לא חייבים להכיר אישית את הקב"נית של חטיבת אלכסנדרוני כדי להבין שהיא לא מי יודע מה מצטיינת בניסוחים. למעשה אפשר לקבוע בוודאות שעדיף לה ולנו שתשב לכתוב מאמר שבו תרכז ותנתח את הנתונים – רובם עדיין חסויים, בנוגע להשפעה של התמשכות הלחימה על מצבם הנפשי של מאות החיילים שעברו תחת ידיה, מאשר שתגיב למאמרים שמתפרסמים בכלי התקשורת.
בכך, מן הסתם, היא הייתה תורמת הרבה יותר לחברה הישראלית שהנתונים הללו אינם זמינים לה, ומביאה לידיעת ההורים ובני המשפחות דוח חלקי על איך ייראו חייהם בשנים הקרובות כל זמן שהמלחמה נמשכת. היא וחבריה במערך בריאות הנפש בצה"ל יכולים לספר לכולנו דברים שלא נדע לעולם על 3,257 חיילים ששוחררו מהשירות הסדיר עד חודש מרץ.
רק הם יודעים מה המשמעות של מציאות שבה 30 אחוז מהפצועים החדשים – 2,111 חיילות וחיילים – מפתחים תגובות נפשיות שונות כמו חרדה, דיכאון ומצבים פסיכוטיים, ואיך זה ישפיע עלינו שאצל 60 אחוז מהם – 1,267 פצועים – הפציעה הנפשית היא הפציעה העיקרית.
גם מי שלא היה בצבא יודע שידידיו הקרובים ביותר של הקב"ן הממוצע מאז 7 באוקטובר, הם העצבות, החרדה והייאוש. הקב"נית והקב"ן רואים אותם בכל מקום – אחד מכל שלושה חיילים פגש קב"ן, נפשו מתחככת בפצעי הנפש של הלוחמים, וליבו יוצא אליהם ומשאיר אצלו חלל.
עדי אנגרט, להלן הקב"נית, היא לא רק אשת מקצוע ששירתה במילואים שישה חודשים תמימים, היא וחבריה למקצוע הם היחידים בישראל שנחשפו בגוף ראשון למידע כה רב על מצבור הטראומות של מיטב בחורינו במלחמת ההתשה הנפשית שפרצה לפני כ-11 חודשים.
הקב"נים הם שפגשו את הלוחמים ביציאה מעזה, ביציאה מלבנון, בחזרה מפעילות שבה אספו חלקי גופות של חברים, או בדרך לפעילות שממנה לא בטוח שישובו.
הקב"נים הם ששומעים ברצף פלשבקים של חיילים ששרדו כדי לספר. זאת חובתם לעמוד בשער ולהתריע, והם לא יכולים להסתפק בכתבות מגזין שמארגן להם דובר צה"ל אחת לחודש שבהן מתראיינים חיילי מילואים על המלחמה שאחרי המלחמה. הם המראה השחורה של החלטות הקבינט והממשלה: מה שיחליטו הפוליטיקאים בצד אחד, ישתקף בעבודתם הקדושה של עובדי הנפש בצד השני.
יש כאלו שרוצים שנחשוב שעדי אנגרט היא הסיפור. שר האוצר למשל סיים להעביר תקציב שנתי, מצא פתרונות למפונים, סגר עסקת חטופים העביר פיצוי לבעלי העסקים בצפון ותיקן את דירוג האשראי, ועכשיו מצא סוף-סוף משימה חדשה: לפטר את הקב"נית. בעצם למה סתם לפטר כשאפשר להזריק קצת רעל אגרסיבי לתהליך? השר בצלאל – "יש סיבה שקמנו הבוקר וצה"ל עוד לא הודיע שהגברת הזאת הועפה אחר כבוד מצה"ל?" – סמוטריץ', לא מתכוון לשתוק כשתוקפים לו את המגזר, והוא ידאג לעשות סדר בעניינים ומיד. הוא והחברים שלו כבר ידאגו שהיא תלך בדרך כל פצ"רית, ועד אז יטנפו ללא הכרה על מי שהחזיק את הנפש של האוחז ברובה.
דרכו לציונות הדתית על יבלת המוות, והם לא מתכוונים לשתוק על זה. כשהקב"נית תקפה את אימו של סעדיה יעקב דרעי הי"ד והצטרפה לביקורת על עמדותיה, סמוטריץ' לא היה מספיק ערני, אבל כשהיא נגעה לו בקונפליקט, הוא יצא לקרב והורה לצה"ל להגיע למסקנה הנכונה. כמוהו, חלקים גדולים מהציבור הימני בישראל חי בשלום עם המלחמה, מבחינתו זה לגיטימי שאין לה תאריך תפוגה, למרות שלפי כל הפרמטרים ההלכתיים של "מלחמת מצווה" מזמן צריך היה להוריד אותה מהמדף.
עדי אנגרט רק ביטאה בקול קטן ובאופן לא בלתי מקומם, את אמונתו של הציבור הימני-משיחי בהמשך הלחימה עד הניצחון העאלק מוחלט, כולל נוכחות צבאית, כולל שכונה יהודית חדשה, כולל גרניט פורצלן
עדי אנגרט רק ביטאה בקול קטן ובאופן לא בלתי מקומם, את אמונתו של הציבור הימני-משיחי בהמשך הלחימה עד הניצחון העאלק מוחלט, כולל נוכחות צבאית, כולל שכונה יהודית חדשה, כולל גרניט פורצלן. עוד לא התחילו להקים מאחזים לאורך ציר פילדלפי, וכבר הם בפנטזיות על חישוף בנוסח לבנוני, או כפי שהבטיח בסוף השבוע המח"ט החדש של אלכסנדרוני, אלוף-משנה משה פסל, כשנכנס לתפקידו: "כפריה של לבנון יהיו לשממה ודרכיה ללא מוצא". כל אחד שיבין מזה מה שהוא רוצה, אבל קשה להתווכח עם קב"נית שלא מתחברת לקונספט של "הילחם ככל יכולתך". את המחירים לכל יום נוסף של מלחמה – אלו שאי-אפשר להשיג תמורת כסף, רק היא מכירה. לא מפליא שכתבה: "לחטיבה נכנס מח"ט חדש. דבר ראשון מאחל ללוחמים לבצע רצח עם. מקסים", ועוד יותר צפויה אפילו הייתה ההדחה שאחרי.
מי שמתפלא על כך שנבואות זעם תנ"כיות מהסוג של חורבן דרום לבנון כפתרון לחורבן צפון ישראל לא ממש מדברות לקב"נים, כנראה חי בסרט ישן של ימי זיכרון ממלכתיים. הימין של משיח בן דוד רק באתחלתא דגאולה, אל תפריעו לו עם כל מיני קב"נים שמזכירים לו כי המוות מזיק לבריאות.
פורסם לראשונה: 00:00, 28.08.24
