ב-7 באוקטובר תחגוג יהלי, בתו של יונתן שמריז, יום הולדת שלוש. מלבד הפקת האירוע המושקע, מארגן שמריז אירוע נוסף לאותו יום - טקס אזרחי-לאומי שינחו חנוך דאום ורותם סלע. הטקס הזה ניצב במוקד מחלוקת, במקביל לטקס הזיכרון שמארגנת הממשלה, בהובלת השרה מירי רגב.
"חשבנו הרבה מה נעשה ב-7 באוקטובר השנה, היה ברור שצריך להיות משהו מיוחד", אמר שמריז, "המינוי של מירי רגב קצת עזר להתנעה של זה. אמרתי לעצמי שלא אתן לאף פוליטיקאי לקבוע איך יזכרו את החברים שלי, את הקהילה שלי מהקיבוץ, החיילים שנפלו. היום הזה צריך לאחד".
שמריז הוא ניצול הטבח בכפר עזה. הוא שהה בממ"ד עם אשתו שהייתה בהיריון ויהלי הפעוטה. אחיו אלון נחטף לעזה מביתו בשכונת הדור הצעיר, ונורה למוות בשוגג על-ידי כוח צה"ל בדצמבר.
מאז שהכריז על כוונתו להפיק את הטקס, קיבל שמריז אלפי תגובות מאזרחים שנפגעו ברמה האישית ב-7 באוקטובר, ומהחברה הישראלית כולה. "בימים הראשונים אחרי הטבח הכול היה מאוד מאוחד, לכולם היה ברור שצריך לתת כתף, ואני רוצה להגיע למצב הזה גם שנה אחר כך", הוא אמר, "כולנו בסירה הזאת. הרעיון הוא לבוא מלמטה ולהקשיב לקול של המשפחות שנפגעו. אנחנו רוצים להיות יחד, וזה עוצמתי".
זה לא נאיבי?
"אני נאיבי על מלא. אם לא נהיה נאיביים ואנשים חולמים, נישאר במקום. מול הפילוג אני רוצה לברוא מדינה מתוקנת לילדים שלי. תמיד יהיו שוליים, אבל אנחנו חבורה של אנשים שמסתכלים קדימה – ולא לצדדים".
"יש בי גם כעס, אין ספק, לא רק על הסיפור של אלון. הייתי יותר מ-20 שעות בממ"ד עם אשתי והילדה שלנו, חברים שלי נרצחו ונחטפו, הפקירו אותנו למות – וזה מכעיס. אבל החלטתי שהכעס יתועל לבנייה ולתיקון ולא להרס עצמי ודיכאון"
שמריז מתייחס לתכנים של הטקס, והוסיף כי "הרעיון הוא שמשפחות יספרו על היקרים שלהן. אמנים ישירו שירים שהנופלים אהבו. טקס אינטימי למרות שהוא כנראה יהיה במקום גדול. החלום שלי זה פארק הירקון. בהתחלה חשבנו גם על מקום קטן ויותר סמלי כמו אמפי בארי. אבל כמי שחי בעוטף אני יודע שתמיד מבטלים אירועים מסיבות ביטחוניות. אני רוצה להזמין את כל המשפחות השכולות, ולצערי יש יותר מ-1,500".
השרה רגב התקשרה אליך? היה ניסיון לאיחוד כוחות?
"השרה לא התקשרה אליי, אבל אני בחו"ל ולא זמין אז אולי היא ניסתה. אם הייתה מדברת איתי, הייתי אומר לה שטקס מוקלט מראש של ממשלה שלא פגשה את הקהילות שנפגעו הוא מנוכר. אין בו שום רגש, הוא מאוד מלאכותי, ואנחנו מנסים ההיפך. האהדה הציבורית שאנחנו מקבלים היא עצומה. זה הגיע לממדים שלא חלמתי עליהם. זה הטקס הלאומי, משפחות שכולות, משפחות חטופים. זה אירוע אחר".
(צילום: ליאור שרון)
שמריז הבהיר כי "יש בי גם כעס, אין ספק, לא רק על הסיפור של אלון. הסיפור שלו מבחינתי הוא הסיפור של המדינה. בדרג הצבאי והמדיני הבכיר, המערכות לא תפקדו. הן הורגלו לנוחות וליהירות, נתנו לבינוניות לנצח. הייתי יותר מ-20 שעות בממ"ד עם אשתי והילדה שלנו, חברים שלי נרצחו ונחטפו, הפקירו אותנו למות – וזה מכעיס.
"אבל החלטתי שהכעס הזה חייב להיות מתועל לבנייה ולתיקון ולא להרס עצמי ודיכאון. אני מרגיש שאנחנו עושים פה משהו עם פוטנציאל חיוביות שלא ראיתי הרבה זמן", הוסיף. "רבנים אומרים לי כל הכבוד. אנשים משדרות, אופקים וקריית שמונה מביעים תמיכה ובאים לעזור. כולם מבינים את הצורך להיות יחד, להתגבר על המחלוקות, כי אנחנו צריכים מדינה טובה יותר. בנסיבות שנוצרו, זו בהחלט הגשמה של איזשהו חלום".
מלבד הטקס, שמריז פועל בזירה האזרחית דרך תנועת "קומו". "זה עוד רעיון נאיבי", הוא סיפר, "התארגנות של אנשים מהדרום - משפחות חטופים, קיבוצים. חשבנו שלא מספרים את הסיפור של הדרום והצפון. האזורים האלה הוזנחו במשך שנים. עכשיו רואים את זה בביטחון האישי, אבל מה לגבי מערכות בריאות? חינוך? הם נשארים מאחור. זאת עשייה שקטה, מסייעים בלי קמפיין. אנשים מדהימים ששמו את החיים הקודמים שלהם בצד כי הם מאמינים ברעיון הנאיבי הזה".
האם תיכנס לבסוף לזירה הפוליטית?
"כשמדברים על תיקון והחלפת הנהגה, אנחנו מסכימים שאנשים טובים צריכים להיכנס לשם. אבל עוד לא הגענו לגשר", אמר. "אנחנו בונים פה משהו טוב, עושים דברים טובים, מתרכזים בזה. אני באופן אישי לא פוסל כלום, אבל זה עדיין מוקדם מדי".
פורסם לראשונה: 00:00, 27.08.24
