מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה מיהר אתמול "לחגוג" את ההישג הגדול שלו לכאורה בשיגור רקטות וכטב"מים לעבר ישראל, כתגובה לחיסולו של פואד שוכר. יתרה מכך, נסראללה הסביר בנאומו שהתגובה של חיזבאללה התעכבה, בשל הרצון שלא לפגוע במו"מ להפסקת האש בין ישראל לחמאס ובכך שהארגון לא רצה לגרור את האזור כולו למלחמה כוללת.
אלה דברים שמעידים באופן כמעט חד-משמעי על כך שחיזבאללה אינו רוצה כעת בהסלמה רבתי ומעוניין לסיים את האירוע, לפחות חלקית. אלה חדשות רעות במיוחד למנהיג חמאס, יחיא סינוואר, שקיווה לראות הסלמה כוללת ולא קיבל את מבוקשו. ואולי, רק אולי, ההצלחה הישראלית בסיכול התגובה של חיזבאללה תסלול את הדרך לוויתורים של חמאס במו"מ לשחרור החטופים, לנוכח הכישלון בהרחבת הלחימה לאזור כולו.
מנגד צריך לזכור שסיום האירוע יכול היה להיראות אחרת לגמרי. אם הכוונה של הארגון להוציא לפועל התקפה של אלפי רקטות מדויקות יותר ופחות, וכן רחפנים מתאבדים לעבר יעדים אסטרטגיים במרכז הארץ, הייתה מצליחה, הרי שהיינו עדים כעת למלחמה רבתי שרובה היה מתנהל בתוך שטח לבנון.
חיזבאללה ונסראללה כמנהיגו, ממשיכים בעצם במדיניות של 8 באוקטובר 2023 – מצד אחד לתקוף מטרות בצפון ישראל כדי להוכיח לעולם הערבי שחיזבאללה לא נטש את הפלסטינים, ומנגד לא למצוא עצמו במלחמה כוללת שתוביל את חיזבאללה ואת איראן לשלם מחיר כבד.
זו הליכה על חבל דק, אולי אפילו דק מאוד, מאחר שכפי שלמדנו מאירוע הפגיעה במג'דל שמס, שהיה טעות של חיזבאללה, כל רקטה וכל תקיפה ישראלית הכי קטנה, עלולים להוביל למלחמה כוללת במקרה של טעות. בעבר נהגו לקרוא לתופעה הזו "הרב"ט האסטרטגי" – חייל פשוט עושה טעות שגוררת מדינה שלמה למלחמה. במקרה הזה זו עלולה להיות "הרקטה האסטרטגית", הלא-מכוונת ולא מדויקת שתדליק את האזור כולו.
לכן גם לאחר ההצלחה הישראלית, צריך לזכור: הזירה המרכזית והמשמעותית ביותר מבחינת מדינת ישראל היא לבנון, או ליתר דיוק חיזבאללה-לנד. הארגון הזה, עם יותר מ-150,000 הרקטות שברשותו ושלל אמצעי הלחימה המתוחכמים, הוא האיום המסוכן ביותר למדינת ישראל שדורש כעת את מרב המאמצים של מערכת הביטחון. עזה הפכה לאיום המשני אחרי הפגיעה הקשה כל כך ביכולות הצבאיות של חמאס, למרות שיש לו כאלה עדיין.
הארגון השיעי משחק באש ומהלך על חבל דק מאחר שהוא יודע שהיכולות של הצד הישראלי לנהל לחימה בשתי זירות מוגבלות, בסופו של דבר. לכן מקבלי ההחלטות במדינת ישראל ובהם ראש הממשלה, צריכים לתעדף כעת את הזירות ואת האיומים, והמו"מ לשחרור החטופים הוא אמצעי לעשות זאת – לקדם את העסקה ובמהירות, כדי לנטרל את האיום הגדול יותר מצפון. הבעיה שספק אם הסוגיה הביטחונית היא שעומדת בראש סדר העדיפויות של הממשלה. נתניהו אינו ממהר להגיע לעסקה ואינו רוצה לסיים את הלחימה בגזרה הדרומית, בגלל החשש לשלום ממשלת הימין על-מלא שלו.
בן גביר וחבורתו מבהירים בפעם המי-יודע-כמה עד כמה הם בלתי כשירים לנהל חנות מכולת, ובוחרים לירות בתוך הנגמ"ש באחת השעות המסוכנות ביותר למדינת ישראל
ואכן, קשה להאמין אבל אפילו אתמול, כשעם ישראל התעורר לכמעט מלחמה בצפון; התבשר על חיילים שנפלו בעזה; על עוד ניסיונות פיגועים ביהודה ושומרון; וכמובן כש-109 חטופים מוחזקים עדיין ברצועה, מפלגת עוצמה יהודית יודעת מי ה"אויב" האמיתי - ראש השב"כ רונן בר. המפלגה של השר לביטחון לאומי פירסמה מודעה שמומנה כנראה מכספי הבוחרים, שבה המפלגה תוקפת את ראש השב"כ, בעיצומה של מלחמה, לא פחות. בן גביר וחבורתו מבהירים בפעם המי-יודע-כמה עד כמה הם בלתי כשירים לנהל חנות מכולת, ובוחרים לירות בתוך הנגמ"ש באחת השעות המסוכנות ביותר למדינת ישראל.
קל כמובן להאשים את בן גביר ה"קיצוני". אלא שהקמפיין נגד בר, הרצי הלוי ואחרים, מתנהל ביתר שאת גם מכיוון אנשיו של ראש הממשלה עצמו. לנתניהו נוח להסתתר מאחורי איש קטן שעושה צל גדול, כמו בן גביר. אלא שגם אנשיו שלו עסוקים כעת, בשיא המלחמה, בניסיונות להכפיש את רונן בר ולתקוף אותו בכל דרך אפשרית, כולל דרכים שפלות במיוחד. אלה מעשי נבלה של אנשים פחדנים, שצריך להעמידם לדין על פעולותיהם, כולל יוצאי מערכת מתוסכלים שמפנטזים על כך שנתניהו ימנה אותם להיות היורשים של בר, ב"יום שאחרי". וגם הם יתעוררו יום אחד לגלות שהפכו לאידיוטים שימושיים בשירות מכונת רעל ולא יותר מכך.
