לא הייתה יכולה להיות אילוסטרציה מתאימה יותר לוויכוח סביב טקסי 7 באוקטובר מאשר האירוע שהתרחש שלשום בנירים שעל גבול עזה. בני משפחות של חטופים מתקרבים עד כמה שניתן אל יקיריהם, מרחק נגיעה ממש, ומנסים לדבר אל סבא, אבא, אח, בן ובת באמצעות רמקול. לשגר להם כוח. לבקש שיחזיקו מעמד עוד קצת. הלב יצא אל אלה בן עמי שזועקת לאביה, אוהד, שנמצא בשבי חמאס כבר עשרה חודשים. קריאה נואשת של ילדה שמתגעגעת לאבא. או את דבריה של רייצ'ל הקוראת לבנה הירש. התשמע קולי. ואז הריצה של משפחות החטופים אל הגבול. לנסות לפרוץ את הגדר. כמה ייאוש. כמה חוסר אונים ואי-אמון בממשלה שמפקירה את אזרחיה.
ועל הרקע של זה, שמבטא תסכול של האנשים שיום הזיכרון הזה נועד עבורם - רוצה ממשלת נתניהו לנכס לעצמה טקס ממלכתי ולייצר תקדים גם לשנים הבאות.
ממש כמו במשפט שלמה, אלה שוויתרו הם אלה שסירבו לקרוע את העם סביב קדושת הקורבנות. אלה שבאמת חשובה להם הממלכתיות ולא אלה שרק מדברים עליה
האם זה הפליא מישהו, שמי שוויתר בסוף הם מארגני טקס המשפחות, שהודיעו שלא יקיימו אותו במקביל לטקס "הממלכתי" המצולם מראש של רגב, כך שהציבור לא ייאלץ לראות את הטקסים על מסך מפוצל? שהם יקדימו את הטקס שלהם, כך שיסתיים לפני הטקס הממלכתי? ממש כמו במשפט שלמה, אלה שוויתרו הם אלה שסירבו לקרוע את העם סביב קדושת הקורבנות. אלה שבאמת חשובה להם הממלכתיות ולא אלה שרק מדברים עליה.
אני מאמינה לנתניהו, שאמר בשיחות סגורות שרגב עושה טעות, אבל אין לו שליטה עליה. אני מאמינה שאין לו שליטה עליה. הדברים פורסמו שלשום בחדשות 11, אחרי תקופה ארוכה שראש הממשלה לא התייחס במילה או חצי מילה לסערת טקסי הזיכרון של 7 באוקטובר.
ולמה אני מאמינה הפעם למי שאני לא מאמינה אף פעם?
כי זה מתאים לחולשה שהוא מפגין בניהול ממשלתו. לראש הממשלה אין שליטה על ממשלתו. כל שר בחלקת האלוהים, סליחה, חלקת השטן הקטנה שלו. כל אחד חוטף כפי יכולתו. לא רק בן גביר וסמוטריץ' חשים בחולשה הזאת. גם השרה רגב, שכפופה לגמרי לשרה נתניהו. ומכיוון שמדובר כאן באוטוריטה של אשת ראש הממשלה - האחריות על הטקסים שבהם יש הזדמנות לשתול סרטון מחמיא שלה ושל בעלה, להשחיל מסר שמשרת אותם – מי תעשה את זה טוב כמו רגב.
ונתניהו שותק. בכל כך הרבה דברים הוא לא מתערב, אז אנחנו מצפים שיתעמת מול "רעייתי"?
ונתניהו שותק. בכל כך הרבה דברים הוא לא מתערב, אז אנחנו מצפים שיתעמת מול "רעייתי"? פעם הוא היה יודע לעשות דברים כאלה. להקשיב ולכבוש את יצרו. גם לא הייתה לו בעיה לחזור בו. למזער נזקים ולסגת. הוא מספיק חכם כדי לדעת שאם זה הולך להיות רע - כדאי למצוא פשרות מדומות. אבל כבר מזמן אין לו את זה.
אולי זו העייפות. השנים הארוכות בשלטון. השליטה המוחלטת בו של אשתו ובנו. האיומים של שותפיו. הקשיים ההולכים ומצטברים. נתניהו של היום הוא איש מובס ומותש.
