בימים המחפירים האלה, שבהם שקריו של ראש ממשלת ישראל נחשפים בטיימס, אחד העיתונים החשובים בעולם שאליו בחר להתראיין, כדאי לזכור ולהזכיר כי תרבות השקר שהשתלטה על המקום הזה אינה רק מבחילה אלא גם מסוכנת מאין כמותה, וכבר הביאה פעם אחת לקץ הריבונות היהודית בארץ ישראל.
במאה ה-6 לפני הספירה התהלך בירושלים גבר אמיץ לב ומרשים שדרש מן ההנהגה לעשות משפט וצדקה, להימנע מהתנהלות פוליטית קיצונית, לחדול מן השקר והשחיתות, החנופה ושרירות הלב. הוא ידע בוודאות שאם ההנהגה לא תשנה את דרכה הרעה, תפרוץ מלחמה נוראה. הוא עשה הכל כדי להזהיר ולהתריע, בתחינות ובאיומים, באותות ובמופתים. אבל אף שהאמת בערה בקרבו והאל עמד מאחוריו הוא נכשל במשימה הקדושה.
איך העזו המלכים והשרים והכוהנים והעם כולו להתעלם בשאננות כזו מן האזהרות וההתרעות של הנביא ירמיהו? מה גרם להם להאמין בביטחון כזה שאין ממש בנבואותיו, אם לא תרבות השקר שעיוותה לחלוטין את המציאות? כי בשנים ההן של דמדומי ממלכת יהודה פעלו בירושלים לא מעט נביאי שקר, חלקם שופרות השלטון, שלעגו לאזהרותיו והבטיחו לעם ולשלטון ניצחון וביטחון. הם עודדו את העם ומנהיגיו להמשיך בדרכם, ובכך לא רק שהעמיקו את ההידרדרות המוסרית אלא גם הטעו את שומעיהם ומנעו אפשרות של תיקון. כי הרי גם הנבואה הקשה ביותר מתחננת לתיקון כדי לא להתגשם. תרבות השקר אינה רק בלתי מוסרית ומשחיתה, מספרת לנו ההיסטוריה הפרטית שלנו, אלא מהווה איום קיומי של ממש.
ההבחנה בין נבואת אמת לנבואת שקר אינה עניין פשוט. "איכה נדע את הדבר אשר לא דיברו ה'?" שואלים בספר דברים. איך יכלו שומעיו של ירמיהו לדעת על מי מהדוברים אפשר לסמוך? התשובה דווקא פשוטה, אם כי עלולה לקחת זמן: על פי התגשמות הנבואות. נבואת האמת תתקיים ונבואת השקר תתבדה.
האב המתעלל
גם כיום, אלפי שנים אחרי שפסה הנבואה מן הארץ, אין דרך טובה מזו להבחין בין הרואים נכוחה לבין הטועים והמטעים. התמונה המתגלה לעינינו בשנה האחרונה היא חד-משמעית. רבים כל כך התריעו מפני הסכנה האורבת בהפיכה המשפטית. לא נביאים ולא בני נביאים, אלא הרמטכ"ל וראש אמ"ן, ראש האופוזיציה וראש השב"כ וכמה חברי כנסת וראשי ממשלה לשעבר וראשי מערכת הביטחון לשעבר ובכירי המשפטנים והכלכלנים ומי לא. כולנו זוכרים כיצד הדף נתניהו ביהירות ובזחיחות את כל ההתרעות, ואם שכחנו אפשר בקלות להיזכר. בניגוד לימי קדם, הכל מתועד.
בצומת הדרכים שמדינת ישראל נמצאת בו בימים האלה, אסור לנו להתעלם מקולה הברור של ההיסטוריה היהודית ומקולה הברור של המציאות
רק לפני שנה הצטלם עם אשתו בחופשה בצפון כשהם מרכיבים משקפיים מגוחכים ומבטיחים שהמצב הרבה יותר טוב ממה שחשבנו. רק לפני שנה טען שההתרעות של מערכת הביטחון על קטסטרופה מתקרבת הן מופרזות, שחמאס מורתע, שחמאס הוא נכס. רק לפני כמה חודשים ניבא שאנחנו כפסע מהניצחון המוחלט. שוב ושוב חוזרים הוא ושופרותיו על הטענה כי רק לחץ צבאי יחזיר את החטופים, והנה נוכחנו השבוע, ולא בפעם הראשונה, כי הלחץ הצבאי מביא למותם. חיים פרי, יורם מצגר, אלכס דנציג, אברהם מונדר, נדב פופלוול ויגב בוכשטב היו יכולים להיות היום בחיים אלמלא הלחץ הצבאי.
