שלום כיתה א': בכל תחילת שנת לימודים, כבר 70 שנה ברציפות, מתקיים על הדשא בקיבוץ בארי טקס מיוחד במינו המוקדש לילדים שעולים לכיתה א'. ההורים נושאים את ילדיהם על הכתפיים, עוברים מתחת לשער שנבנה במיוחד עבור האירוע, אשת חינוך מהקיבוץ שואלת אותם שאלות שקשורות ללימודים, והקהל שר שיר מיוחד שנכתב עבורם. גולת הכותרת היא טקס הדגלים, שבו עומדים נציגי כל הדורות שהתחילו אי פעם כיתה א' בבארי, נכון להיום – בני שבע עד 76, כל אחד ליד דגל הכיתה המקורי שלו, מנופפים למצטרפים החדשים ומכניסים אותם למעגל החיים החינוכי.
2 צפייה בגלריה
ילדי כיתת "ליצ'י" עם נציגי דורות קודמים של בארי שאוחזים בדגלי הכיתות שלהם
(צילום: אלכס קולומויסקי)
בני השש בוחרים מבעוד מועד שם לקבוצה שלהם, בדרך כלל של פרח או צמח, ומקבלים באותו מעמד דגל שעליו נרקם שם הכיתה, אשר ילווה אותם מעתה והלאה, שכן בבארי לא שואלים "בן כמה אתה", אלא "מאיזו כיתה אתה".
למרות השנה הקשה ומלאת הטלטלות שעברה על הקיבוץ, לא הייתה שום כוונה לוותר על המסורת, והוא יתקיים הבוקר – אך בבית המלון בים המלח, ולא על מדשאות הקיבוץ. האחראית לאירוע המרגש היא נעם יצחקי, מנהלת החינוך של בארי, או כמו שהיא אוהבת להגיד בהקשר הזה, "נעם מכיתת תפוח". תפוח היא גם הכיתה של איתי סבירסקי ז"ל, שנחטף ונרצח בשבי וכולם מחכים להשבת גופתו.
לדברי יצחקי, בשנה החולפת נערכו לא מעט טקסים של הקהילה במלון, בהם טקסי פורים, ט"ו בשבט ופסח, ולכן ביטול טקס הדגלים כלל לא עמד על הפרק. "אחד הדברים שהבנו", היא אומרת, "זה שדווקא בזמנים שאין לך בית ונלקח ממך כל כך הרבה, הטקסים הם הדרך הקטנה שלנו להרגיש שגם בתוך האבל והאובדן נשארנו 'אנחנו'. לעשות לילדים טקס פתיחת שנה ולבחור שם לכיתה זו הדרך שלנו לסמן להם: 'אנחנו ממשיכים בחיים, עם הכאב, ולא מוותרים על הרגע הזה שלכם'. בטקס, תהיה התייחסות למה שקרה, אבל בצורה מאוד עדינה".
קבוצת ילידי 2018, שיעלו לכיתה א', בחרה בשם ליצ'י. "לגמר הגיעו שמות כמו 'אגס' ו'קקאו'", מספרת יצחקי בחיוך, "כשהם בחרו בליצ'י הייתה התרגשות גדולה, והילדים עשו סיבוב במלון וסיפרו על כך לכל מי שרק אפשר, כולל מנהל המלון, וביקשו שיברכו אותם". בבארי נהוג שאת הדגל לקבוצה החדשה תופרת אמא או סבתא של תלמיד חדש. השנה זוהי קמילה חוטר ישי, שנכדתה עולה לכיתה א'.
למרבה הצער, נגה אינה יחידה. ילדים נוספים מהקבוצה איבדו סבים וסבתות, דודים ודודות. ימים לפני הטקס התפרסם קול קורא בוואטסאפ של בארי, שמבקש נציג מכל כיתה שיעמוד ויחזיק את הדגל "שלו". הפעם מדובר היה בבקשה לא פשוטה, היות שרבים נרצחו או אינם מתגוררים כרגע במלון.
אלעד קידר איבד ב-7 באוקטובר את הוריו, עפרה וסמי. גופת אמו, שנרצחה בעת הליכת הבוקר, נחטפה ונמצאת בידי חמאס. בעוד שבוע יעלה בנו הצעיר אריאל לכיתה א'. "הוא מאוד מתרגש לקראת המעמד", אומר קידר, "משוויץ עם החולצה, מספר למשפחה ולחברים על החזרות לטקס, ובמקביל מדבר על סבתא ועל חסרונה. אמא שלי הייתה סבתא מעורבת. היא הייתה מקריאה לו סיפורים ועוברת איתו על מילים ועל אותיות. אני מניח שהוא מאוד חיכה שהיא תעלה איתו לכיתה א', כמו שהיה עם האחים שלו. גם עבורנו, המבוגרים, זו לא אותה עלייה לכיתה א' שהייתה בשנים קודמות, עם ההתרגשות, החגיגה וההתכוננות. אין את כל הוויב מסביב, וכהורים אנחנו פחות פנויים לזה מבחינה רגשית".
גם סביב דגלי הכיתות יש סיפור. במהלך השבת השחורה ניזוק המבנה שבו הוחזקו. בדצמבר האחרון, מעט לפני הגשמים החזקים, הסתובבה בשבילי הקיבוץ תמר בן צבי (68), שנחשבת להיסטוריונית הבלתי רשמית של הקיבוץ. "הלכתי לצלם את הגנים של הנכדים שלי", היא מעידה, "ופתאום הכתה בי המחשבה שבקרוואן ההרוס ליד משרד החינוך שלנו נהגו לאחסן את דגלי המחזורים. צלצלתי מיד לחבר הקיבוץ שריכז את פינוי המבנים שיועדו להריסה, שהוא עצמו מ"אשל", הכיתה הראשונה של בארי. סיפרתי לו על הדגלים שקבורים מתחת להריסות, הרגשתי בקולו שהוא מתרגש, הוא גייס עוד אנשים ותוך שעה קיבלתי וידאו מרגש של הדגלים שחולצו. הם עברו שיפוץ, אבל השארנו עליהם 'צלקות', כדי שימשיכו לספר את הסיפור הקשה שהיה פה".
בקרוב מאוד תעבור קהילת בארי לקיבוץ חצרים, ושם תפוזר קבוצת ליצ'י בין כיתות בית הספר המקומי, "נווה במדבר". כרגע מונה הקבוצה כ-25 ילדים, פחות ממספרם בשכבה המקורית, היות שחלקם התחילו לימודים במקומות אחרים שאליהם עברו הוריהם. לבן צבי יש שני נכדים שיעלו השנה לכיתה א', אך רק אחד מהם ישתלב כרגע בליצ'י, ולא רק על זה היא מצרה. "בשנה שעברה", היא אומרת, "היה טקס גדול ויפה וכולם עלו עם הדגלים לבמה. חלק מאלו שהחזיקו את הדגלים אינם איתנו עוד".
פורסם לראשונה: 00:00, 23.08.24
