אם ראש הממשלה בנימין נתניהו היה אמיץ, הוא לא היה ממתין עד אמש אלא מתייצב מיד עם היוודע הבשורות הקשות על ההוצאה להורג של ששת חטופינו בשבי חמאס לפני המצלמות — ומציג את גרסתו ביחס לעסקה שהייתה עשויה להשיבם בחיים. זה היה חוסך מכולנו כאב נוסף, שהתעצם בשל אי-הידיעה באשר לאחריותנו כישראלים למה שהוביל לרציחתם בדם קר.
גם אמש, כשנתניהו ענה סוף-סוף על שאלות היסוד שמטלטלות את כולנו מאז שלשום — האם הייתה בכלל עסקה כזו, מה נכלל בה ומדוע סירב לה — הוא המשיך להסתתר מאחורי סיסמאות עמומות ("קשיחות במקום פריכות") במקום לומר את האמת הקשה לעיכול לשיטתו, לפיה בשל חשיבותו הקרדינלית של ציר פילדלפי אסור לנו לצאת משם גם במחיר הנורא של המשך הפקרת החטופים.
הוא חזר על הטענה שדווקא הלחץ הצבאי והשהייה בציר הם שישיבו אותם, אף שזה לא מתיישב עם מה שאירע לששת החטופים, ועם ההבנה שלחמאס בתרחיש כזה אין שום תמריץ להיפרד מתעודות הביטוח האנושיות שלו אלא בדיוק להיפך. הרבה כריזמה הייתה אמש בהופעת נתניהו אבל אף טיפה אחת של אומץ.
אם ראשי מערכת הביטחון היו אמיצים, הם לא היו מתדרכים את דובריהם בתקשורת שהם בעד "עסקה עכשיו!" גם חלקית, שתשיב חטופים — משום שצה"ל תמיד יוכל לשוב לנקודת הלחימה הנוכחית ולכן אין מניעה מלהיענות לכל דרישות חמאס. הם היו גם נמנעים מלטעון שאין משמעות ממשית לנסיגה כי סביר שהאויב כבר יספק לנו עילה לשוב לרצועה. אחרי 7 באוקטובר הם היו אמורים ללמוד צניעות למול אויבנו, שהתגלה כמתוחכם וכמתוכנן לטווח ארוך הרבה יותר טוב מאיתנו — ולכן מודים בכשלי העסקה הקשים אגב קביעה שיש לקבלה בשל ערכי היסוד שלנו. אלא שגם הם כקודמיהם בורחים מאחריות ומעדיפים לדבוק בסיסמאות ישנות, שתוקפן הפג התגלה לנו בבוקר הזוועה של שמחת תורה: מ"חמאס ממוטט" ועד "צה"ל יידע לבצע כל שיתבקש".
אם ראשי המחאה והאופוזיציה היו אמיצים, הם היו מודים שהבעיה היא לא עם עסקה כזו או אחרת לשחרור החטופים. הבעיה היא נתניהו. האחרון נכשל כישלון חרוץ גם ב-7 באוקטובר ובעיקר לאחריו. במקום לנצל את טרגדיית החטופים ולהסתתר מאחורי זעקתם המוצדקת של בני משפחותיהם, הם היו טוענים שאחרי קרוב לשנה של ביצועים כושלים הממשלה חייבת להתחלף. הסיפור הוא לא "עסקה עכשיו!" אלא "החלפת הממשלה עכשיו!" אפשר שההחלפה תשפיע על השבת כלל החטופים ואפשר שלא - אבל זו האמת וזה מה שישראל זקוקה לו עכשיו: מנהיגות אחרת שתנסה להצליח במקומות הרבים שבהם נתניהו נכשל.
בהיעדר אומץ אמיתי, "מנהיגינו" מאמצים לעצמם פסאדה של אמיצים: לובשים מעילי יוניקלו שחורים, מזכירים את עברם הקרבי ומסיימים דבריהם בשורת סימני קריאה. כדאי להזכיר להם שאדם אמיץ אינו זה שחסר פחדים, אלא דווקא מי שמודע היטב לפחדיו אך לא פוחד מהם ולא מאפשר להם לשתקו. לוי אשכול, אם תרצו.
הפער בין היעדר האומץ בקרב מנהיגינו לבין האומץ הבלתי נתפס של לוחמינו בשטח מעורר פלצות. מגיעה לנו הנהגה אחרת
הפער בין היעדר האומץ בקרב המתקראים מנהיגינו לבין האומץ הבלתי נתפס שמגלים לוחמינו בשטח מעורר פלצות. איך עם שאלה בניו מצליח להצמיח הנהגה כזו, שנמנעת מאמירת אמת כשזו מרגיזה את תומכיה ולא מקבלת הכרעות קשות כדי לא לשלם מחיר אישי בעתיד. מגיעה לנו הנהגה אחרת, שלא תעשה הנחות. לא לעצמה ולא לעמה. שילמנו ריבית דמים נוראה על ההנחות שעשינו לעצמנו לפני 7 באוקטובר. ריבית דריבית של זוועה. אסור לנו לחזור לשם. הגיעה שעת האומץ.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.09.24
