ביום ראשון הקרוב תחל שנת הלימודים. או שלא. המערכת, מה לעשות, הופתעה. 1 בספטמבר נפל עליה בלי הודעה מוקדמת. איש לא משך בכנף בגדם ולא אמר להם שאחרי 31 באוגוסט יגיע 1 בספטמבר. לא בכנף מעילו של ראש הממשלה, שהעניין מדלג מעל לראשו, גם לא בשולי חולצותיהם של שרי החינוך והאוצר הכושלים, קיש וסמוטריץ'.
לא משכו ולא אמרו להם שהמלחמה בדרום לא הסתיימה, שהמלחמה בצפון, חילופי המהלומות בניסוח העקום שלהם, עלולה להימשך חודשים ארוכים, וצריך להיערך לאפשרות הרעה הזו. שזה מחייב לחשוב, למצוא ולקדם פתרונות. למשל מיגון מסיבי של מוסדות החינוך, החל מגני הילדים שאמורים לקלוט את התלמידים. שצריך לשריין תקציבים, לגבש תוכניות ולנצל את חודשי הקיץ, שלא לומר עוד קודם לכן, כדי למגן, למשל, גם את האוטובוסים הצהובים, ולארגן ליווי קבוע בלי להפיל את העול על ראשי ההורים. להעמיד מיגוניות בחצרות בתי הספר, ולהפסיק לצפות מהילדים לשכב על הרצפה ולכסות את הראש בידיים. זה שובר את הלב המרוסק ממילא, לראות את הילדים עושים את זה כאילו מישהו מאמין שהידיים הקטנות יגנו עליהם מפני טיל נ"ט שחודר את פלדת הטנקים.
1 צפייה בגלריה
שר האוצר סמוטריץ', יו"ר ארגון המורים ארז ושר החינוך קיש
(צילום: מארק ישראל סלם, הדר יואביאן , שלו שלום )
"אנחנו נמצאים כבר חצי שנה בפרויקט", אמר קיש בראיון שנתן. חצי שנה בפרויקט, ולא חצי שנה אחרי שהפרויקט הסתיים. נמצאים בעיצומו של שום דבר שמציע פתרון אמיתי, עכשווי, רלוונטי. ו"עם השום כלום הזה", אומרת ג', אמא לשלושה, שניים מהם ביסודי, "שאני צריכה לשלוח לבית הספר באוטובוס לא ממוגן, בלי ליווי, ולהאמין שהמורים יצליחו להוריד אותם באפס זמן למקלט, או לראות שכולם נשכבים בחצר"; ואחד שמתחיל כיתה י', "שבטח יישאר בבית, תודות לרן ארז שכבר הודיע שבכיתות הגבוהות לא תיפתח שנת הלימודים".
רלוונט ילדי הצפון
ארז הוא יו"ר ארגון המורים העל-יסודיים, יותר מ-25 שנים בתפקיד - היחיד שמשאיר את נתניהו מאחור בקרב על כיסא התמיד - גנרטור בלתי נלאה של דרמות שעולות על הבמה, תמיד, אבל ממש תמיד, יחד עם החצבים. הם פורחים אצלי בגינה בסוף אוגוסט, הוא פורח יחד איתם בתקשורת. מלחמה או לא, ארז בשלו. את מי הוא לא התיש עד מוות במשך חצי יובל: ראשי ממשלה, שרי חינוך, שרי אוצר, מנכ"לים, חשבים, יועצים משפטיים, מגשרים ומפשרים, בית הדין לעבודה, ובעיקר מאות אלפי הורים ותלמידים. לפעמים מכה החמסין ביום הכיפורים, יורד גשם זלעפות בפורים. ולפעמים לא. אבל ארז לא מאכזב. דקה לפני שתולשים את אוגוסט מלוח השנה, הוא מופיע. הוא לא יסכים, הוא לא ייתן, הוא לא יעבור על זה ולא יוותר. אף אחד לא יכופף לו את היד. בטח ובטח שלא הקיש הזה, האויב התורני שלו, "המריונטה" בלשונו. קיש, שר החינוך למי ששכח, לא נשאר חייב ואמר עליו שהוא גרוע יותר מהקורונה, מה שמוכיח ששניהם אכן ראויים זה לזה, ורק לא ברור למה זה מגיע לנו.
להורים ולתלמידים לא נותר אלא לצפות במאבק שקשה להאמין שמישהו מצליח להבין על מה ולמה הוא פורץ כל פעם מחדש
וכך, להורים ולתלמידים לא נותר אלא לצפות בטנגו, צעד קדימה ושניים אחורה במאבק שקשה להאמין שמישהו מצליח להבין על מה ולמה הוא פורץ כל פעם מחדש, שמשמח, בואו נודה על האמת, את שני הצדדים. את היו"ר שאוהב לחזור לכותרות, גם אם בסופו של דבר, בדרך כלל, מסיר את האיום, אבל לא מוותר על ההזדמנות להכניס את כולם להתקף מורט עצבים, ואת המערכת כולה, שיכולה להסיט את תשומת הלב מאוזלת היד שלה, מחלוקת התקציבים המעוותת, מההתנהלות האימפוטנטית. מהעובדה שבירושלים נמצאים כבר חצי שנה בפרויקט, אבל אין שם לא תשובה ולא חצי תשובה לג', שאומרת "אני באמת לא יודעת מה לעשות".
פורסם לראשונה: 00:00, 30.08.24
