אם הייתי במעמד לתת עצות למירי רגב, ואני לא, הייתי אומרת לה: מירי, תרדי מזה. למה לך. תרדי מזה לפני שיורידו אותך, או שאת תאלצי לרדת מזה תוך התבזות גדולה. את בטח זוכרת מה קרה ליואב קיש עם פרס ישראל. למה לחכות עד שימרחו אותך בזפת ונוצות?
ומי שיעשו את זה אלה לא יריבייך הפוליטיים. לא השמאל, או 'אחים לנשק', או "הסרבנים", אלא משפחות שכולות, משפחות החטופים, חברי היישובים, הקיבוצים והערים, שנטבחו ב-7 באוקטובר, שבתיהם נשרפו ושנאלצו לעזוב את יישוביהם. כל אותם פליטים בארצם, מהדרום ומהצפון. עליהם יהיה לך קשה להגיד את מה שאמרת בישיבת הסיעה לפני שנה וחצי, כשהסברת איך הליכוד צריך להתנהל כאופוזיציה: אין כאבי בטן למקרי אונס, אין כאבי בטן עם נשים מוכות, אין כאבי בטן עם נכים ואין כאבי בטן עם חיילים.
נכון, אלה לא קבוצות ההתייחסות שלך. אלה לא היהלומים שאת מלקטת מהבייס שלך. אף אחד מהם לא היה עובר אצלך ברמזור הירוק. אבל יגיע יום שאת לא תשבי על כיסא השרה, וגם לא תוכלי להתחנף ולכרכר סביב שרה. הם לא יהיו שם בשבילך, הוד מלכותם. את תתפלאי באיזו מהירות הם יתנערו ממך ברגע שירגישו שאת מטען עודף על ספינתם. בינתיים את משרתת אותם באופן הכי טוב שניתן. 'שווישה', כפי שאת בעצמך היית אומרת.
ומי מבחינתם יכולה להתאים יותר ממך להיות אחראית על טקס כל כך מורכב, רגיש, כואב, טקס הזיכרון לציון שנה לטבח 7 באוקטובר. מי תעשה את זה בלי כאבי בטן, בנחישות ובחוסר רגישות יותר טוב ממירי שלנו. מי עוד מסוגלת להכין טקס זיכרון והנצחה כשיש עדיין חטופים שנמקים בעזה. מי תעז להכניס ברגע האחרון איזה סרטון של כמה דקות של נתניהו, כשהוא מפלבל בעיניו ומדבר על האסון שקרה לפני שנה, זה שהוא לא אחראי לו ולא אשם, זה שהוא ו"רעייתי" מלווים מאז את המשפחות.
אם הייתי חושבת שלא אכפת לך מה חושבים עלייך, מירי, אז מילא. אבל אני מכירה אותך הרבה שנים. אני זוכרת אותך עוד מהתקופה שהיית דוברת צה"ל, כמה אכפת היה לך מה אנחנו, העיתונאים, חושבים עלייך. אני זוכרת אותך מתקופת ההתנתקות. את ההתלהבות שבה תיווכת לנו את האופן שבו צה"ל ניתק את תושבי גוש קטיף מבתיהם. הייתי שם, בכפר דרום, כשהסברת לנו על העבודה הטובה שעושה צה"ל. "ברגישות ובנחישות". כמה רדפת אחרינו. כמה רצית שנחבב אותך, שנעריך אותך.
מה שהשתנה בשנים שחלפו הוא רק קבוצת ההתייחסות שלך. אלה שאכפת לך מה הם חושבים עלייך. את העיתונאים החלפת בראשי מועצות או פעילי ליכוד, אלה שיכולים לעזור לך להיבחר במקום טוב בפריימריז. באותה התלהבות יכולת בנסיבות אחרות לדברר את מטה החטופים, את ראשי המחאה או את "קומו".
