1.
הנשיא הרצוג הציע לראש הממשלה נתניהו שהטקס הממלכתי לציון 7 באוקטובר ייערך במשכנו, "לטובת הנמכת הלהבות ומניעת ריב ומדון בין חלקי העם". כבוד הנשיא, שוב הגזמת בכך שאתה משווה בין שני הצדדים של "חלקי העם". מצד אחד ניצבים אלה שהודיעו שלא יהיו תפאורה בטקס שכולו נועד להלבין את פשעי הסירוב של הממשלה ליטול אחריות על האסון שהורידו על ראשינו, ובתגובה הוגדרו על ידי מירי רגב כ"רעשי רקע", והמהצד השני ישנם אלו הנתינים הממושמעים שהולכים אחרי המנהיג. אדוני הנשיא - בסיפור הזה אין שני צדדים, ובכל מדינה מתוקנת, שנה אחרי אסון שכזה, נתניהו וחבורתו לא היו יושבים על במת הכבוד בטקס.
ולכן, אדוני הנשיא, הרשה לי לבקש ממך לפנות לנתניהו ולומר לו: את 7 באוקטובר תציין האומה בהליכה לבחירות. יש להחזיר את המפתח לעם, שיחליט מי יהיה אחראי על התיקון. רק בחירות יבטיחו את שיכוך תחושות הכאב, הדכדוך וחוסר האונים. המשימה הזו מוטלת עליך, אדוני הנשיא. בשנה שקדמה למלחמה, כשיותר מחצי מהעם קמו על הממשלה שביקשה לחרב את שיטת הממשל, לא עשית שום דבר משמעותי. זוהי ההזדמנות האחרונה שלך. זוהי קריאת השכמה. אחרת, איזו מורשת תשאיר אחריך?
2.
הניחו לפרשנים שמסבירים לנו מה עומד לקרות. זכרו את העובדות הבסיסיות: המלחמה הפכה לרב-זירתית מהיום הראשון שלה. כל ההנחות שעל פיהן נלחם צה"ל התבררו כשגויות. ברצועה נבנתה תשתית של מאות קילומטרים של מנהרות שלא יאפשרו לנצח מדינת טרור, שמתבססת גם על מאות אלפי עזתים, כשמעל מרחף גם בית הדין של דעת הקהל הבינלאומית.
ולכן, המלחמה הזאת חייבת להסתיים. יהיו עוד מספיק מלחמות שיספקו עבודה לפרשנים ולממשלות הבאות. בינתיים כל צד יתחזק בעמדתו.
3.
בוועידה הדמוקרטית, ציטטה קמלה האריס את אמה שנהגה לומר לה ולאחיותיה: "לעולם אל תעשו משהו שלא אפוי עד הסוף". במילים אחרות, תחתרו לשלמות בהתנהלות שלכן.
אני אקח מהנאום שלה משפט אחר: "לכל אחד מאיתנו יש את הזכות לביטחון, לצדק ולכבוד".
ואצלנו?
4.
פניתי לשיר שכתב המשורר אברהם סוצקבר, גדול משוררי היידיש במאה ה-20: "ילדי שלי, אתה, שבמילים נקרא רק: אהבה, לא במילים - הנך רק אהבה, אתה - גרעין של כל חלום שאי פעם היה לי"
אורי אשכנזי נחמיה ז"ל, שנפל בקרבות בעזה, השאיר אחריו מכתב שבו ביקש כיצד ינהגו הוריו בהלוויה שלו: "בלי נאומים סוחטי דמעות ומרגשים - בלי להביך". הוא הוסיף: "חייתי חיים נפלאים ללא חרטות", וביקש: "תמשיכו אותי הלאה".
ואני פניתי לשיר שכתב המשורר אברהם סוצקבר, גדול משוררי היידיש במאה ה-20: "ילדי שלי, אתה, שבמילים נקרא רק: אהבה, לא במילים - הנך רק אהבה, אתה - גרעין של כל חלום שאי פעם היה לי... רציתי לבלוע אותך, ילדי, כדי לחוש את הטעם של העתיד הצפוי לי, אולי תלבלב לפעמים בדמי".
הנאצים רצחו את בנו של סוצקבר בגטו וילנה, מיד לאחר שנולד.
5.
נזכרתי בסוצקבר גם ביחס לרמיזות של נתניהו וסביבתו, שלפיהן מערכת הביטחון היא האחראית לאסון. "מי יישאר? מה יישאר?", הוא כתב. "הברה פשוטה, שתנץ מבראשית שוב את בריאתה. יישאר הוורד לבד בגאונו ובעשב - ניצנים שבעה, להבינו. מכל כוכבי רקיע, מצפון עד ים, יישאר כוכב שבדמעה טבע דומם".
מי יישאר? מה יישאר? אלו התהיות של רבים לאחר 7 באוקטובר.
פורסם לראשונה: 00:00, 25.08.24
