בבוקר 7 באוקטובר יצא סמל אדיר טהר להילחם מול עשרות המחבלים שפרצו למעבר ארז. הוא לחם יחד עם חבריו לגדוד 13 של גולני עד שנהרג מפגיעת טיל נ"ט. סמ"ר אלרואי בן שטרית נפל בקרב הגבורה של הבלונאים בבסיס נחל עוז. משפחותיהם ציינו אתמול (ראשון) 11 חודשים בלעדיהם, לפי לוח השנה העברי. בתום 11 החודשים, המשפחות מסיימות להגיד את הקדיש על יקיריהן שנספו. מפרוץ מלחמת "חרבות ברזל" נפלו 702 חיילי צה"ל, 340 מתוכם בחודש אוקטובר בלבד ושבעה מהם בארבעת הימים האחרונים.
"אדיר הכי חסר בשבתות ובחגים"
אדיר היה אמור לחגוג את יום הולדתו ה-20 חודש אחרי שנפל בקרב על המוצב יחד עם רבים מחבריו. "חגגנו לו פה, בהר הרצל", סיפר אביו, דוד טהר, שהגיע אתמול (ראשון) לקבר בנו בירושלים. "אלו 11 החודשים הכי קשים שהיו לי בחיים, ועברתי לא מעט. זה לא דומה לכלום. אדיר הכי חסר לי בשבתות ובחגים. גם כשאני רואה את הפילוג בעם שלנו אני חושב על אדיר. לפעמים אני מרגיש שהבן שלי נלחם ונפל סתם".
"יש לי בן שאמור להתגייס לדובדבן בחודשים הקרובים", המשיך, "אבל אני שואל את עצמי - עם כל המלחמות שיש בינינו, האם באמת כדאי שהילד הזה יתגייס לצבא? מבחינתי זה אחד הכשלים הכי גדולים ב-11 החודשים האלה. בהתחלה אמרתי לו 'כן, בטח, תלך בדרך של אחיך'. היום אני שואל את עצמי אם עשיתי נכון, בעיקר בגלל הקרע הפנימי".
דוד מגיע לקבר בחלקה הצבאית כמעט כל יום, לפעמים אפילו בלילות. "תמיד יש פה אנשים", אמר. "בעיקר משפחות של חללים, אבל יש גם אזרחים שפשוט באים לכבד את הנופלים. זה עם ישראל היפה. יש בינינו אנשים טובים מאוד. מצד שני, אני מרגיש שלא למדנו כלום. מה ששורף לי את הלב זה שהחלקה הזאת תתמלא. אנחנו ממלאים את החלקות ואנשים מתווכחים. הוויכוחים האלה בכל המדיות מחלישים את העם במקום לחזק אותו. אבל אנחנו עם חזק ואני מאחל לעצמנו שנתגבר על המחלוקות ונציל את עצמנו, ושנהיה ראויים לילדים שנפלו".
סמל אדיר טהר ז"לצילום: דובר צה"ל"בשבילנו כל יום הוא יום זיכרון"
ביום חמישי תקיים משפחת בן שטרית אזכרה במלאת 11 חודשים לנפילתו של בנם, סמ"ר אלרואי בן שטרית בקרב הבלונאים בבסיס נחל עוז. "התחושה נעשית קשה מיום ליום", שיתף אביו רפי. האזכרה תתקיים בחלקה הצבאית בבית העלמין בבית שאן, במעמד בני המשפחה, חברים, חבריו ליחידה ותושבי העיר. "בשבילנו כל יום הוא יום זיכרון", אמר האב. "אני לא צריך את האזכרה כדי לזכור את אלרואי. הוא איתנו בכל רגע, בכל שעה ובכל מקום. זוכרים את הגבורה שלו, את הערכים, את הצניעות ואת המידות, וחשוב לנו להפיץ את הרוח והאור שלו בכל מקום שאפשר".
"נפשית ומנטלית אני עדיין תקוע באותה שבת", הוסיף רפי. "עברה כמעט שנה, אבל כל יום הוא קשה בפני עצמו. כולי מושקע בעשייה ובהנצחה: הפקנו ספר לזכרו של אלרואי שמחולק בבתי ספר ובמוסדות ציבור, חנכנו כיתת מוזיקה בתיכון ישיבת אורט אביתר, שם למד, ובבית הספר היסודי שלו חנכנו מטבח לזכרו. שני התחביבים הבולטים של אלרואי היו נגינה וקולינריה, ובחרנו להנציח את שניהם בבתי הספר שבהם למד בבית שאן".
"אלרואי היה מעצב גרפי מחונן ואיש דיגיטל מקצועי, ופרויקט ההנצחה הבא הוא לחנוך כיתת מחשבים שתתמקד בעיצוב גרפי, בינה מלאכותית ותקשורת חזותית", ציין האב, שמקיים הרצאות בתיכונים, ישיבות וקהילות ברחבי הארץ. "אני לא מעכל שעברו כבר 11 חודשים. ממד הזמן קיבל משמעות אחרת. אנחנו מתגעגעים מאוד, אבל בחרנו מתוך השבר והסבל לצמוח ולעסוק בהפצת האור, ולספר את סיפור הגבורה של אלרואי ושל חבריו. הידיעה שהוא השיב אש ונלחם עד טיפת דמו האחרונה והצליח להציל חיים של אחרים נותנת לנו כוח להמשיך ולהנכיח אותו בכל רגע ובכל מקום".
פורסם לראשונה: 00:00, 26.08.24
