"מן המקום בו אנו צודקים, לא יצמחו לעולם פרחים באביב", כתב יהודה עמיחי בשורותיו האלמותיות. הקיץ עודנו בעיצומו, הסתיו והחורף עוד לפנינו והאביב טרם נראה באופק, אך כל מי שיתבונן נכוחה במציאות חיינו בשבועות האחרונים, יתקשה שלא להסכים כבר כעת, כי אם כולנו נמשיך להיות צודקים תמיד, גם באביב הבא לא יצמחו כאן פרחים.
לפני שנה בדיוק, פרסמתי כאן (יחד עם פרופ' ידידיה שטרן) מאמר בקריאה לקברניטים: "למנוע תשעה באב בדורנו"; המאמר לווה בהצעה קונקרטית לתיקון חוק הסבירות באופן ראוי ומתבקש, ולא בנוסח הקיצוני והגורף שהוצע אז על ידי הקואליציה, תוך קביעת מסגרת להסכמה רחבה ביחס להמשך. למרבה הצער, אף שהיינו קרובים לכך מאוד בשיחות אינטנסיביות עם שני הצדדים עד רגעי ההצבעה ממש, בסופו של יום לא הושגה הסכמה בשל חוסר אמון משווע בין הנוגעים בדבר ובשל חשש אמיתי או מדומיין של כל צד מ"הבייס" הזועם שלו.
אותו מאמר הסתיים בתקווה שכל הצדדים המשוכנעים כל כך בצדקתם המוחלטת, יתעלו לגודל השעה על מנת שנימנע מסכנה של חורבן בית שלישי. זה לא קרה ואת שאירע חודשיים וחצי לאחר מכן, עם או בלי קשר, כולנו זוכרים ולעולם לא נשכח.
בינתיים, כחלוף שנה - ולאחר תקופה שבה נראה היה כי למדנו את הלקח והבנו שכאשר אש המחלוקת הפנימית מלחכת בינינו מטאפורית, אש אויבינו החיצונית עלולה למהר ולבעור כאן מילולית - נדמה ששבה והתעצמה מחלת ה"צדקת", מחלה ממארת שעושה בנו שמות מזה דורות.
לפני כשבועיים צירפתי את חתימתי ל"הצהרה משותפת" שכללה דמויות ציבוריות שונות מכלל הספקטרום של החברה הישראלית, מגורמים במחאה דרך אנשי מרכז ועד מעמקי הימין. ההצהרה כללה עקרונות יסוד קצרים וברורים, שבימים כתיקונם אמורים להיות מובנים מאליהם, וביניהם: מעבר לאחריות הברורה של הממשלה, על המחנות השונים לעשות חשבון נפש, לקחת אחריות על טעויות ולא לחזור עליהן; המלחמה באויב מחייבת אותנו בנחישות ובנחרצות, וגם בלהט הקרב לא נאבד צלם אנוש ונשמור על המצפן המוסרי ועל ערכינו כמדינה יהודית ודמוקרטית; לא תוקפים אנשי כוחות ביטחון ולא הופכים את בסיסי צה"ל לאזור מחאה מכל סוג שהוא; במסגרת שירות צבאי מקבלים את מרות הפיקוד ומוציאים את צה"ל מחוץ לוויכוח הפוליטי.
אין מורכבות ויש התעלמות מכל גוני האפור המרכיבים את מציאות חיינו, שבה לא תמיד זה או-או. אפשר וצריך לא פעם גם וגם. לא כפשרה, אלא לכתחילה
קולות דומיננטיים מימין ומשמאל יצאו במהרה בשצף קצף נגד ההצהרה. העיתון "שביעי" תקף את ההצהרה שנועדה לדידו, "להכתים את הציבור המגן על חיילי צה"ל", ותהה מדוע הצהרה כזו לא התפרסמה כאשר "השמאל שרף את המדינה, קרא לסרבנות ועודד אנרכיה". עיתון "הארץ" סירב לפרסם את המודעה בין היתר מאחר שלדידו "חשבון הנפש נדרש מאויבי הדמוקרטיה הישראלית", וכי הפרסום "נועד לרתום בני אדם הגונים לאינטרסים של מכונת הרעל, החותרת להשמדת ישראל שהכרנו".
