עוד בטרם התפרסמה ההודעה הרשמית על זהות גופות החטופים שהושבו ארצה, השדים כבר התחילו לרקוד. הסתה פרועה החלה להשתולל, כזו שמאשימה את נתניהו בלא פחות מאשר רצח ישיר של ששת החטופים. כמענה לטענות המגוחכות האלו, עולה הטענה המובנת מאליה הבאה: חמאס הוא שרצח את החטופים. חמאס הוא הארגון שחטף אותם, שהחזיק בהם ורצח אותם.
ואחרי שנאמר המובן מאליו, ראוי גם לתת את הדעת לכעס האלים ששטף את הרשת והרחובות. בוקר של שישה חטופים שחזרו מתים ועוד שלושה שוטרים שנרצחו הוא קשה מנשוא. מעבר לעצבות שעטפה רבים, התחדדה בקרב רבים צדקת הדרך וההבנה שהמלחמה הזו, בעזה, ביהודה ושומרון, בלבנון ובעתיד גם באיראן - מוצדקת מאין כמוה.
אז מה פשר ההבדל בין אלו שהתהלכו עצובים למי שהתהלכו גם עצובים אבל גם כועסים עד כדי הסתה פרועה? קריאה מפוכחת של המציאות. מי שהפכו את נתניהו לרוצח של ששת החטופים, השלו את עצמם בחודשים האחרונים שבאמת ישנה עסקה על השולחן. שהנה עוד רגע סינוואר מתרצה וחותם על טיוטת ההסכם. שצריך לוותר רק על פילדלפי כדי לקבל בחזרה את כל החטופים.
אי-אפשר להאשים אותם. אנשים חסרי אחריות בתקשורת ובממשלה נתנו להם את התחושה שזה אפשרי. שנתניהו הוא היחיד שעומד בפני עסקה. אבל זהו שקר מוחלט - אפילו לדברי הממשל האמריקני, שלו כידוע יש מחלוקות עם נתניהו.
המטרה של סינוואר ושל מי שמנהלים את המערכה - איראן - היא להתיש אותנו במלחמה ארוכה שבה הם מחזיקים אצלם חטופים עד הרגע האחרון. בין השאר כדי לוודא שקריאות הסתה כמו אלה שנשמעו אתמול ימשיכו להגיע
המטרה של סינוואר ושל מי שמנהלים את המערכה - איראן - היא להתיש אותנו במלחמה ארוכה שבה הם מחזיקים אצלם חטופים עד הרגע האחרון. בין השאר כדי לוודא שקריאות הסתה כמו אלה שנשמעו אתמול ימשיכו להגיע. אבל מעולם, בשום שלב מאז העסקה הראשונה, לא היינו קרובים לחתימה על הסכם להשבת החטופים. זה לא היה על הפרק מלבד במוחם הקודח של מעטים שגם 7 באוקטובר לא העיר אותם מתרדמת הקונספציה.
הדבר היחיד שהיה אולי מקדם את השבת החטופים הוא הסכם כניעה שבו המלחמה מסתיימת, ישראל נסוגה מהרצועה, ההישגים הצבאיים מתבטלים וסינוואר חוזר להנהגה. אולי ככה היינו מקבלים חטופים, אפילו לא את כולם - כי זה לא האינטרס החמאסי. האינטרס של חמאס הוא להשאיר תמיד חטופים אצלו. מחוללי השקר אז ממשיכים בו גם היום. יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד הכריז על שביתה במשק, כאילו הדבר היה בידי ישראל. כאילו אנחנו אלו שסירבו לקבל את חטופינו בחזרה, ולכן בר-דוד החליט להעניש את כולנו. בזמן שמיטב בנינו מחרפים נפשם בעזה ולבנון כדי לשמור על הביטחון שלנו, אבל גם כדי לאפשר למשק להמשיך לנוע קדימה - בר-דוד מזלזל בהקרבה הזו כאילו הייתה דבר של מה בכך. אנשים מפונים מבתיהם, אחרים משוועים לעבודה - אבל הוא שובת. מזל שלא אמר משהו על אחדות.
מתבקש לכתוב שמי שלקחו חלק במצב שאליו הגענו ובאירועי ההסתה אתמול נדרשים לערוך חשבון נפש, אבל זוהי ציפייה מוגזמת. מי שלא חששו להשלות את משפחות החטופים בעסקה שאינה קיימת מעבר לפינה, מי שלא בחלו להשתמש במנטרה של "זו ההזדמנות האחרונה", בוודאי לא יעשו חשבון נפש על תרומתם לאשליה השקרית בדבר עסקה שלא הייתה על הפרק. הם יכולים להאשים רק את עצמם, אבל עבור חשבון נפש ברמה הזו נדרשת רמה גבוהה של אינטליגנציה רגשית. קל יותר להאשים את נתניהו. את מי כבר אפשר להאשים, את סינוואר?
פורסם לראשונה: 00:00, 02.09.24
