פסגת דוחא אם תצא לפועל, לא צפויה, ככל הנראה, להביא לפריצת דרך משמעותית. ראשית, נכון לשעת כתיבת שורות אלו, אין כלל ודאות שבפסגה ישתתפו נציגי חמאס. אתמול נפוצו שוב דיווחים שלפיהם בכירי הארגון החליטו שלא להגיע לפסגה, ולמעשה האירוע הופך לפגישה במעמד צד אחד בלבד. אך גם אם האירוע ייצא לפועל בנוכחות נציגי הארגון, הרי שסיכויי ההצלחה שלו נמוכים מאוד.
הסיכוי לתוצאה של ממש הוא נמוך, אם בכלל, דווקא בגלל "האולטימטום האיראני" לכאורה. כלומר ההודעות שיצאו מטהרן שלפיהן איראן תתקוף את ישראל במקרה שהמו"מ בדוחא לא יוביל לתוצאות, מייעדות בעצם את הפסגה לכישלון. חמאס, שרוצה הידרדרות אזורית שתעסיק את צה"ל, מעוניין דווקא להכשיל את הפסגה כדי להצליח במה שלא הצליח מאז תחילת המלחמה: לגרור את האזור כולו למלחמה כוללת. זו הייתה פסגת חלומותיו של יחיא סינוואר ב-7 באוקטובר, והיא נותרה כזו מאז לנוכח כישלונו ביצירת מלחמה אזורית.
לכך צריך להוסיף את הקשיים מהכיוון הישראלי, או ליתר דיוק מכיוונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, שעל אף ההכחשות מלשכתו, הוסיף לא מעט תנאים ומכשולים במו"מ לשחרור החטופים, שהופכים את הסיכויים הנמוכים גם כך של הפסגה, לנמוכים עוד יותר. וכך, אם לא יירשמו הפתעות של הרגע האחרון, בעוד ימים ספורים – אולי מעט יותר אולי קצת פחות – שוב נהיה בפתחה של מערכה אזורית פוטנציאלית עם איומים איראניים אינסופיים לתקוף את ישראל מכמה חזיתות.
גם לחיזבאללה ולנסראללה יש מה להפסיד. מיותר כמעט לציין את העמדה המאוד ביקורתית של רוב הלבנונים נגד חיזבאללה ונגד הכוונה לפתוח במלחמה מול ישראל
אך פה אולי המקום להרגיע מעט את הרוחות. לחיזבאללה ובוודאי שגם לאיראן אין אינטרס להגיע למלחמה אזורית כוללת, בגלל החיסול של איסמעיל הנייה, לשעבר ראש הלשכה המדינית של חמאס, בטהרן. אפילו לא בגלל החיסול של פואד שוכר, מראשי חיזבאללה, בדאחייה של ביירות. בניגוד ליחיא סינוואר שלא היסס להקריב את רצועת עזה במסגרת האספירציות שלו להפוך להיות סלאח א-דין, מנהיגי איראן לא ימהרו להקריב את כלכלת מדינתם בשביל לנקום את מותו של הנייה.
"על אש נמוכה"
לאיראן ולחיזבאללה יש מה להפסיד ובמונחים רבים הן יעדיפו את המלחמה "על אש נמוכה" כפי שהיא מתנהלת כעת בגבול הצפון, על פני האפשרות של תקיפה ישראלית ואמריקאית נגד אתרים ויעדים איראניים אסטרטגיים. תעשיית הנפט של איראן עשויה להינזק במקרה של מלחמה נרחבת אך חשוב מכך - פרויקט הגרעין האיראני עשוי למצוא עצמו במוקד התקפות הנגד הישראליות והאמריקאיות, ושוב, במקרה של מלחמה כוללת.
גם לחיזבאללה ולנסראללה יש מה להפסיד. מיותר כמעט לציין את העמדה המאוד ביקורתית של רוב הלבנונים נגד חיזבאללה ונגד הכוונה לפתוח במלחמה מול ישראל. אך לבנון והציבור הלבנוני אינם עומדים בראש סדר העדיפויות של חיזבאללה. את הארגון מטרידה יותר הידיעה שישראל, בשונה מהמלחמה ב-2006, הוכיחה בחודשים האחרונים שיש בידיה מודיעין מעולה בכל הקשור לחיזבאללה. חיסול פואד שוכר הוא ההוכחה הטובה ביותר לכך. המשמעות היא שאם חיזבאללה אכן יחליט לפתוח במלחמה נרחבת מול ישראל, הוא ישלם על כך מחיר יקר במיוחד וגם נסראללה מבין זאת. מכאן שאם השחקנים הללו יפעלו על פי מערכת שיקולים הגיונית, הרי שהסיכויים להסלמה רבתי נמוכים.
אבי יששכרוףצילום: יובל חןאולם כאן צריך לזכור שני דברים משמעותיים: א. אין ודאות שמדובר בשחקנים שפועלים לפי כללי המשחק המוכרים והידועים לנו. ב. גם אם התגובה של איראן וחיזבאללה תהיה מוגבלת, פספוס של אחת הרקטות או אחד הטילים שיירו לישראל, עלול לגרום לנפגעים רבים מקרב האזרחים. או אז ישראל תהיה מחויבת לתגובה משלה.
פורסם לראשונה: 00:00, 15.08.24