חשבתי עלייך אתמול, מירי, כשהגיעה ההודעה על החזרת גופותיהם של שישה חטופים ממנהרה בחאן-יונס, שחמישה מהם כנראה נחנקו למוות כתוצאה מתקיפת צה"ל. הסתכלתי על תמונותיהם. הם היו מוכרים, אהובים כמו בני משפחה. כמו חברים ותיקים. אנשים מבוגרים, סבים חייכניים, עם עבר מפואר. בוני הארץ, שנחטפו בעודם בחיים ואת החודשים האחרונים לחייהם עברו בסבל נורא, פיזי ונפשי. אנשים שהופקרו ע"י הממשלה הזאת פעם אחת ב-7 באוקטובר, כשנחטפו מחייהם הטובים, בפעם השנייה כשלא הוחזרו מיד לביתם ובפעם השלישית כשמתו רחוק מבתיהם ומאהוביהם.
כמה אטום צריך להיות, כדי לשמוע את הקולות המתנגדים לבחירתך כאחראית על ההנצחה של המחדל הכי גדול מאז קום המדינה – ולא לקום ולהתפטר. כמה עלוב צריך להיות כדי לא להרכין ראש, אלא לדחוף את עצמך למקום שבו את לא רצויה
כמה אטום צריך להיות, כדי לשמוע את הקולות המתנגדים לבחירתך כאחראית על ההנצחה של המחדל הכי גדול מאז קום המדינה – ולא לקום מיד ולהגיד שאת מתפטרת. כמה חסר רגישות צריך להיות, בשביל להבין שאירוע מצולם מראש וללא השתתפות קהל – זה עוד אחד מהבלופים של הממשלה שאת חלק ממנה. כמה עלוב צריך להיות כדי שאחרי שקיבוצים כמו בארי ונירים מסרבים להכניס אליהם את צוותי הצילום אחרי שבמשך שנה לא הגיע אליהם, לא ליווה אותם בהלוויותיהם ולא דאג לצרכיהם אף נציג מהממשלה - לא להרכין ראש ולבקש מחילה, אלא לדחוף את עצמך למקום שבו את לא רצויה.
מה הפלא שבני קיבוצים שקיבלו פניות להשתתף בטקס הממלכתי, כמו נחל עוז, נירים ובארי, הודיעו שלא ישתתפו, דרשו הקמת ועדת חקירה ממלכתית ושהממשלה תתמקד בהצלת החטופים ולא בטקסי זיכרון. בני משפחות של חטופים, שהביעו סירוב מוחלט לכך שהיקירים שלהם יונצחו "במופע זיכרון מהונדס ומלאכותי, תחת פיקוחם של פוליטיקאים ציניים שבורחים מאחריות", כפי שאמר יונתן שמריז, אחיו של אלון שמריז שנהרג בשוגג מאש צה"ל, כשניסה להימלט משבי חמאס.
שמריז, כמו רבים אחרים מאנשי העוטף, רוצים להבטיח שבני משפחותיהם יקבלו את הכבוד שהם לא קיבלו עד כה מהממשלה, ושהם יונצחו "בצורה כנה ואנושית, בלי מסכות והטיות".
והנה, תראו את מי הם קיבלו. את מלכת ה"ג'ט לס" (מהפרסומת לדיוטי-פרי), שבכל החודשים האחרונים ניצלה היטב את תפקידה כדי לטוס למקומות אקזוטיים. זו שתחקיר "המקור" חשף את מעשיה הנקלים, את התבטאויותיה הנבזיות גם כלפי יישובי העוטף והיא עוד עשויה להיות נאשמת בפלילים.
צריך להיות אטום, ציני, חסר לב ונבזי, כדי שמכל האנשים הטובים שיש במדינה, ימנו לתפקיד הקדוש הזה את מירי רגב.
צריך להיות מישהו כמוה שימנה אותה.
פורסם לראשונה: 00:00, 21.08.24
