יכול להיות שבנימין נתניהו באמת מאמין שהשליטה בציר פילדלפי חיונית לביטחונה של מדינת ישראל, שמאחורי נחישותו להמשיך ולהחזיק בו, גם במחיר חיי החטופים, יש עקרון מהותי. זה אפשרי. מה שהוא לא בגדר "יכול להיות" או "אפשרי", אלא ניתן לאמירה ברמת ודאות גבוהה בהרבה, זה שנתניהו לא רוצה עסקה. זה קבוע. מה שמשתנה הוא רק המחירים שאותם הוא לא מוכן לשלם. פעם רפיח, פעם ציר פילדלפי, מחר פאתי חאן-יונס. חוסר רצונו של נתניהו בעסקה מוחלט ונחרץ יותר מאמונתו בחשיבותו של איזשהו ציר, משמעותה של איזושהי עיר או הכרח השליטה באזור גיאוגרפי כלשהו ברצועת עזה לביטחונה של מדינת ישראל. הציר הכי חשוב לנתניהו הוא הציר ששמו "לא לעסקה". בבחירה בינו לבין פילדלפי, יבחר באפשרות הראשונה.
למה הוא לא רוצה עסקה? ייתכן שמה שמוביל אותו לכך הוא ניתוח קר של המציאות, בעקבות ראייה אסטרטגית כוללת שבמסגרתה הוא מוכן לשלם מחירים גבוהים בטווח הקצר כדי לדאוג לביטחון ישראל בטווח הרחוק. גם זה אפשרי. הבעיה עם נתניהו, שהייתה מהותית לפני 7 באוקטובר והפכה קיומית לאחריו, היא שאי-אפשר לבטוח בו. אין החלטה שהוא מסוגל לקבל שתשכנע שמניעיה הם לאומיים בלבד. גם אם דרכיו לא תמיד היו ישרות, את זה הוא הרוויח ביושר. זו הייתה הבעיה עם היותו ראש ממשלה כאשר מה שעמד על הפרק הוא רפורמה בבית המשפט, וזו הבעיה כעת, שבעתיים, כאשר בעזה עדיין נמקים כמה עשרות חטופים שנכון לרגע זה עדיין לא נודע מותם, ועשרות בודדות שסופם הרע הוא כבר בגדר עובדה.
מהנאום הזה אפשר היה להפיק שתי תחושות בלבד, רחוקות אחת מהשנייה כמרחק החטופים מחזרה הביתה – שיש על מי לסמוך בלב שלם, ושאין על מי לסמוך בכלל
בהתעמלות אמנותית נהוג לכנות תרגילים מסוימים על שם המתעמלים שהגו או הפליאו לבצע אותם. "צוקהארה", על שם מיצו צוקהארה היפני, שהוא למעשה סלטה כפולה תוך כדי סיבוב כאשר הרגליים מקופלות לכיוון הגוף ומוחזקות על ידי הידיים. "יורצ'נקו", על שם נטליה יורצ'נקו הסובייטית, שהוא למעשה עלייה בפליק-פלאק וירידה בסלטה. את הרעיון הזה, להעניק תהילת עולם למי שהביא לדרגת שלמות את מסוגלותו לבצע משהו, צריך להכיל גם על תחומים אחרים. את מה שנתניהו עושה בימים אלה, חייבים להודות, מסוגל רק הוא לעשות. זה אלמנט נתניהו. שוב, באמצעות שימוש בפרופס, כמו קוסם השולף מטפחות צבעוניות מגרונו או מנופף בשרביט מול כלובי החיות, המשיך להסיח את הדעת. זה אבסורד נתניהו – ככל שהמצב גרוע יותר, ככל שמסוגלותו לספק ביטחון ממשי קטנה יותר, כך הערך שמוצאים תומכיו בנאומיו הוא גבוה יותר. הוא מספק אדולן מילולי. הוא דיבר על פילדלפי, על עזה, על החטופים, במין ריחוק של פרשן, כמי שמגיב למציאות שנקבעת על ידי אחרים ולא נמצאת באחריותו. זה היה (עוד) ניסיון התחמקות א-לה הודיני מצד אמן מילוט שאין שלשלאות שהוא לא מסוגל לנתץ באמצעות לשונו.
ניר צדוקללא קרדיטמהנאום הזה אפשר היה להפיק שתי תחושות בלבד, רחוקות אחת מהשנייה כמרחק החטופים מחזרה הביתה – שיש על מי לסמוך בלב שלם, ושאין על מי לסמוך בכלל. שאנחנו בידיים טובות, או מופקרים לחלוטין. עם נתניהו אפשר להאמין באמונה כמו דתית, ללא כל צורך בהוכחה, או לפקפק גם במניעיו העקרוניים ביותר. אין באמצע. הוא טירלל מדינה שלמה. את מה שעשה למדינת ישראל יחקרו יום אחד בחוג לפסיכולוגיה.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.24
