באופן טבעי השיח הציבורי לאחר איתור וחילוץ גופות ששת החטופים מתמקד באבל העצום, בשאלה האם ניתן היה להשיבם בחיים ומה יש לעשות כדי שלא נחווה עוד ימים איומים כאלה. דווקא בגלל שכל הסוגיות מהותיות, תמוה מאוד שבדיונים כמעט שלא עסקו בשאלה איך צה"ל צריך להגיב לפשע כל כך נתעב כמו הוצאה להורג של חטופים.
עם כל הזהירות המתבקשת על חיי יתר החטופים והחטופות, חמאס חייב לשלם מחיר על מעשים ברבריים שכאלה. כשהארגון משגר רקטות לעוטף, למשל, צה"ל יודע לפנות את אזור השיגור ולהעניש לא רק את חמאס אלא גם את האוכלוסייה שסיפקה מחסה. עתה מדובר באירוע יוצא דופן בחומרתו, ומרכיב התגובה המיידית לא נוכח. עכשיו, למשל, יש לגיטימציה להפעיל את השוט ההומניטרי: לא בצעדים מרחיקי לכת יותר מדי, אבל ישראל ממש לא חייבת להצטיין בתחום ובתור התחלה לצמצם את כמות האספקה שנכנסת לרצועה.
ברקע הצער והתחממות המחאה, מתבהרים פרטים נוספים על איתור הגופות ותנאי החזקת החטופים. זה קרה במנהרה ברפיח, בעומק 20 מטרים ובמרחק של כקילומטר אחד מהמנהרה שבה נמצא פרחאן אלקאדי. מודיעין מוקדם לא היה: צה"ל ידע שיש חטופים במרחב אך לא את מיקומם הספציפי של השישה. לכן הפעולה ברפיח הייתה מדורגת ואיטית. ההערכה בצה"ל לאחר נתיחת הגופות היא שהחטופים נרצחו בפרק זמן שבין 48 ל-72 השעות האחרונות. תנאי ההזנחה היו ניכרים על גופם, וקשה שלא להיכנע לצער ולאימה כשמדמיינים מה עבר עליהם ב-11 החודשים האחרונים, עד לשנייה שבה הבינו שהסוף המר מכל עומד להגיע.
כחלק מהלקחים, צה"ל צפוי לשנות את מדיניות הפעילות בתוך המנהרות ולגלות זהירות מופלגת. כל מי שמדבר עם המפקדים והלוחמים בשטח יודע כמה עמוקים העצב ותחושת הכישלון על כל חטוף שלא חוזר למשפחתו בחיים
לאחר החלטת המחבלים לחסל את מי שנתפסים כנכס אסטרטגי להישרדות שלטון חמאס, בצה"ל ניסו להעריך האם המחבלים קיבלו הנחיה ישירה מסינוואר. התשובה, כנראה, היא סבירות נמוכה לתקשורת ישירה בשל החשש מחשיפה. לכן ייתכן שניתנה הנחיה כללית לרצוח חטופים כאשר כוחות צה"ל מתקרבים אליהם. כחלק מהלקחים, צה"ל צפוי לשנות את מדיניות הפעילות בתוך המנהרות ולגלות זהירות מופלגת. כל מי שמדבר עם המפקדים והלוחמים בשטח יודע כמה עמוקים העצב ותחושת הכישלון על כל חטוף שלא חוזר למשפחתו בחיים.
במקביל ההתחממות ביהודה ושומרון לא עוצרת: פיגוע קשה מאוד באזור גוש עציון, שבדרך כלל מתעורר אחרון בימי הסלמה, והפעם מהווה מוקד טרור בשלב מוקדם יחסית. את הירי שגבה את חייהם של שלושה שוטרים ביצע מחבל שהיה בעבר פעיל במנגנוני הביטחון הפלסטיניים, ככל הנראה מרכב חולף. לאחר מכן הוא נטש אותו ונמלט, עד שחוסל בחברון על-ידי לוחמי דובדבן בזכות מידע מודיעיני של השב"כ. הלוחמים כיתרו את הבית, ביצעו נוהל "סיר לחץ" וירו טיל נ"ט. ליד גופתו אותר נשק M-16.
הרמת הראש ביהודה ושומרון מקבלת ביטוי משמעותי בדיוני הבכירים: הרמטכ"ל קיים הערכת מצב ותחקיר ראשוני בזירת הפיגוע עם המפקדים בשטח, זמן קצר לפני החיסול בחברון, ובפיקוד המרכז מקיימים הערכות מצב שאחריהן יוחלט איך ובכמה לתגבר את הכוחות באזור.
אם הגזרה תתפוצץ, כפי שהזהיר בעבר ראש השב"כ רונן בר, היקף הכוחות שצה"ל ייאלץ להסיט מעזה ומהצפון יחייב שינוי בהערכת המצב ובמטרות המלחמה. כי את האמת צריך לומר: אם שתי מכוניות הנפץ בגוש עציון ומטען החבלה בתל-אביב היו משיגים את מלוא מטרתם, מפת המלחמה הייתה עשויה להשתנות לחלוטין וכוחות הצבא רחוקים מלהיות אינסופיים, בטח כשהאיום במערכה מול חיזבאללה לא נעלם לשום מקום. גם את זה צריך לקחת בחשבון כשדנים בהפסקת האש בעזה.
פורסם לראשונה: 00:00, 02.09.24
