את הוויכוח על עסקה בעזה צריך לנתק מהשיח על החטופים. לא משום שהחטופים אינם חשובים, להיפך. הצורך להחזיר את החטופים אינו רק המעשה האנושי והיהודי הנכון, זו גם הכרעה אסטרטגית רצויה, שכן לנוכח המצב הפנימי הרעוע, החזרתם היא גם דרך לחזק את לכידות החברה הישראלית.
אבל צריך להפסיק לשים את החטופים בראש הדיון, מפני שנתניהו כבר החליט שהם מטרה משנית והשיח עליהם אינו משכנע את תומכיו. העובדה שהם כבר 318 ימים בשבי מוכיחה שנתניהו שם אותם בעדיפות נמוכה. יתרה מכך: המסרים של הממשלה הצליחו ליצור אצל מתנגדי העסקה תחושה שהחטופים הם הבעיה שמקשה עלינו, ולא הפתרון.
לכן, כדי להתקדם, הדיון הציבורי צריך להתמקד בסוגיה אחרת: מי בעד להמשיך במלחמה. הדרישות של נתניהו לגבי ציר פילדלפי ונצרים מוצדקות מבחינה טקטית. אבל אין בהן ערך אם הן לא חלק מאסטרטגיה רחבה יותר שתחפש פתרון מדיני לעזה.
מה עוד שאי-אפשר לנצח את סינוואר במשא ומתן, גם אם ריסקת את חמאס צבאית, ואפילו אם אתה מומחה למשא ומתן מול ההסתדרות, כפי שנטען שנתניהו אמר. אי-אפשר כי האיש פסיכופת שאין לו מה להפסיד. מי שהורה על טבח 7 באוקטובר בידיעה שזה גם ימיט אסון על עזה, הוא אדם שלא ניתן להרתיע בלחץ צבאי או במו"מ, כי ממילא לא אכפת לו.
אם ישראל תפעל לכך שסינוואר יוחלף, בניגוד לרצונו, על-ידי שלטון פלסטיני, ערבי או בינלאומי מוסכם - זו תהיה עבורו השפלה היסטורית, אות לכישלון. לכן ישראל יכולה לאיים עליו רק עם אלטרנטיבה שלטונית
אבל יש דרכים אחרות שיכולות להשפיע עליו: אם ישראל תפעל לכך שהוא יוחלף, בניגוד לרצונו, על-ידי שלטון פלסטיני, ערבי או בינלאומי מוסכם - זו תהיה עבורו השפלה היסטורית, אות לכישלון. לכן ישראל יכולה לאיים עליו רק עם אלטרנטיבה שלטונית. איך? מספיק שנתניהו יישא נאום שקורא להצבת כוחות מהאו"ם, מהרשות הפלסטינית או מהעולם הערבי, כדי לפתוח לחץ עולמי בנושא. נתניהו היה צריך לפעול כך לפני חודשים, כשהעולם חיפש פתרון. עתה, כשגם האיראנים מעורבים בעקיפין במשא ומתן, זה כבר אולי מאוחר מדי.
אבל בכל מקרה את חמאס אפשר למגר רק בהחלפתו. שכן גם אם נהרוג את כל החמאסניקים, בעוד חמש שנים יקום דור חדש שיילחם בנו ויחפש נתיבים חדשים להברחות. עזה עצמאית, תחת שלטון שאינו ישראל ואינו חמאס, הוא התוואי היחיד.
כאן צריך לומר על נתניהו דבר שגם מבקריו ממעטים לומר: הוא כבר מספיק שנים בשלטון כדי להוכיח שהוא פשוט לא מדינאי חכם. בדיוק כפי שבמקום לנצל את העשור הטוב של ישראל תחת הנהגתו (2009–2019) כדי לנסות לפתור את הסוגיה הפלסטינית, הוא בחר לדחוק אותה עד שהיא התפוצצה עלינו באוקטובר; ובדיוק כמו שדחף את טראמפ לצאת מהסכם הגרעין עד שאיראן ניצלה זאת להתקדם עוד יותר למטרתה - כך גם בעזה נתניהו ממשיך לברוח להבטחות קליטות, במקום להכרעות מורכבות. אין ספק שחשוב לפקח על פילדלפי, כפי שהוא טוען. אבל השאלה היא מה האלטרנטיבה? גם לא היה ספק שהסכם הגרעין עם איראן לא היה מושלם. אבל השאלה הייתה מה החלופה. והיא נחשפה כרעה יותר.
אבי שילוןהמטרה של סינוואר מאז אוקטובר היא להתיש אותנו עם חיים בלתי נסבלים. כשעזה ממילא ממוטטת, לו אין בעיה להמשיך להתכתש עם ישראל ולהתמיד בחיים העלובים שלו במנהרות. מבחינתנו, המחיר האסטרטגי שאנו משלמים על המשך המלחמה, ללא תכלית מדינית וללא קידום הסכם עם סעודיה שכרוך בפתרון הסוגיה הפלסטינית, הוא כבר עתה בלתי נסבל: הרי ככל שאנו "מנצחים" בעזה אנחנו מפסידים את הצפון, חיילים נהרגים, חטופים נמקים וכולנו מאבדים את האפשרות לחיים נורמליים. שלא לדבר על תקווה.
אני לא מאלו שמאשימים את נתניהו בכל דבר. במקרה הנוכחי, אם אפשר היה להשיג בכוח את התנאים שהוא מבקש – בבקשה. אבל אם אי-אפשר, היינו מצפים ממי שעדיין רואה בעצמו מדינאי חסר תחליף להציע לנו פתרון יצירתי אחר.
פורסם לראשונה: 00:00, 22.08.24
