מרגש היה לשמוע את שיחת הטלפון הקצרה של ראש הממשלה עם פרחאן קאדי שחולץ משבי החמאס. בשיחה הודה קאדי ל"אבו יאיר" על עבודות הקודש שעושים הלוחמים, הזכיר לו שיש עוד חטופים במנהרות והזמין אותו לבוא לבקר. ראש הממשלה הבטיח שגם את האחרים נחזיר במהרה והתעלם כמובן מההזמנה. "העיקר שתחבק את המשפחה", השיב באלגנטיות. אם היה נענה ראש הממשלה להזמנה של קאדי הוא היה מגיע אל ה"יישוב הלא מוכר" כרכור. יש רק לקוות שבעת הביקור המדומיין בכפר, ששב ונהרס מעל 100 פעמים בעשור האחרון, לא יופעלו הדחפורים על ביתו של המארח שנגדו הוצא צו הריסה.
כרכור נמצא מערבית לכביש 40, אחד מ-36 היישובים ה"לא מוכרים" בנגב שהפך שלא מרצונו לסמל בולט במאבק נגד השלטון. אולי כי העוול במקרה הספציפי הזה גלוי למדי והיישוב הלא מוכר, מוכר היטב עוד מהתקופה העות'מאנית והוא תועד וסומן במפות מנדטוריות ובצילומי אוויר עוד מלפני קום המדינה; אולי משום שהפקעת הקרקעות על-ידי הממשל הצבאי ב-1951 מוסגרה כפינוי זמני של שישה חודשים ואולי בגלל עיקשותם המוזרה של בני הכפר להמשיך לעבד את שדותיהם, לרעות את עדריהם, לקבור את מתיהם ולבנות מחדש את פחוניהם דווקא על אדמת אבותיהם.
היחס של השלטון אל הפזורה הבדואית הוא נייר לקמוס לעמדותיו הפוליטיות. זה אמנם נכון לגבי כל נושא במדינה המשוגעת שלנו - כולל היחס הרצוי לכוסברה או לאייל גולן - אבל כיוון שמדובר בעמדה המחייבת אסטרטגיה (או התעלמות), חזון (או לא) ופעולות מעשיות בשטח, קל לנחש מהי מדיניות הממשלה הנוכחית ובאילו אמצעים היא מגשימה את חזונה.
בזמן שתשעה יישובים יהודיים חדשים מתוכננים לקום לאורך כביש 31 בין ערד לרהט (כפר לאנשי חב"ד, שתי ערים חרדיות, יישוב חרד"לי וחמישה יישובים כפריים), פועל השר לענייני ביטחון לאומי ומי שהיה אחד הראשונים לצייץ מברוק על החילוץ, באגרסיביות יתרה כלפי הפזורה הבדואית המלווה בשרבוב המילה "משילות". רק במרץ התגאה בן גביר בהריסת המבנים הגדולה ביותר בנגב מזה כ-14 שנה. אלף שוטרי יס"מ ומג"ב הגיעו מצוידים במסוק, ברכבי שטח, באופנועים, ברחפנים ובמכת"זית כדי להשאיר 320 תושבים מהכפר אל חליל ללא קורת גג.
יחסו של חמאס אל אזרחי מדינת ישראל – בדואים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים, יהודים, הוא אחד. דם הנרצחים, אימת החטופים, תנאי כליאתם - אחד. גם מעשי הגבורה שהתרחשו ב-7 באוקטובר נסקו מעל הזהות האתנית
יחסו של חמאס אל אזרחי מדינת ישראל – בדואים, דרוזים, נוצרים, מוסלמים, יהודים, הוא אחד. דם הנרצחים, אימת החטופים, תנאי כליאתם - אחד. גם מעשי הגבורה שהתרחשו ב-7 באוקטובר נסקו מעל הזהות האתנית. יוסף אלזיאדנה, שהציל את חייהם של 30 ממשתתפי הנובה הוא בדואי תושב רהט. בתוך השבר הנורא, איחוד הגורלות צריך להיות, חייב להיות נקודה של אור. ואכן, ניכר שהשמחה על שובו של קאדי הייתה אותנטית. סרטון בני המשפחה הרצים-אצים לסורוקה לקדם את פניו שבר את הרשת. הלוואי שלא נשכח שהברית הזו יכולה להתקיים, וטוב שתתקיים, גם כשהיא לא עוברת דרך המנהרות של חמאס אלא רק עוסקת בחיים עצמם ובשאלות של צדק ושוויון.
פורסם לראשונה: 00:00, 29.08.24
