שיבושי הווייז שמורגשים מאז תחילת המלחמה בצפון הארץ, ולאחרונה גם באזור תל-אביב, הם לא הצרה הכי גדולה שלנו - אבל יש בהם משהו שמסמל את מצבנו. ווייז זו אפליקציה שפותחה על ידי חברה ישראלית, ונתניהו ואחרים שמחו להדגיש זאת בנאומיהם בעולם כעדות להצלחה של ה"סטארט-אפ ניישן". והנה, דווקא כאן, במקום שבו היא פותחה, אנחנו לא יכולים להשתמש באפליקציה.
ההידרדרות במעמד של ישראל בעולם - מדינית, אסטרטגית וכלכלית - מחייבת לשאול שאלות עמוקות על איך זה קרה לנו כל כך מהר. רק לפני ארבע שנים פרסם פרופ' יוסי שיין את הספר "המאה הישראלית", שתורגם במהרה גם לשפות זרות. במרכז הספר עמדה הטענה שאנו חיים בעידן המאה הישראלית של ההיסטוריה היהודית, שמצבם של היהודים במולדתם מעולם לא היה טוב יותר, ושהישראליות השתלטה גם על היהדות. כותרת הספר איבדה רלוונטיות בזמן קצר, אבל בין שורותיו הייתה טמונה גם אזהרה מההשלכות של המשך קיום הסקטור החרדי, המהווה כ-15 אחוז מהאוכלוסייה, במתכונתו הנוכחית, על ישראל. ואכן, המלחמה חשפה ביתר שאת כי העובדה שהחרדים ממשיכים לא לשרת – וחשוב מכך: לא להיפתח לשוק התעסוקה ולהתקיים על מימון - מהווה חלק מההסבר להידרדרות המהירה.
סיבה נוספת טמונה בכך שכחלק מהשלטת ההיגיון הניאו-ליברלי, שלפיו הכל מחושב לפי שיקולי רווח והפסד, גם הפוליטיקה הפכה למוצר צריכה. וכך קורה שפוליטיקאים אומרים דברים אבל לא באמת מתייחסים למשמעותם כל עוד יש לכך "קונים". הבעיה החמירה כשהמנהיג נתניהו בוחר בעמדות פופוליסטית שמוכרות לנו כבר שנים סיפורים והבטחות על הצלחות מדומיינות – "אנחנו המדינה הראשונה בעולם שמתחסנת לקורונה!" (ומיד לאחר מכן יתר המדינות התחסנו, והמגפה לא נעצרה); "יהיה לנו את הסופר-טאנקר, מטוס הכיבוי הגדול בעולם!" (שלא מנע שריפות); ועכשיו הסיסמה היא "הניצחון המוחלט". לכאורה, מה רע בניצחון מוחלט על האויב? מה שרע הוא שמלחמות לא מסתיימות בלהרוג את החייל האחרון של האויב אלא בהסדר מדיני. הניצחון האמיתי הוא בהשגת חלופה לשלטון חמאס בעזה – ובכך נתניהו לא מוכן היה לעסוק עד שאולי הדברים כבר מאוחרים מדי.
כפי ש"הניצחון המוחלט" הוא סיסמה ריקה שנועדה לתעתע, כך לא אומרים אמת לתושבי הצפון. הם יוכלו לחזור רק אם ישראל תסיים את המלחמה בעזה, או שתחליט לצאת למלחמה נגד חיזבאללה
בראיון ל"טיים" נתניהו הותקל בשאלה מה תוכנו של אותו "ניצחון מוחלט". רק לאחר שניסה להתחמק הוא הסביר שמדובר בחיסול כל אנשי חמאס, הגליית ההנהגה מהרצועה, שינוי מערכת החינוך בעזה, הפסקת ההסתה ולאחר מכן הקמת שלטון פלסטיני מקומי שוחר שלום. נשמע אדיר - רק שתהליך כזה יימשך עשרות שנים. מה גם שאת ההסתה, ואת החינוך לשנאה, אכן צריך לשנות, אבל בתמורה למשהו. לא כשמה שנתניהו מציע זה להמשיך לשלוט בעזה בעצמנו.
אבי שילוןצילום: שאול גולןכפי ש"הניצחון המוחלט" הוא סיסמה ריקה שנועדה לתעתע, כך לא אומרים אמת לתושבי הצפון. הם יוכלו לחזור רק אם ישראל תסיים את המלחמה בעזה, או שתחליט לצאת למלחמה נגד חיזבאללה. אבל ישראל של נתניהו מחליטה, כרגיל, לא לבצע אף אחת מהאופציות ולהסתפק בהבטחות. ההתפרצות של שר הביטחון גלנט בתחילת השבוע נגד מה שכינה "הקשקוש של ניצחון מוחלט" מעידה כי גם הוא מאס בשקר. במיוחד כשהוא יודע שמי שהתנגד להכות בחיזבאללה בתחילת המלחמה ולהשיג ניצחון אסטרטגי אמיתי היה נתניהו. כדי לעצור את ההידרדרות על כולנו להסיר את מסך השקר שבו אנו עטופים.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.08.24
