האמת צריכה להיאמר: זאת הייתה אחת ההופעות הפחות טובות של ראש הממשלה נתניהו ואולי בעיקר המפוספסת שבהן. הרצון היה לומר לסינוואר "תשכח מזה" בנוגע לסוגיית ציר פילדלפי, אבל על הדרך לא נאמרה כל האמת על מה שקרה עד כה בעניין הציר - נושא שלא היה קיים בשיח המדיני-ביטחוני בחודשי המלחמה הראשונים. לכן גם ספק אם הצליח לשכנע בעזרת טיעונים, שהם כבדי משקל, בנוגע להחזקת כוחות צה"ל בציר מעתה ועד בכלל.
על שאלה מרכזית אחת הוא לא ענה, והיא גם לא נשאלה: אם ציר פילדלפי כל כך חשוב - והוא כזה חשוב - מדוע לא הנחית לכבוש אותו כבר בתחילת המלחמה או מיד אחרי כיבוש צפון הרצועה ולפני הלחץ האמריקני? למה חיכינו שבעה חודשים?
לצה"ל לקח שלושה שבועות עד שיצא לתמרון הקרקעי, וגם זה אחרי לבטים רבים של נתניהו, שחשש מנפגעים רבים. הפעולה כאמור התרכזה בצפון הרצועה - החלטה לגיטימית שנועדה גם לאפשר לכוחות לצבור ניסיון מבצעי וביטחון ביכולתם. אולם אז יכול היה נתניהו להורות לצבא לשבור את ההגה, לפעול ברפיח ולכבוש את ציר פילדלפי, שהוא אכן חשוב אסטרטגית לחסימת עורק החמצן של חמאס. הלחץ האמריקני אז לא היה גדול ומשמעותי (וגם הבחירות לא העלו הילוך). במקום, הכוחות שדוללו הועברו לחאן-יונס לפעולה שנמשכה שלושה וחצי חודשים, שבסופה כבר גבר הלחץ האמריקני על ישראל להימנע מלפעול ברפיח.
"שואלים אותי", אמר נתניהו, "אם זה היה כל כך רע למה לא כבשתם את זה? והתשובה היא שכל הזמן ניסינו, גם דרך שלטון מובארק, מורסי". אך שניהם לא רלוונטיים לבזבוז הזמן מאז 7 באוקטובר - ועד לרגע שבו נתניהו נזכר ש"ציר הרשע זקוק לציר פילדלפי".
וכך הגענו לרגע שבו המחלוקת בין מערכת הביטחון והשר גלנט לבין נתניהו הגיעה לשיאה הרעיל: האם ניתן לוותר על השליטה בציר למשך 42 ימים כדי לקבל 23 חטופים חיים ועוד גופות. הצבא משוכנע שאפשר לחזור להילחם, אבל נתניהו חושב אחרת. ייאמר מיד: דעתו לגיטימית בריבוע ומותר ורצוי שיערער על הערכות אותה מערכת שכשלה ב-7 באוקטובר. מנגד, הוא לא הצליח לשכנע אמש שהלחץ האמריקני אחרי נסיגה צפוי להיות כל כך גדול עד שיוביל לעצירת המלחמה ואובדן השליטה על הציר לזמן ארוך וקריטי.
במקום להתמקד במלכודת הבינלאומית שמחכה לנו בעקבות הנסיגה המדוברת, נתניהו כיוון את החיצים לגלנט
במקום להתמקד במלכודת הבינלאומית שמחכה לנו בעקבות הנסיגה המדוברת, נתניהו כיוון את החיצים לגלנט. "מתוכנו התחילו קולות, מתוך הקבינט, שרים בממשלה שאמרו 'אין בעיה, אפשר לצאת' אף על פי שהחלטנו לא לצאת, ולכן היינו צריכים להביא את זה לקבינט ולקבע את זה". מי שמזדעזע מהדברים הללו של ראש ממשלה נגד שר ביטחון ובצדק, צריך לשאול את עצמו אם הוא נתקף באותה צמרמורת כששר הביטחון תקף באופן חמור הרבה יותר את ראש הממשלה. בנושא הזה יש אחריות לשני הצדדים, ששוברים שיאים חדשים של שפל שפוגעים בביטחון הלאומי. נתניהו, שמודאג מה"מסר" לחמאס שעובר בשביתות ובהפגנות, לא חוסך שבטו מגלנט בקולו שלו, בשבתו כ"גורם מדיני" וגם דרך שריו-דובריו המסורים. ככה זה לא יכול להימשך.
פורסם לראשונה: 00:00, 03.09.24
