לא צריך להיות מומחה גדול בביטחון כדי להבין שצה"ל של אחרי 7 באוקטובר לא יוכל להישאר הצבא של לפני המלחמה - והשינוי הדרוש עולה כסף רב. הראשונה שהבינה זאת הייתה ידידתנו ארה"ב, שהחליטה להוסיף עוד כ-20 מיליארד דולר לטובת חיזוקה של מערכת הביטחון הישראלית (לתשומת ליבם של מי שמבקרים בימים אלה את ביידן ואת ממשלו. אבל זה כבר נושא אחר).
1 צפייה בגלריה
המפעל שמייצר ומשפץ טנקים ונמ"רים פצועים
המפעל שמייצר ומשפץ טנקים ונמ"רים פצועים
(צילום: ירון שרון)
20 מיליארד דולר זה המון כסף, והשאלה שמערכת הביטחון צריכה לשאול עכשיו את עצמה היא: מה עושים איתו? אחת האפשרויות שכבר מתקדמות היא רכישת שתי טייסות אף-15 נוספות לחיל האוויר. אפשרות זו לא עלתה לאחר חשיבה מסודרת על לקחי המלחמה ולאן אנו צועדים בעשור הקרוב מבחינת האיומים - רכישת שתי טייסות חדשות חשובה מאוד אולי, אבל זו החלטה נמהרת שלא משקללת את התמונה כולה.
בניגוד לחילות היבשה, חיל האוויר מאז ומעולם ידע לנמק את צרכיו באופן מיידי: לקנות עוד מאותו דבר. עוד אף-15, עוד אף-35, עוד מסוקים. כך גם בחיל הים. לעומת זאת, זרועות היבשה - בגלל המורכבות וריבוי האמל״ח שעומדים לרשותן - מתקשות יותר בגיבוש רשימת הקניות לעתיד. ביבשה, כל עוד הלחימה בעיצומה, קשה מאוד לקבל החלטות בכל הנוגע להצטיידות העתידית. אבל המרוץ ל-20 מיליארד הדולרים בעיצומו, ואם חיל האוויר ינצח - לא יישאר מספיק ליבשה.
חלק גדול מהמשאבים חייב להיות מתורגם לתוספת סד"כ ואמל"ח מתקדם לכוחות היבשה. לקח ברור מהמלחמה האחרונה הוא שצריך להגדיל את זרוע היבשה
ברור לכל שחלק גדול מהמשאבים חייב להיות מתורגם לתוספת סד"כ ואמל"ח מתקדם לכוחות היבשה. לקח ברור מהמלחמה האחרונה הוא שצריך להגדיל את זרוע היבשה, הן מבחינת כוחות אנושיים והן מבחינת האמל”ח. תם עידן ה"צבא קטן וחכם". זרועות צה"ל הוכיחו את עצמן מאז 7 באוקטובר, ומה שבלט הוא חוסר האיזון בין הזרועות השונות.
ליבשה חסר הכי הרבה אל מול המשימות המוטלות עליה. טנקים ונגמ"שי נמ"ר מיוצרים כולם בארץ, על-פי דרישות צה"ל, והם כלים איכותיים ביותר. צריך להגדיל בצורה משמעותית את קצב הייצור - אבל זה עולה כסף. הבעיה שהסיוע האמריקני ניתן בדולרים, וצריך גם להשתמש בו בארה"ב, ולכן, קל יותר לקנות איתו מטוסים שמיוצרים במפעלים בסיאטל או בסנט-לואיס.
צילום: שאול גולן, "ידיעות אחרונות"
לכן, נכון היה לבקש מארה"ב לשנות את מדיניותה בכל הקשור לסיוע. בעבר הסכימה ארה"ב להמיר חלק מהסיוע, קצת מעל 20%, מדולר לשקל, מה שאפשר לרכוש אמצעים מהתעשייה הישראלית. צריך לחזור ולדון על האפשרות הזאת. זהו גם אינטרס אמריקני, כי השקעה בפיתוחים ישראליים מסייעת גם לה לרכוש בעתיד לעצמה את האמצעים המתקדמים.
הרבה קונספציות צריכות להשתנות בעקבות המלחמה - וגם בנושא חלוקת המשאבים אסור לנו להישאר בקונספציות הישנות, ובטח שלא לרוץ ולהוציא את הכסף על מה שהכי מהיר או נגיש.
אלוף במיל' עמוס ירון הוא מנכ"ל משרד הביטחון לשעבר
פורסם לראשונה: 00:00, 22.08.24