ברי שלי. היום אתה עובר בשער הפרחים, ואם תסתכל הצידה, תראה שאמא ואבא מרימים מדי פעם את משקפי השמש כדי לנגב את העיניים. אלה דמעות טובות של התרגשות, אותן דמעות שניגבנו כשפגשנו אותך בפעם הראשונה. כששמו אותך עליי עור לעור, ואני ספרתי לך אצבעות, והתפעלתי מהריסים הארוכים שלך, ואמרתי לאבא שאני קצת מפחדת להחזיק אותך לבד, כי מעולם לא החזקתי דבר כל כך יקר.
כשזחלת לראשונה, עשית את זה ברוורס. הסבתות היו מודאגות, הרי איך מגיעים רחוק כשזוחלים אחורה, אבל בשביל אמא כבר היית גאון. תינוק שזוחל נגד הזרם. בטחתי ביכולת שלך למצוא את הדרך, גם אם היא לא כתובה במדריך.
כשהתחלת ללכת, התגעגעתי לימי הזחילה. רציתי לעטוף אותך בנייר פצפצים. בכל פעם שנפלת, גם לי כאב נורא. לאט-לאט גדלת אתה, וגדלתי אני. לימדת אותי שבלי ליפול לא לומדים, שהחיים משאירים סימנים, ושעדיף לעבור תפירת גבה עם אבא, כי אמא צריכה רגע להתעלף במסדרון. לימדת אותי לשים לב לשמיים, לתהות אם גרגיר החול כבד לנמלה, לשמור אבנים בכיסים, כי גם אלה מהאספלט הן אוצרות. לימדת אותי להתעכב על מילים. למולל אותן קצת עם הלשון לפני שהן יוצאות החוצה. לקלוע מהן הסברים, סיפורים ותשובות ברגישות ומחשבה. להגיד בקול רם "אני לא יודעת". לגלות שלפעמים אתה יודע טוב ממני. אלה שיעורים חשובים שהפכו אותך למורה נהדר.
רתם איזקצילום: זהר שטריתהיום, באופן רשמי, אתה הופך לתלמיד. תלמד שמילים יוצרות עולם, שכתיבה היא פלא, שקריאה היא כמו לעוף. שלפעמים הדברים הכי חשובים נלמדים דווקא כשמסיטים את המבט מהלוח. כשמתבוננים בחבר, כשעוזרים לחברה, כשחולקים כריך בהפסקה. לא כותבים אותם במחברת, אבל הלב זוכר. תבוא איתו פתוח, עם הלב. שים אותו על השולחן לצד העפרונות המחודדים והמחברת המקושטת. זה אומר שלפעמים גם תיפגע. בני אדם, גם הקטנים, יודעים להכאיב יותר מפינה של שולחן. את הפינות האלה אמא ואבא לא יכולים לרפד, למרות שחלקנו בהחלט ננסה. תזכור שכשזה כואב, סימן שאתה גדל. שכשזה עושה פרפרים בבטן, סימן שאתה גדל.
בסוף, ואל תגלה לאף אחד, גדלים גם אם לא יודעים חשבון, או איך נוצר כלורופיל, או מי היה המלך כורש. למען האמת, וגם את זה אל תגלה לאף אחד, זה לא כזה חשוב. לאבא שלך, למשל, אין תעודת בגרות, אבל הוא האיש הכי חכם שאני מכירה, ויותר חשוב - הוא האיש הכי טוב לב שאני מכירה. בחיים עצמם, אלה שמתרחשים אחרי בית הספר, זה מה שחשוב. אני יודעת שבזה אתה כבר מצטיין, ולכן אני בטוחה ביכולת שלך למצוא את הדרך, גם אם היא לא כתובה במדריך. הנה עוד יתרון בלדעת לכתוב: אפשר לברוא מדריך חדש.
הבט קדימה, ילד שלי. לך ישר. הילקוט שלך כבר מלא. כל שנותר זה לעבור בשער.
שלום כתה א'.
היום אתה הופך לתלמיד. תלמד שמילים יוצרות עולם, שכתיבה היא פלא, שקריאה היא כמו לעוף. שלפעמים הדברים הכי חשובים נלמדים דווקא כשמסיטים את המבט מהלוח
פורסם לראשונה: 00:00, 01.09.24
