לקמלה האריס יש קסם מתפרץ, חיוך כובש ועוצמה פנימית שמעניקה לבוחריה תחושה שיש על מי לסמוך. בהילוכה וגינוניה הבלתי מתנשאים היא נותנת תחושה שהם יכולים להיות דומים לה. ודומות לה. שהיא לא בובה מתוכנתת. שהיא יודעת לפרוץ גבולות. בעיני רבים היא מסמלת את אמריקה החדשה המגוונת, ומצליחה להפיח חיים בחלום האמריקני. בינתיים.
פרנסואה מיטראן היה שנים ארוכות נשיא צרפת. היסטוריונים ניסו לפענח את סוד כוחו ופסקו: אלה לא היה רק החיוך המסוים והשרמנטיות. אנשים הצביעו לו כי הוא סימל עבורם מה שהם עצמם חלמו להיות. עכשיו, ואולי זו מגמה חולפת, אמריקה הכחולה חולמת את החלום של קמלה. הסוקר הוותיק של המפלגה הרפובליקנית, פרנק לונץ, אמר בריאיון כי בכל חייו לא ראה קפיצה כל כך גדולה בזמן כל כך קצר בסקרים: הוא קבע כי האריס העלתה את מפלס ההתלהבות בבחירות הללו, והנתונים מראים כי מצביעים ששנאו גם את טראמפ וגם את ביידן ותכננו לא להצביע, מתכוונים ללכת לקלפיות כדי לחזק את המתמודדת שהביאה שמחה מתפרצת למערכת בחירות שהייתה עד בואה אפרורית ובאה בימים.
האריס צמחה בערוגות מעמד הביניים הלוחם. סיפור חייה הוא גם סיפור של מאבק, ואמריקה אוהבת מועמד לנשיאות שמביא עימו סיפור טוב, וזה שלה מתובל בניחוחות מהודו וג'מייקה, סיפור של ילדה קטנה שחורה שזינקה כמטאור בשמי המשפט והפוליטיקה.
יש לה הומור מעודן, אבל היא לא מוותרת על שלה ודורשת בפסקנות מכולם לשתוק כשהיא מדברת. מנהיגות היא לא רק תוכנית כלכלית או מדינית, אנשים יוצאים להצביע בעיקר בעקבות הרגש
יש לה הומור מעודן, אבל היא לא מוותרת על שלה ודורשת בפסקנות מכולם לשתוק כשהיא מדברת. מנהיגות היא לא רק תוכנית כלכלית או מדינית, אנשים יוצאים להצביע בעיקר בעקבות הרגש. היום תיפתח הוועידה הדמוקרטית בשיקגו והאריס תקבל באופן רשמי את המינוי למועמדת לנשיאות, ומן הסתם תביא עוד התלהבות וחיוכים של תקווה. זה לא אומר שהיא תנצח: הבסיס של טראמפ לא נסדק. עבורו קיים השילוש הקדוש: אלוהים, רובים ודונלד. מה שכן עובר לצד שלה זה רוב בקרב המתנדנדים, בעיקר בקבוצת הנשים הצעירות שרואות בה מודל חיקוי.
אם תיבחר, תציג האריס כלפי ישראל מדיניות דומה לזו שהציג ביידן, אלא שהאהבה שהיא תפגין תהיה קשוחה: היא מאמינה שאפשר להיות ידידה של ישראל, להזדעזע מ-7 באוקטובר ובאותה מידה גם להזדעזע מהמוות והחורבן העוטפים את עזה. היא תדחוף לפתרון שתי המדינות. בשדרות המפלגה הדמוקרטית הנרטיב הפלסטיני זוכה להכרה, ופלסטינים אמריקנים מציגים את נכדיהם של קורבנות הנכבה כמי שלוחמים עתה מלחמה פראית לעצמאותם.
אורלי אזולאיהאריס נשואה ליהודי, ויודעת להכין בפסח קניידלך פריכים ונימוחים. אלא שקניידלך זה פולקלור, לא מדיניות: מישראל היא תדרוש לשים קץ לכיבוש ולאפרטהייד ולצעוד במתווה מדיני. נחישות היא חוליה חזקה בעמוד השדרה שלה. היא לא תהיה מה שהיה טראמפ עבור נתניהו בשנות כהונתו: אידיוט שימושי, שנתניהו ניצל את בורותו והשתמש בו כדי שייצא מהסכם הגרעין וכדי שיטרפד את השאיפה הפלסטינית למדינה. את רוב הקולות היהודים היא לא תאבד: מסורתית, היהודים מצביעים לדמוקרטים בגלל הכלכלה, לא בגלל מדיניות החוץ. כרגע דוהרת האריס על הסוס המנצח. זה כמובן לא אומר שהיא תהיה הנשיאה הבאה: בכל זאת אמריקה היא אחת המדינות הפרימיטיביות בעולם המודרני, שלא תמהר לשלוח לבית הלבן גם אישה, גם שחורה וגם הודית.
פורסם לראשונה: 00:00, 19.08.24
