בית הדין לעבודה קיבל את עתירת פורום הגבורה ופסק ששביתת ההסתדרות למען שחרור החטופים היא שביתה פוליטית ויש לסיימה. בואו נשחק רגע משחק היגיון: אם שביתה למען הצלת חיי חטופים שנרצחים בשבי מוגדרת פוליטית, האם פירוש הדבר שהצד שאינו מזדהה עם מניעי השביתה משויך פוליטית לצד שמפקיר את חיי החטופים, שלא לומר נותן יד לרציחתם? שואלת כדי לדעת באיזו מדינה אני חיה, גם נוכח המסמך שחיברו חברי כנסת מטעם הליכוד ובו דרישה לכונן חוקים שיפגעו בהסתדרות ויבטיחו את "יציבות המשק וביטחון המדינה". אותו ביטחון שמפלגת השלטון קורעת לגזרים, לאחר שבשנה הנוראית הזו נרצחו, נפלו ונחטפו כמעט 2,000 ישראלים.
אז שביתה למען הצלת החטופים מרצח כבר לא תהיה, אבל בפרפראזה על הרפליקה של מר הפקרה ואלוף העולם בסטיקרים מפלגים – "מי שרוצח חטופים לא רוצה עסקה", הרי ש"מי שרוצה את החטופים לא יכול להרשות לעצמו להפסיק את ההפגנות", ולא יכול להרשות לעצמו לקדש את המוות ואת המשיחיות ואת הכיסופים לעזה על פני החיים; ומי שרוצה לחיות בישראל מתוקנת ואיתנה חייב בכל הכוח להמשיך לתמוך במאבק לחיים של משפחות החטופים, ולצאת להפגנות דוגמת הפגנת מאות האלפים שראינו שלשום ושהוכיחה את מה שקובעים הסקרים – יותר מ–60 אחוז מהישראלים בעד עסקה. את ההפגנות חייבים לכרוך כעת גם בדרישה לפירוק מיידי של הממשלה בשל אי-כשירות של קברניטיה וחבריה להיות אחראים לחיי אדם. עובדה, רק חבר אחד בממשלה – שר הביטחון גלנט – מעדיף הצלת חיים על פני היאחזות בכיסא.
אם לא נילחם עכשיו בעד עסקה וחיי החטופים ונגד ההפקרה והרצח בחסות ממשלת הדמים – אנחנו גוזרים גזר דין מוות גם על המדינה
אנחנו מותשים אחרי 11 חודשי שבר, אובדן ודיווש בחול טובעני, שבשיאם אך באחרונה מופע האימים המבעית של רצח ששת החטופים ששרדו כנגד כל הסיכויים, ודמם שהותר עוד היה טרי כאשר מצאו אותם הלוחמים במנהרה. מותשים, ומהיכן נביא עוד כוח להמשך המאבק למענם? התשובה פשוטה – המאבק הוא לא למענם, אלא למעננו. ואם לא נילחם עכשיו בעד עסקה וחיי החטופים ונגד ההפקרה והרצח בחסות ממשלת הדמים – אנחנו גוזרים גזר דין מוות גם על המדינה. ישראל כפי שהכרנו אותה, על ערכיה ודמותה, תתנפץ אל האדמה המורעלת שתיוותר כאן ותקיא אותנו מתוכה, נושאים מזוודה, כמה בגדים, אימה ותפילה. לסבא וסבתא שלנו הייתה מדינה לבוא בשעריה, לנו שום נמל לא יחכה, ולהפוך פליטים שמגורשים מביתם וממולדתם זה הרבה יותר קשה מאשר לצאת להפגין.
ישראל נלחמת לא רק באויביה, אלא גם על דמותה. האם תהיה מדינה משיחית, שנכספת לפרות אדומות, לבניין בית המקדש ולחזרה לחוקי בית דוד, או שתתעקש לחזור ולהיות מדינת כל אזרחיה (בתנאי כמובן שיתוקן חוק הלאום), מולדת הייטק וחקלאות, שבבסיסה ערבות הדדית וקידוש החיים.
לשאלה האם יחזרו לחיקה רק חטופים בשקים שחורים, או שנזכה לחבק עוד חטופים חיים – השפעה מכרעת בקביעת התוצאה.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.09.24