צריך לא פעם גם וגם. לא כפשרה, אלא לכתחילה
כך העיתון "שביעי" מתייחס ל"שמאל" בשפה מכלילה ובוטה, מבלי לשים לב לאבסורד שזהו המאמר הפותח של הגיליון הסמוך לתשעה באב, לפני מאמר אחר על "שנאת חינם", שבעטיה כאמור נחרב הבית השני; האם כך עיתון דתי מתכוון להכשיר לבבות לשנאה שתקרב את החורבן השלישי?! מנגד, "הארץ", מסרב לפרסם מודעה מבלי לשים לב לאבסורד בכך שעיתון המתיימר להיות מעוז הליברליות וחופש הביטוי, מונע מקוראיו להיחשף להצהרת עקרונות בשל התנגדות לחלק מהתכנים; אולי צריך לעדכן את הסלוגן -"הארץ - עיתון לאנשים (ש)חושבים (כמו העורך)".
זוהי דוגמה קטנה, אך למרבה הצער מייצגת של האוטומטיות המחשבתית המאפיינת את הקצוות. שכנוע עמוק שכל האמת אצלך ושהצד השני יחריב את המדינה. הכל בינארי, שחור או לבן. אין מורכבות ויש התעלמות מכל גוני האפור המרכיבים את מציאות חיינו, שבה לא תמיד זה או-או. אפשר וצריך לא פעם גם וגם. לא כפשרה, אלא לכתחילה.
אפשר לחשוב שהקואליציה קידמה רפורמה קיצונית והרסנית שטוב שנבלמה, וגם שהמערכת המשפטית זקוקה לרפורמה חיונית ומאוזנת. אפשר לחשוב שפריצה לבסיסים ותקיפת חיילים וערכאות שיפוטיות היא חרפה ומבוא לאנרכיה, וגם שתופעת הסרבנות/אי התנדבות הייתה מסוכנת ומזיקה. אפשר לחשוב שהצהרות שרים על "חידוש הרפורמה" ומהלכים שמקדמת הממשלה בעניין הם מסוכנים ויש להיאבק מולם בתוקף, וגם שהצהרות בכירי משפט לשעבר על "משטר טוטליטרי" ו"סוף הדמוקרטיה" הן פזיזות ומזיקות. אפשר לחשוב שעל הממשלה לפעול בתיאום עם הייעוץ המשפטי ושההתקפות הפרועות נגד אנשיו הן שקריות ומסוכנות, וגם שלעיתים ידה של מערכת הייעוץ המשפטי קלה מדי על הדק "המניעה המשפטית".
אף ששיח הקצוות הבינארי דומיננטי בציבוריות וברשתות שמטבען מבליטות אמירות קצה ומסרים חדים נעדרי מורכבות, עדיין רוב הציבור לא שם. יש מרכז רחב - שכולל חלקים נרחבים בהגדרות הקלאסיות של ימין, שמאל ומרכז - שלפי כל הסקרים מהווה רוב משמעותי בציבור, ורוצה להמשיך לחיות יחד מתוך הסכמה על עקרונות ליבה וגבולות גזרה. בסוף המרכז הרחב הזה יצליח להשתחרר מלפיתת הקצוות שאוחזת בגרונה של המדינה.
רז נזריצילום: מוטי קמחיאת תשעה באב עברנו, באופק ניתן כבר לראות את חודש אלול וימי התשובה. יסוד ראשון בתשובה ובחשבון נפש הוא הכרת החטא; לא של חברך, לא של הצד השני - החטא שלך. הכרה שלא תמיד אתה ו"המחנה שלך" צודקים. יש גם צדק לפעמים בטענות הצד השני. זה לא אומר שיש סימטריה; זה אומר שהחיים מורכבים. אם נדע איפוא להתרומם קמעה מהמקום שבו אנו צודקים - יש עוד תקווה שלפני האביב הבא יצמחו כאן פרחים.
עו"ד רז נזרי, לשעבר המשנה הבכיר ליועץ המשפטי לממשלה; כיום שותף בכיר וראש מחלקת משפט ציבורי, רגולציה וניהול משברים במשרד עו"ד פירון
פורסם לראשונה: 00:00, 15.08.24
