"בשיחות האחרונות שלי עם יהונתן, ממש לפני השחרור שלו, הוא שיתף אותי בחלום שלו להיות מנהל בית ספר ולעסוק בחינוך. אני מרגיש שאני מגשים את החזון החינוכי שלו". כך סיפר אורי דויטש, בן 51 מבית שאן, ששכל לפני שבועיים וחצי את בנו יהונתן ז"ל, חייל משוחרר ממגלן.
3 צפייה בגלריה
"האהבה מהתלמידים וההורים מדרבנת להמשיך בעשייה". אורי דויטש ואילן שמחי
(צילום: שרון צור)
אורי מנהל את תיכון ימין אורד, שלומדים בו 400 תלמידים. שליש מהם ילדי עולים וכולם ילדי פנימייה. "גם אם היה צל של מחשבה לעזוב את התפקיד, אני נחוש אחרי האסון להמשיך ומבין שזה התפקיד הכי חשוב שקיים היום", הסביר. היום יתייצב אורי מול מאות תלמידים וישתף בכאבו האישי על החלל העמוק שהותירה נפילת הבן האהוב.
במעמד דומה יהיה אילן שמחי, בן 56 ממסד שבגליל התחתון, ששכל את בנו רס"ן (במיל') נצר ז"ל, מפקד פלוגה בגדוד שריון מילואים. אילן הוא מנהל תיכון אורט על שם יגאל אלון בנוף-הגליל, שלומדים בו כ-680 תלמידים, בהם עשרות שעלו לאחרונה לישראל, וכ-20 אחוז מהתלמידים הם בני מיעוטים תושבי העיר.
ynet ו"ידיעות אחרונות" הפגישו בין המנהלים, שנסיבות החיים הפכו אותם מזרים גמורים לחברים שחולקים מכנה משותף, כואב ועצוב.
יהונתן היה צפוי להינשא לבחירת ליבו בעוד חודשיים, ובעת שחזר לביתו בבית שאן הוא נרצח בפיגוע של מחבלי חמאס על כביש 90. "ידעתי גם לפני האסון שהחינוך בארץ מצוין", תיאר אורי. "הצוות של יהונתן מהסדיר לא עזב אותנו לרגע. אני מרגיש שגדל כאן דור של נפילים, שלא נופל מדור לוחמי תש"ח. האלוף נועם תיבון הגיע אלינו לשבעה ותיאר איך יהונתן לחם איתו כתף אל כתף בנחל עוז. עד שהם הגיעו נרצחו 15 מאנשי נחל עוז, וכשהם הגיעו - לא היו יותר הרוגים".
שבוע וחצי אחרי תום השבעה חזר אורי לעבודה בתיכון. "ביום ראשון אפגוש את מאות תלמידיי, חלקם לראשונה מאז האסון", שיתף. "כל הזמן אני חושב על המפגש הראשון הזה עם התלמידים וחושב מה להגיד, כי למילים שלי יש כוח. לפני היציאה להלוויה אספתי את כל ילדיי, חיבקתי אותם בחום לליבי ואמרתי להם שנמשיך בחיים, נמשיך להיות שמחים עם המון כאב וגעגוע. אני אגיד למאות תלמידיי - ‘בחרתי בחיים!’"
נצר עזב את אשתו באמצע ירח הדבש בתאילנד, חזר לישראל עם פרוץ המלחמה והתנדב להתגייס לגדוד המילואים שלו. הוא נהרג מפגיעת RPG באזור מחנה הפליטים שאטי בעזה. "נצר נוכח עבורי בכל מקום", אמר אילן. "הוא מעורר השראה עבורי ועבור התלמידים על ערכים כמו אהבת האדם, אהבת העם והארץ".
שלושה ימים אחרי השבעה אילן כבר חזר לבית הספר. "המחשבה שאני נשאר בבית ושוקע בצער לא אפשרה לי להישאר", נזכר אילן. "הימים הראשונים היו לא פשוטים, קיצרתי אותם וגם לא הגעתי כל יום. אחרי כחודש הבנתי שבית הספר לא רק שהוא לא משקולת, הוא עוגן - המקום היציב שאני שואף להגיע אליו בכל יום. והאהבה שאני מקבל מהתלמידים וההורים, ותחושת השליחות, מעודדות אותי ומדרבנות אותי להמשיך בעשייה".
פורסם לראשונה: 00:00, 01.09.24
