים על טנדרים בשדרות לא יוצאות לי מהראש. איך נחזור לשדרות בצורה הזאת? המתווה שהמדינה מציעה הוא בדיחה אחת גדולה, אלו לא סכומים שאפשר לממן בהם שכר דירה".
היא הוסיפה: "אם אנחנו חוזרים הביתה זה כמו לחזור ל-6 באוקטובר. אני לא רוצה לשמוע יותר אזעקת צבע אדום. יש אנשים שמסוגלים לחיות עם המצב הזה ויש כאלה שלא. אנחנו לא יכולים, ואני מצפה שהמדינה תתערב ושלא תשאיר אותנו בצד. אנחנו לא שקופים".
למרות החששות, החיים בשדרות חזרו לשגרה ככל שניתן. 95 אחוז מהתושבים כבר חזרו הביתה ופעילויות הקיץ, הקייטנות והמופעים התקיימו כרגיל. כך גם העסקים בעיר. כל זאת בצל המלחמה, כשברקע נשמעים הדי פיצוצים ואחת לכמה ימים נשמעת אזעקת צבע אדום בעקבות שיגורים לאזור. בשל כך, מרכז החוסן בעיר עובד סביב השעון ובצוותים מתוגברים. במקביל, המשטרה, צה"ל והפיקוח העירוני הגבירו את הסיורים בעיר במטרה לשפר את תחושת הביטחון של התושבים.
"תושבי שדרות מפגינים חוסן בלתי רגיל ומבינים את מורכבות המצב", אמר בעל תפקיד בכיר בעיריית שדרות. "מצד אחד הלחימה בעזה נמשכת, אבל מצד שני צריך גם ללמוד לחיות עם הידיעה שלפחות בשלב הזה, ייתכן כי אחת לכמה ימים המחבלים בעזה יצליחו לשגר רקטות ואזעקות יופעלו. אנחנו עדיין במלחמה, צה"ל פועל ברצועה והשגת מטרות המלחמה זה תהליך ארוך. העורף צריך לגלות אורך רוח".
למרות כל זאת, ישנם תושבים שכאמור לא רוצים לחזור לשדרות ומתעקשים להישאר במלונות. "אני עדיין בטיפולים מהטראומה שחוויתי", שיתפה ברוריה דדון, תושבת שדרות שפונתה לבית מלון באשדוד. “אין מצב שאוכל לשהות בבית שלי, הכול מזכיר לי את החוויות הקשות שראיתי מהבית. אני מבקשת מהמדינה לתת לי פתרון עד סיום המלחמה".
פורסם לראשונה: 00:00, 15.08.24