•••
לכן, זה אינו רק משבר טקסי הזיכרון. הטקס הוא רק משל. מירי רגב כמשל, משל על ממשלה לא מתפקדת, שבראשה עומד אדם חלש שנתון ללחצים של שריו המשיחיים. שהפחד שלו לאבד את השלטון גובר על האחריות הלאומית, על הדאגה לאזרחיו, על מחויבותו לשמור על חיי אדם. וכמו תמיד, אין לצידו אף אחד שיגיד לו: בוא נעצור רגע. בוא נחשוב מחדש. תאוות ההשתלטות גוברת על השכל הישר, על הזהירות.
זה אירוע מורכב, כי יש בו רגישות מיוחדת בין ראש הממשלה למשפחות החטופים, בין הממשלה לבין בני הקיבוצים והיישובים שהייתה קיימת גם קודם ורק התחזקה, ושהם חלק משמעותי מהקהילות שנפגעו. האווירה האופפת את האירוע היא של קיטוב. ולכן, לאור רגישויות שהן כל כך שקופות, היה צריך לפני הריצה וההשתלטות, לשבת עם הנהגת הקיבוצים ועם נציגות של משפחות החטופים והנרצחים, ולבדוק איך הם היו רוצים שהטקס ייראה. לסגור איתם מה יהיה המקום שלהם בארגון הטקס ורק אז לקבל החלטת ממשלה.
אבל יש פה שיטה: קודם דוקרים ואז מיתממים. מחליטים החלטה שנויה במחלוקת, מכאיבה, ושואלים: מה הבעיה? למה יש התנגדות? ואז מדברים על ממלכתיות.
ביום כל כך רגיש, כשהשרים נמנעים כבר כמעט שנה לרדת ולפגוש את אנשי ניר עוז, בארי וכפר עזה, כשהמשפחות אבלות, כשעדיין לא ברור אם החטופים יהיו בבית - מכל השרים בעולם בוחרים דווקא את רגב. השרה שאין לה כאבי בטן. שאמרה על ירי של חמאס: "אז מה אם הם יורים על אשקלון". שסדרי העדיפויות שלה כשרת תחבורה כבר נחשפו ונחקרים גם ברגע זה. וכל זה רק מסיבה אחת, לא ממש ממלכתית: שהיא מקפידה לתת לשרה נתניהו כבוד שלא מגיע לה.
ניתן היה בקלות למנוע בקלות את הפארסה העלובה והמעליבה הזאת. האם צריך את עידן עמדי וחנוך דאום, נהדרים ככל שיהיו, כדי שיציעו פשרות? האם אין בממשלה אדם אחד, רק אחד, עם מעט רגישות ואינטליגנציה שיכול לדבר אל לב כולם?
זה לא רק הטקס. זה הטקס כמשל. כי ניתן היה בקלות למנוע בקלות את הפארסה העלובה והמעליבה הזאת. האם צריך את עידן עמדי וחנוך דאום, נהדרים ככל שיהיו, כדי שיציעו פשרות? האם אין בממשלה אדם אחד, רק אחד, עם מעט רגישות ואינטליגנציה שיכול לדבר אל לב כולם ושלא יצטרכו לפצל את הטקס?
אבל מה שאנחנו רואים כאן זה שידור חוזר של המהפכה המשטרית, שגם ככה חוזרת אלינו: קודם רומסים, דוחפים אצבע בעין, לא אצבע, את כל היד, ולא סופרים אף אחד. ואז מתפלאים שחלק גדול מהציבור מתקומם. יורים ומיתממים. והכל תוך כדי האשמות על הרס הממלכתיות.
מה שקרה אתמול, כשמארגני הטקס ויתרו ברוב אצילותם והצילו אותנו ממסך מפוצל, זה לא ניצחון של רגב. זה עוד אירוע מכוער שמוכיח על חוסר רגישות וחוסר התחשבות שלה. בערב הגיעה גם התשובה של רגב. מופת של איך לגלות נדיבות בלי להיות נדיב.
נשאר לקוות שערוצי הטלוויזיה, לפחות 12 ו-13, יקבלו את הקלטת המוקלטת ויכניסו אותה למגירה כדי שתעלה אבק.
עדיין, כן עדיין, להם יש את הפריווילגיה להגיד לא.
פורסם לראשונה: 00:00, 30.08.24
