1. ההיסטוריה מלאה בטעויות שמובילות למלחמה עקובה מדם שאיש לא רצה בה, ונדמה שזוהי המציאות שבה אנו חיים עכשיו: עוד טעות אחת של חיזבאללה, וטעות אחרת בתגובה של האיראנים, ונגיע למלחמה שאין לשער את ממדיה.
זה הרקע לשיחות על עסקת חטופים, שבינתיים לא הולידו הסכם או הפסקה של המלחמה. בסביבת נתניהו יאמרו לכם שמה שהיה הוא שיהיה: סינוואר לא זז מעמדותיו. רבים בציבור יאמרו, עד כמה שהדברים יישמעו אכזריים: עזבו את החטופים, השאלה היא האם ההסדר יקרב אותנו לשקט מול עזה או שהמחיר הנורא ששילמנו במלחמה רק יחייב אותנו להתכונן לסבב הבא מול עזה.
2. עמית בר נפצע באורח קשה מפיצוץ מטען בג'באליה. רגלו נקטעה, והוא עובר שיקום שאליו התלווה הצלם גדי קבלו - שיקום שהוצג בסוף-השבוע במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות". עמית הגיבור מדגים לנו מהי נחישות לחיים - בכל הנסיבות.
עולה השאלה: מדוע הפלסטינים מתמידים בניסיון האינסופי שלהם להרע לנו? נכון, אנחנו משלמים מחיר דמים, אבל אנחנו לא נשברים ובוחרים בחיים - ובינתיים תראו מה קורה לכם. ניתן היה לחיות זה לצד זה. נסו אותנו.
ובכן, נתניהו - טעית, הטעית והבאת עלינו אסון. הסוגיה הפלסטינית עומדת במרכז ההוויה של כל הסדר באזור המוכה של המזרח התיכון
אחרי שנחתמו הסכמי אברהם נתניהו לעג ביהירות לכל אלה שאמרו שלא ניתן יהיה לחיות כאן בלי הסדר עם הפלסטינים. ובכן, נתניהו - טעית, הטעית והבאת עלינו אסון. הסוגיה הפלסטינית עומדת במרכז ההוויה של כל הסדר באזור המוכה של המזרח התיכון. בלי למצוא לה פתרון סביר, הבית ייפול על ראשנו. ברוך הבא למלחמה האזורית שעומדת בפתח.
3. שר הביטחון גלנט אמר לחברי הכנסת שבאו ללשכתו שכל הדיבורים על "ניצחון מוחלט" הם קשקושים שאין להם ביסוס. בתגובה, ח"כים שמתחרים ביניהם מי יתחנף יותר לנתניהו התנפלו עליו בשצף קצף ודרשו ממנו לחזור בו. גלנט, שמדבר בלחש, טען אחר כך ששגה - אך הוא דיבר אמת.
ככל שהימים נוקפים, שר הביטחון הופך למבצר האחרון ששומר על חומת השפיות בממשלה. הוכחה אחת לכך היא הדרישה של משרד ראש הממשלה מבני גנץ להחזיר 70 אלף שקל, עלות הנסיעה שערך לארה"ב לפגישות שלא אושרו על ידי נתניהו. זה המחיר שמשלם גנץ על החבירה לראש הממשלה.
4. אבו-מאזן אמר בנאום אלים וקיצוני בפרלמנט הטורקי שיחזור לעזה גם אם הדבר יעלה לו בחייו. נו טוב, דיבורים ריקים. הוא לא יחזור לעזה, אחרי שב-2007 חמאס זרק את אנשי פתח מחלונות רבי-הקומות בעיר והשתלט על מוסדות השלטון שם. אז מי יחליף את יחיא סינוואר? יחיא סינוואר, כמובן.
5. סלמאן מצאלחה הוא משורר דרוזי שפhרסם ספרי שירה מהיפים שאני מכיר, מלאים בתובנות שהקורא מתחבר אליהן. בשירו "ארץ דווי" הוא כותב כך: "את ארץ דווי עבר לופת, הווה בפח, עתיד לפחת... בארץ דווי הזמן חורת קולות באבן מטופחת. קינה רפה עוטפת את חלקת הקבר התופחת. שבק החי, אבק המת, הן לנו יש פינה נידחת. שמורה לעד בקצה אמת פינה קטנה וכה מובטחת".
ואנחנו נמשיך לשאול מתי נקום בלי "הותר לפרסום".
פורסם לראשונה: 00:00, 18.08.24
