כל המביט על הקרבות שהתחדשו בקרב הצמרת המשפטית בישראל לא יכול שלא להתמלא ייאוש. איש מהמתקוטטים לא למד דבר ממה שהם חוללו בחודשים שקדמו ל-7 באוקטובר ושבמובן מסוים סייע לפעירת הפרצות בגדרות שדרכן נכנסו באותו בוקר שחור משחור בני הבליעל שחטפו וטבחו ורצחו בנו. לא שופטי בית המשפט העליון, לא היועצת המשפטית לממשלה ולא שרי הממשלה ובראשם שר המשפטים. כולם חזרו לתצורת הפעולה הקודמת והמסוכנת שלהם – פולשים לאדמות שהוחזקו עד כה על-ידי אחרים, נוטעים עליהן עצים גבוהים ומטפסים עם כולנו לראש צמרותיהם הדלילות. כמו לא למדו דבר.
כך למשל בפרשת קידומו של רפ"ק מאיר סוויסה לדרגת סגן ניצב ולתפקיד מפקד תחנת המשטרה בדרום ת"א. היועצת הודיעה ש"כניסתו לתפקיד וענידת דרגות סנ"צ תהיה בניגוד לדין על כל המשתמע מכך", דובריה הבהירו שהיא "ביטלה את קידומו". קרי: המינוי אינו תקף. זהו צעד תקדימי קיצוני שלא ברור בכלל מאין הסמכות לנקוט אותו. נכון שקיים כלל שקובע כי חוות הדעת של היועמ"שית מחייבת את הממשלה ואת שריה אבל פה נעשתה קפיצת מדרגה שלפיה תוצאת הפרת חוות דעתה היא בטלות מוחלטת מדעיקרא. המינוי היה כלא היה ולכאורה סוויסה מתחזה בענדו כעת את דרגות הסנ"צ.
לפי התקדים של "ביטול קידומו" של רפ"ק סוויסה, תפקידם של מקבלי ההחלטות והשופטים משתנה ללא היכר. אין כבר צורך לעתור לבית המשפט כדי לבטל מינוי כי היועמ"שית מבטלת לבדה. הכיצד ומאיזו סמכות?
זו פעם ראשונה שמתקבלת תוצאה כזו כשאין חולק על כך שהממנה בעל סמכות פונקציונלית למנות. כלומר לא מדובר במינוי תפקיד על-ידי מי שאינו מוסמך למנותו, אלא בכך שהממנה המוסמך לא הפעיל את שיקול הדעת כראוי לדעת היועמ"שית (לא התחשבו בחקירות ובאישומי מח"ש). אין ספק שזה עלול להוות פגם בשיקול דעת אבל זה לא שולל את סמכות הממנה בשלב זה. לפי תקדים זה, תפקידם של מקבלי ההחלטות והשופטים משתנה ללא היכר. הממנים הופכים לכותבי טיוטות בלבד שרק אחרי אישור היועמ"ש ייכנסו לתוקף ותפקיד השופטים מתייתר לגמרי. אין כבר צורך לעתור לבית המשפט כדי לבטל מינוי כי היועמ"שית מבטלת לבדה. הכיצד ומאיזו סמכות? לבהרב-מיארה הפתרונים.
כך גם לגבי מינוי נשיא ושופטים חדשים לעליון. הלכה למעשה, שני הצדדים התבצרו בעמדות הפתיחה שלהם עוד לפני האסון. שופטי העליון לא זזו מילימטר מדרישתם למנות את השופט יצחק עמית לנשיא מכוח הסניוריטי ושר המשפטים לא ביטל רצונו למנות את השופט יוסף אלרון לתפקיד. אמת, השר עשה כברת דרך בהסכמתו למינוי עמית אחרי שאלרון יפרוש בתום שנה, כששני המינויים ייעשו בו-זמנית באותה ישיבה, אבל לגבי מינוי שאר השופטים לעליון הוא נותר באותו מקום - ולמרות הצהרתו הציע מנגנון פריטטי שלא מוביל לפשרה ולהסכמת אמת (כשאתה מציע שני מועמדים שמתוכם יבחר הצד שמנגד אחד אתה למעשה קובע מי ייבחר).
אלה רק שתי דוגמאות. שיכרון הכוח שאפיין את ראשי מערכת המשפט בתקופת הרפורמה זקף שוב את ראשו המכוער והביאם להקצין עוד יותר את צעדיהם ולהתנגד לכל פשרה. וכך בשעה שאנו מתקשים להציל את יערות בתינו מהאש שמשלחים מבקשי רעתנו, יש בירושלים שרים ושופטים ויועצים שממשיכים לגלות חוסר אחריות בנטיעת עצים ניסיוניים ומסוכנים, כמו לא טולטלה אדמתנו דיה עד כה.
פורסם לראשונה: 00:00, 27.08.24
