כשהתותחים יורים, אמרו קדמונים, המוזות שותקות. כשהתותחים יורים, אומרת הקואליציה, אי-אפשר להקים ועדת חקירה, אי-אפשר לקיים מערכת בחירות, אי-אפשר להחליף את מי שנושא באחריות. כל אלה ימתינו ל"שש אחרי המלחמה", גם אם יתמהמה. עוד נטען שכשהתותחים יורים, נדרשת אחדות שורות. "שקט, יורים". רק עניין אחד לא נדחה מפני המלחמה: מימוש הרפורמה המשפטית.
אחת ממטרות הרפורמה היא פוליטיזציה של הליך מינוי השופטים. ואולם שר המשפטים, נכשל פעמיים: בשינוי הרכב הוועדה למינוי שופטים ובקרב על איוש הוועדה בצורתה הנוכחית. כך, כיום, רק שליש מחברי הוועדה תומכים בעמדותיו. לפיכך השר מסרב לכנס את הוועדה במטרה למנות שופטים לעליון (20% מהכיסאות מתפנים) ומונע ממנה לממש את חובתה, על-פי חוק בתי המשפט, לקבוע את זהות נשיא בית המשפט העליון.
הוגשה עתירה לבג"ץ שיורה לשר לכנס את הוועדה לשם בחירת הנשיא. השופטים ביקשו להימנע מהכרעה אך המגעים בין הצדדים, שמאשימים זה את זה בהיעדר גמישות ובכוחנות, כשלו. ללא התערבות בג"ץ, עם פרישת ממלא מקום הנשיא, בית המשפט העליון ייוותר, לראשונה, ללא נשיא. לפיכך נאלץ בג"ץ להודיע שבהיעדר הסכמה הוא יכריע בעתירה בשבוע הבא.
שר המשפטים טוען שהנושא איננו בסמכות בית המשפט. זו טענת סרק, שהרי פרשנות חוק ומתן צווים לאכיפתו הם ליבת העשייה השיפוטית. משהוגשה עתירה, על השופטים לדון בה ולהכריע בה. אם יימנעו – החוק יהפוך אות מתה.
טענה אחרת היא שבנושא מינוי נשיא, השופטים מצויים בניגוד עניינים, כיוון שההכרעה תשפיע עליהם ישירות. אינטואיטיבית, זו טענה משמעותית, אך מחשבה נוספת מחייבת את דחייתה שהרי השופטים לא דנים בבחירת הנשיא אלא בכינוס הוועדה, שזה תפקידה. שיקול הדעת בדבר זהות הנשיא איננו מסור לשופטים, אלא לחברי הוועדה. העתירה מבקשת שבג"ץ יורה לשר להפעיל את מנגנון קבלת ההחלטות הקבוע בחוק – הוא ותו לא.
ניצחון משפטי של העותרים עלול להתברר כניצחון פירוס בדעת הקהל. קל לנחש את התגובות הנשכניות שמטרתן לחתור תחת האמון בבית המשפט, ואפשר שלכך חותר השר. אך מהי הברירה? האם בית המשפט רשאי לאפשר התנהלות לא חוקית של שר, הפוגעת במנהל התקין, משום שהוא מסרב לקבל את תוצאותיו של המהלך הפוליטי?
הדברים חמורים: הרשות המבצעת מבקשת להכריע בשאלה מי יעמוד בראש הרשות השופטת באמצעות שימוש פסול בסמכותה. סיכול בחירת המנהיג של הרשות השופטת היה מחליש את כוחה להגן על מעמדה ועצמאותה. זוהי פגיעה אל החומש בעיקרון הפרדת הרשויות; ניסיון לממש את מטרת הרפורמה בדרכים עוקפות כנסת.
מהלך זה מצטרף למהלכים נוספים שנועדו לקדם את הרפורמה "בשטח", גם בלי הכרעה בכנסת. כזכור, הרפורמה מבקשת לגמד את כוחו של הייעוץ המשפטי לממשלה. נראה שהממשלה פועלת בנחישות לממש זאת: אין מדובר "רק" ביחס מזלזל כלפי היועצת וביצירת דעת קהל עוינת, אלא גם במבול של בקשות שרים להחליף את הייעוץ המשפטי הממשלתי בייעוץ פרטי, בניסיון לקבל ייעוץ משפטי ממזכיר הממשלה תחת היועצת; והחמור מכול – דחייה של עמדותיה, חד וחלק.
אין מנוס מלהודות כי שרים בממשלת ישראל החליטו למרוד בשלטון החוק
כך, למשל, בימים האחרונים היועצת קבעה כי על הממשלה להפסיק את סבסוד מעונות היום לאברכים טעוני גיוס, אך שר האוצר הכריז: "אני קובע להמשיך את סבסוד המעונות לאברכים". היועצת קבעה שקידום של קצין משטרה, שנמצא תחת חקירה, אינו חוקי, אך השר לביטחון לאומי מצפצף: "המינוי... לא יבוטל". כל זאת לאחר שתשעת שופטי בג"ץ, שמרנים וליברלים, קבעו פה אחד כי "היועמ"שית היא הפרשנית המוסמכת של הדין כלפי הרשות המבצעת, ופירושה זה מחייב את הרשות המבצעת". אין מנוס מלהודות כי שרים בממשלת ישראל החליטו למרוד בשלטון החוק.
ייאמר בבירור: קידום הרפורמה בזמן מלחמה יעורר מחדש את ריב האחים, ובכך יפגע בחוסן הלאומי, לשמחת אויבינו. רפורמטורים - למדו מהמוזות. שתקו עד שיידומו התותחים.
ידידיה שטרן הוא נשיא המכון למדיניות העם היהודי (JPPI) ופרופ' (אמריטוס) למשפטים באוניברסיטת בר אילן
פורסם לראשונה: 00:00, 29.08.24
