צבאות מתכוננים תמיד למלחמה הקודמת. הצרפתים חששו מפלישה גרמנית בסגנון מלחמת העולם הראשונה, הקימו את קו מאז'ינו וקיבלו מלחמת בזק. ישראל סיימה את מלחמת לבנון השנייה בתחושת החמצה צורבת, והתכוננה למלחמת לבנון השלישית. המלחמה שפרצה הגיעה מרצועת עזה, אבל ביממה האחרונה ההיערכות הארוכה לחזית הצפונית הוכיחה את עצמה. חיים בר לב ניבא לפני מלחמת ששת הימים ש"נדפוק אותם מהר, חזק ובאופן אלגנטי" - וכך היה. אין מה להשוות כמובן, אבל פעולת המנע של צה"ל לפנות בוקר הייתה חזקה ואלגנטית. היא חסכה לישראל, לאזור וגם לחיזבאללה את הסיכוי להידרדרות כוללת.
תקיפת צה"ל בלבנון - בשידור חי בשופר חיזבאללה
בניגוד לרושם שעלה מדיווחים ראשוניים, מהות התגובה הייתה מכה נרחבת, בשיגורים קצרי טווח, לעבר הגליל. גורמי ביטחון אומרים שלאלה היו אמורים להצטרף שיגורים בליסטיים ו/או כטב"מים לעבר אזור גלילות, אבל מעריכים שלא מדובר היה בירי מאסיבי. המודיעין שהיה בידי צה"ל (שמרכיבים ממנו נתמכו בידי בעלות הברית של ישראל) התריע מבעוד מועד על כוונת חיזבאללה להכות השבוע. חיזבאללה העריך שישראל תופתע, בגלל התזמון על מועד שיעי, וההערכה שהוא לא יכה בעוד יו"ר המטות המשולבים מבקר בארץ.
הפעם, ישראל לא הופתעה. צה"ל ומערכת הביטחון השקיעו משאבים יוצאי דופן ביכולות בלבנון ובדרומה. הן הוכיחו את עצמן במהלך המלחמה כולה, וגם בפעולה הזו. מיד עם היוודע התקיפה הישראלית, הפיצו תומכי חיזבאללה גרף אונליין שמראה השוואה בין כמות התקיפות של צה"ל ושל הארגון הלבנוני. מנסים להמחיש כי צה"ל תוקפני יותר מחיזבאללה במהלך העימות. הגרף הוא שקר שנעוץ בחוסר הקשר, כמובן; היה זה חיזבאללה שפתח במלחמה ב-8 באוקטובר. אך מה שנכון הוא שצה"ל מגיב באגרסיביות מראשית המלחמה. יש לנו נטייה טבעית לראות את כאבינו-אנו: אנחנו רואים את הנזק העצום שנגרם בצפון, הפינוי של עשרות אלפי ישראלים מבתיהם, ההרס המתמשך של הבתים על הגבול וההרוגים והנופלים כתוצאה מפעילות חיזבאללה. אך צה"ל מסלים בהתמדה את תגובותיו בצפון, והאבידות של חיזבאללה משמעותיות.
נתניהו בחר באפשרות המצומצמת יותר והנרחבת פחות - כפי שהוא עושה מראשית המלחמה, תמיד מביע ספקנות או התנגדות לכל מהלך התקפי, מהכניסה הקרקעית לעזה והכניסה לפילדלפי - ועד למהלומת המנע הנרחבת ב-11 באוקטובר, שהוא חסם פחות או יותר בגופו
הנאום הפתטי למדי של נסראללה אמש היה המחשה טובה לכך. הוא שיקר במצח נחושה על הפגיעות בישראל; הוא ירד מהעץ של ההתחייבות לתגובה. או שנסראללה מנהל מבצע שיטוי, שתכליתו היא תגובה חריפה בהמשך, או שהוכה ממש. "ייקח הרבה זמן עד שיבין בדיוק מה עשינו", אמר לי גורם ישראלי אחד. לאור 7 באוקטובר, רצוי להיות זהירים במסקנות.
בחזרה לנקודת האפס
חזרנו לנקודת אפס - אבל זה לא פותר דבר. זה לא פותר את הפיכת חבל ארץ שלם בישראל לאזור מלחמה נטוש, והולך וחרב. זה לא עונה למשפחות שמתחילות עוד רגע שנת לימודים שנייה, ושואלות האם אי-פעם ישובו לבתיהן.
אזורי תקיפת המשגרים בדרום לבנון
(צילום: דובר צה"ל)
אחרי הרצח של הילדים במג'דל שמס, ישראל שקלה מהלומה נרחבת נגד חיזבאללה. רחבה בהרבה מהלילה שבין שבת לראשון. כזו שהייתה מביאה בדרגת ודאות קרובה לשבוע-שבועיים של הפצצות, אולי גם בביירות ובגוש דן. אבל כזו שהיה לה פוטנציאל לשנות את התמונה. האפשרות הזו נשללה - כפי שנשללה האפשרות למהלומת מנע ב-11 באוקטובר באותו דיון מפורסם. רק שב-11 באוקטובר, מערכת הביטחון, כמעט ללא חולק, רצתה מאוד בתקיפה הרחבה. הפעם - הרבה פחות.
מה השתנה? בראש וראשונה רצונו הכביר של ראש הממשלה בנימין נתניהו והקבינט במניעת מלחמה כוללת עם לבנון. הם לא רוצים ולא רצו להפוך את הצפון לזירה עיקרית, ומכאן נגזרה באופן טבעי הבחירה במטרה מדויקת; ההבנה שהצדדים ממילא על סף הפסקת אש, ואולי תהיה עסקה; המחויבות של איראן להצטרף למערכה; התחושה שחיזבאללה ספג מכות קשות בחודשים שחלפו; והצרכים הפיזיים של צה"ל, מכוח אדם ועד תחמושת.
מיותר לציין שראש הממשלה בחר שוב באפשרות המצומצמת יותר והנרחבת פחות - כפי שהוא עושה מראשית המלחמה, תמיד מביע ספקנות או התנגדות לכל מהלך התקפי, החל מהכניסה הקרקעית לרצועת עזה, דרך הכניסה לציר פילדלפי ועד למהלומת המנע הנרחבת ב-11 באוקטובר שהוא חסם פחות או יותר בגופו.
יהיה חלק שני?
אתמול קמה זעקה בצפון אחרי הפרסומים הראשוניים בעניין סיכול תקיפה על תל אביב. אפשר להבין מדוע; השתמע מהם שעבור הצפון לא עושים דבר, בשעה שהאפשרות לפגיעה בתל אביב מובילה למכת מנע. רה"מ מיהר לנסות לצמצם נזקים, ואמר בהצהרה שזה רק החלק הראשון. כדי להסיר ספק - במערכת הביטחון לא יודעים על חלקים אחרים.
פורסם לראשונה: 00:00, 26.08.24