אבל גם אחרי שהמציאות הוכיחה שוב ושוב שמילותיו ריקות ותחזיותיו מתבדות ומחדליו מחרידים, גם אחרי שהתגלה כנביא השקר המסוכן ביותר בתולדות העם היהודי, עדיין לא מעטים בינינו ממשיכים להאמין לו, להאמין בו.
מעבר להעדפה הברורה להאמין למסרים המשדרים עוצמה וביטחון, מעבר לקושי להודות שהמנהיג שבטחת בו כשל, נדמה שמדובר בקושי רגשי עמוק בהרבה. הרי פשעיו של נתניהו כלפי המדינה ואזרחיה מזכירים יותר מכל פשעים של התעללות בתוך המשפחה. אלה כידוע הם הפשעים המתעתעים והמכאיבים ביותר, משום שהם נגרמים על ידי מי שמופקד על ביטחוננו, ולכן קשה כל כך להודות בהם.
כולנו קורבנות של הפגיעה הזו, גם תומכי נתניהו וגם מתנגדיו, אבל כדרכם של מי שנפגעו על ידי דמות סמכותית שאמורה לדאוג להם, רבים בינינו נוטים להכחיש את הפגיעה אפילו מפני עצמנו, ושומרים על נאמנות והזדהות עם ההורה המתעלל.
האם יעלה על הדעת שחברי הקואליציה, אלה שבידם לשנות את המצב, אינם רואים כי השיקול היחיד המנחה את נתניהו הוא הישרדות שלטונו וכי אין גבול למחיר שהוא מוכן לשלם לשם כך, על חשבוננו, כמובן? איך אפשר להניח לאדם כזה לחרוץ את גורלנו?
ובחרת בחיים
זה הרגע האחרון להתעורר. המאבק בין השקר לאמת מעולם לא היה קריטי יותר. בין המוסרי ללא מוסרי, בין חורבן לתקומה, ואם נחזור לספר דברים, בין ברכה לקללה, בין חיים למוות. "העידותי בכם היום את השמיים ואת הארץ החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים ל' 19).
אבל נתניהו ושריו, המייצגים לכאורה את היהדות, בוחרים שוב ושוב בקללה ובמוות. לא בשלהם חלילה, הם מוגנים ומאובטחים, אלא בשלנו. של החטופים, של החיילים, של האזרחים. שעות ספורות לאחר שהבטיח לבלינקן כי הוא מקבל את הצעת הגישור האמריקאית, כבר חזר ראש הממשלה למסריו הלוחמניים ואמר כי יעדיף את ציר פילדלפי על פני השבת החטופים, בניגוד מוחלט להמלצת מערכת הביטחון והגורמים המקצועיים, בניגוד לרצונם של רוב אזרחי המדינה, בניגוד לחוק המחייב החלטת ממשלה.
בצומת הדרכים שמדינת ישראל נמצאת בו בימים האלה, אסור לנו להתעלם מקולה הברור של ההיסטוריה היהודית ומקולה הברור של המציאות. מעבר לחשיבות המוסרית העליונה של עסקת החטופים, מוצעת למדינת ישראל ברית אסטרטרגית חשובה מאין כמותה להמשך קיומנו כאן, אפשרות למנוע מלחמה אזורית איומה.
לא צריך להיות נביא כדי לדעת שאם ראש הממשלה יטרפד את העסקה הנוכחית, לפחות חלק מהחטופים ישלמו בחייהם. לא צריך להיות נביא כדי לדעת שאם חס וחלילה נאבד את אלה שנותרו זו תהיה ראשיתו של חורבן. עם כל חטוף שאובד לנו נופל עוד נדבך בבית המשותף שלנו. איך אפשר יהיה לקרוא למקום הזה בית אם לא ישובו?
צרויה שלוצילום: אלעד גרשגורןלא צריך להיות נביא כדי לדעת שאם לא תיעשה הבחירה הנכונה המלחמה תתרחב ותתעצם וסופה מי ישורנו. כולנו כבר מותשים, אבל אין ברירה, זה הזמן לאסוף את כל כוחותינו ולזעוק בקול גדול, כל אחת ואחד מאיתנו על פי דרכו. זה הזמן לצאת לרחובות, לשכנע, להסביר, למחות, לשבות, לפני שיהיה מאוחר מדי. אמותינו ואבותינו הקדומים האמינו לשקר או שלא נלחמו מספיק עבור האמת. אסור לנו לחזור על הטעות הטרגית שלהם.
פורסם לראשונה: 00:00, 23.08.24
