ביולי 2024 פירסמו מוחמד-רזא פרזנגאן ונאדר חביבי, שני כלכלנים בכירים ממוצא איראני המתגוררים וחוקרים במערב, מחקר שדן בהשפעת הסנקציות הכלכליות על גודלו של מעמד הביניים האיראני. המחקר תורגם לאחרונה לפרסית בידי לשכת המסחר של טהרן, ועיקריו התפרסמו בתקשורת האיראנית כהוכחה להשפעתן המזיקה של הסנקציות הכלכליות המוטלות על איראן.
לפי ממצאי המחקר, מעמד הביניים האיראני הצטמק בין השנים 2012 ו-2019 בשיעור חד של 88 אחוזים (11 אחוזים בממוצע מדי שנה) בהשפעת הסנקציות המערביות, שהביאו לירידת שיעור הצמיחה הכלכלית, לקריסתן של חברות פרטיות רבות ולעלייה חדה באינפלציה, שהובילה לירידה של כ-28 אחוזים בהכנסה השנתית הריאלית הממוצעת באיראן.
ממצאי המחקר אינם מפתיעים. המשבר הכלכלי הפוקד את איראן בעשור האחרון פגע קשות במעמד הביניים. הגם שסימני המשבר הכלכלי ניכרים בקרב כלל האוכלוסייה, מעמד הביניים ספג את הפגיעה הקשה ביותר. בעוד המעמדות הגבוהים היו מסוגלים בדרך כלל להתמודד עם השפעות המשבר הכלכלי, והמעמדות הנמוכים קיבלו מהממשלה פיצוי חלקי בצורת קצבאות וסבסוד סחורות מיובאות בסיסיות, הרי מעמד הביניים נאלץ לשאת בעיקר הנטל הכלכלי.
כלכלת התנגדות
יש הרואים בנתונים אלה בשורה מעודדת ביחס להשפעת הסנקציות הכלכליות על כלכלת איראן ולסיכוי לכפות על המשטר בטהרן להגמיש את עמדותיו ולהסכים לחידוש המשא ומתן עם המערב סביב סוגיית הגרעין. ניתן למצוא חיזוק נוסף לגישה זו בהבטחותיו של הנשיא האיראני החדש, מסעוד פזשכיאן, לפעול לחידוש הדיאלוג עם המערב במאמץ להסיר את הסנקציות. אלה מבטאות הכרה בחומרת המשבר הכלכלי ובצורך להסיר את הסנקציות. עם זאת, גישה זו שונה מגישתם של חוגים שמרניים ורדיקליים בהובלת המנהיג העליון, עלי ח'אמנאי, הסבורים כי המפתח לשיפור כלכלי לאיראן אינו טמון בהכרח בהסרת הסנקציות, אלא בהתאמת הכלכלה לתנאי הסנקציות במסגרת "כלכלת התנגדות", שעיקרה הישענות עצמית גוברת והפחתת התלות הכלכלית במערב באמצעות גיוון מקורות ההכנסה והשווקים הכלכליים.
יתר על כן, השחיקה המתמשכת במעמד הביניים האיראני טומנת בחובה גם השלכות שליליות מבחינת הסיכוי לשינוי פוליטי באיראן. בעשורים האחרונים ניתן להצביע על פער הולך וגדל בין המשטר האיראני לצעירים, בעיקר בני הדור השני והשלישי של המהפכה, שהולכים ומתרחקים מערכי המהפכה. מגמה זו בולטת בעיקר בקרב בני מעמד הביניים על רקע החשיפה הגוברת שלהם לתרבות המערב. ניתן למצוא ביטוי למגמה זו בתפקיד המרכזי שמילא מעמד הביניים בתנועת המחאה שפרצה באיראן בקיץ 2009 ("המהפכה הירוקה") ובגל המחאות שפרץ בספטמבר 2022 בעקבות מותה של הצעירה האיראנית מהסא אמיני.
בעשורים האחרונים ניתן להצביע על פער הולך וגדל בין המשטר האיראני לצעירים, בעיקר בני הדור השני והשלישי של המהפכה, שהולכים ומתרחקים מערכי המהפכה
הפרשן הפוליטי ומבקר המשטר צאדק זיבאכלאם התייחס בראיון עיתונאי לתפקידם המרכזי של בני מעמד הביניים העירוני במחאות אלה, והביא כראיה לכך את השקט היחסי ששרר במהלך המהומות באזורים המאוכלסים בעיקר בשכבות מוחלשות, לרבות בטהראן עצמה.
מחוץ למעגל המחאה
לעומת זאת, רוב גלי המחאה בשנים האחרונות, ובפרט מהומות הדלק בשלהי 2019, הובלו בעיקר בידי בני השכבות המוחלשות, המנהלים מאבק מתמשך על רקע מצוקותיהם הכלכליות, ואילו מעמד הביניים העירוני, הנחשב עמוד השדרה של תנועות לשינוי פוליטי וחברתי באיראן, נותר ברובו מחוץ למעגל המחאה. על פי נתוני משרד המודיעין האיראני, רוב העצורים במהומות הדלק היו מובטלים, מועסקים בשכר נמוך או בעלי השכלה נמוכה. המצוקות הכלכליות והחברתיות הביאו בשנים האחרונות לדחיקת המאבק למען חירויות פוליטיות ואזרחיות מראש סדר היום הציבורי באיראן. החרפת המשבר הכלכלי חייבה את האזרחים, לרבות בני מעמד הביניים, להתמקד במאבק הישרדותי יומיומי, ומנעה ממנו להתפנות למאבק על החירות. הכלכלן האיראני מוסא ע'אני-נז'אד התייחס לתופעה זו וטען כי שיפור המצב הכלכלי בשנות ה-90 הוא שאיפשר למעמד הביניים להעלות דרישות פוליטיות. לדבריו, אזרחים העסוקים בעיקר בדרכים לשפר את מצבם הכלכלי אינם מתפנים לעסוק בחירויותיהם הפוליטיות.
הישארות השכבות המוחלשות מחוץ למעגל המחאה בחלק מהמקרים והישארות מעמד הביניים העירוני מחוץ למעגל המחאה במקרים אחרים מקשה את גיבושה של קואליציה חברתית כלל-ארצית נרחבת וחוצת מגזרים, שהיא תנאי הכרחי לקידום שינויים פוליטיים באיראן. בסיכומו של דבר, שחיקתו הנמשכת של מעמד הביניים מצביעה על חומרת המשבר הכלכלי, שעשויה לעודד את הנשיא החדש במאמציו לקדם הסדרה עם המערב סביב תוכנית הגרעין. עם זאת, המשך מגמה זו לאורך זמן עלולה לפגוע עוד יותר בסיכויים לקדם שינויים פוליטיים באיראן התלויים במידה רבה ביכולתו של מעמד הביניים להתגבר על חולשותיו ובחבירתו אל כוחות חברתיים נוספים, כמו מעמד הפועלים.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.08.24
