בכל פעם מחדש, זה מרגש. שנת הלימודים החדשה, שכולנו מקווים שתיפתח כסדרה, איננה רק מקור לאנחת רווחה להורים שילדיהם חוזרים לשגרת לימודים, היא גם יום חג לתלמידים.
בחודשים האחרונים פגשנו פעם אחר פעם בצעירים המופלאים שלנו, אלה שנשאו על שכמם את המלחמה הנוראה. הם לחמו בגבורה, התגייסו ללא מורא. חלק מהם הותירו צוואה בהירה שהדגישה את מידת המחויבות שלהם למדינה ולערכיה. הצעירים הללו לא נולדו מהאוויר. הם גדלו וצמחו במערכת החינוך הישראלית: בבתי הספר, בתנועות וארגוני נוער. אני מציע לכל הורה השולח את ילדיו לבית ספר לא לזלזל באיכויות של מערכת החינוך שלנו. אני ממליץ להאמין בגננות, במורים ובמורות, במנהלים, במדריכים וברכזים המסורים, להעריך את מסגרות החינוכיות הפורמליות והלא פורמליות.
כמובן, אין לזלזל בתרומתם הגדולה של ההורים, של המשפחה הרחבה, אבל חלק גדול מהמטען הערכי של כל נער ונערה בישראל מבוסס על חוויותיו במערכת החינוך לסוגיה.
השנה הזו איננה "עוד שנה". דומני שבשנת הלימודים הקרובה ראוי היה שנתמקד, לצד לימודי החובה, בהעמקת הזהות, השותפות האזרחית והסולידריות. חובתם של מחנכים ומחנכות להתמודד עם שאלות היסוד שהתעוררו: היחס לאויבינו, פדיון שבוים והיחס לחטופים, היחס למלחמה והשאלות המוסריות המלוות אליה, ליווי משפחות שכולות, האמון בצה"ל ובממשלה, ערכה של ההתנדבות, חשיבותו של השירות ועוד. ולצד אלה, כיצד מנהלים מחלוקת, איך מתווכחים, על מה לא מוותרים ואיזה גבולות לא חוצים.
השנה הקרובה חייבת להיות "שנת הזהות", שנה שבה כלל תלמידי ישראל יעסקו בכתיבת תעודת הזהות האישית והלאומית שלהם. אסור שמורים יפחדו לעסוק בסוגיות הללו. בית ספר שלא עוסק בשאלות פוליטיות הוא בית ספר לא רלוונטי; בית ספר שלא מעלה דילמות ערכיות הוא בית ספר שחוטא לתפקידו. בבית הספר צריך לדבר על הכל, בהגינות, בשקיפות, תוך מתן כבוד למכלול העמדות.
רלוונט לימודים יד מרדכי
(צילום: רלוונט)
לצד זה, השנה הזו צריכה להיות גם "שנת הבריאות", שנה שבה נקדיש זמן ניכר להחלמת הנפש הפצועה, הכואבת, המדממת. תלמידים ותלמידות בכל הארץ, ובדרום ובצפון בפרט, חוו שנה מטלטלת שהשפיעה ועוד תשפיע על החוסן הנפשי של כולנו. יש שנאלצו לעזוב את בתיהם, יש שאיבדו את יקיריהם, יש שהוריהם שירתו או משרתים במילואים, אחרים חוו טלטלה כלכלית. כל אלה הגדילו באופן דרמטי את מספר הילדים והילדות בסיכון. אני סבור שאיננו מעריכים נכונה את עוצמת הטלטלה הרגשית ואת ההשפעות שלה על ילדי "דור חרבות ברזל". על מערכת החינוך להקדיש זמן ניכר לשיקום הנפש. הורים חייבים להעמיק את השיח עם ילדיהם, לבחון את המרחבים שבהם הם מסתובבים ברשתות החברתיות, לעמוד מקרוב על המאפיינים של החברים הקרובים ואתרי הבילוי.
בשנת הבריאות יש לדאוג למערכת סדירה של ליווי ושיח אישי עם כל תלמיד ותלמידה במערכת החינוך, להגדיל באופן דרסטי את מספר המטפלים והמטפלות, להקדיש שיעורים לשיח כיתתי מרפא. לא רק התלמידים זקוקים לליווי, אלא גם אנשי החינוך
בשנת הבריאות יש לדאוג למערכת סדירה של ליווי ושיח אישי עם כל תלמיד ותלמידה במערכת החינוך, להגדיל באופן דרסטי את מספר המטפלים והמטפלות, להקדיש שיעורים לשיח כיתתי מרפא. לא רק התלמידים זקוקים לליווי, אלא גם אנשי החינוך. אנחנו חברה בטראומה, אנו מחויבים לטפל בעצמנו.
גם ההורים חייבים להתגייס למשימת הריפוי הנפשי. חשוב, כאמור, להקפיד על שיח אישי מעמיק, להקדיש זמן קבוע לשיחה עם כל אחד מהילדים שלנו, בבית או מחוצה לו, בלי מכשירים סלולריים, ללא מסכים. לעניות דעתי, אף ילד לא עונה בכנות על השאלה "מה שלומך", או "איך אתה", או "מה עבר/ עובר עליך" אם לא קדם לה שיח מרגיע, אווירה של פתיחות וכנות ובעיקר אמון שאנו כאן כדי לסייע, לא כדי לשפוט.
הלב נקרע. שנה נפתחת ועדיין אלפי ילדים ילמדו במוסדות זמניים, מורים ומחנכים יצטרכו להכין מערכי שיעורים בחדר מלון שבו הם מתגוררים עם עוד שניים-שלושה ילדים. אנחנו צריכים לעשות הכל כדי להקל עליהם.
שנה מאתגרת לפנינו. הסכנות האורבות לפתחנו נוגעות לביטחון המדינה, לשלמות החברה, אך לא פחות מכך ליציבות הרגשית והנפשית של כלל הצעירים. כולנו חייבים להתגייס למשימה הזו. נזקי הנפש יכולים ללוות אותנו שנים רבות אחרי שהמלחמה תסתיים.
שנת הזהות, שנת הבריאות, מבהירה את גודל המשימה: מחד, הגדלת הרוח והעמקת המחויבות למדינה ולערכיה, מאידך דאגה מלאה לשלומם, בריאותם וחוסנם של ילדינו.
הרב שי פירון, שר החינוך לשעבר, נשיא פנימה ויו"ר עלם
פורסם לראשונה: 00:00, 30.08.24
