מנגנון ההכחשה מנסה לעטוף אירועים ומאורעות בדרך המאפשרת לנו להישאר באזור הנוחות שלנו. זה נכון לימים רגילים, ולבטח בזמן מלחמה. כך ההתפרעויות שלוחות הרסן שעשו הפורעים היהודים בכפרים ערביים - למרות שהפורעים הגדישו את הסאה, לא הגיע שינוי גישה ביחס למעשיהם. אמנם הם זכו לגינוי מקיר לקיר, החל מרבני הציונות הדתית ויש"ע ועבור לכל ראשי המועצות ביהודה ושומרון, אך צריך להודות שאין די בכך. לא מדובר באירוע חד-פעמי אלא בתופעה, וגינויים בלבד אינם מספקים. הגיע הזמן לגייס את כל הכוחות בניסיון לבער תופעה זו מהשורש.
ישנם הסברים רבים לשאלה מדוע הציבור הדתי-לאומי לא נוקט צעדים יותר משמעותיים לשינוי המצב, מול הביקורת שלוחת הרסן וכפוית הטובה והדמוניזציה כלפיו כתוצאה מאותן פרעות. גם השירות האינטנסיבי של ציבור זה בצבא והמחיר הגבוה שהוא משלם במלחמה לא מורידים את מפלס השנאה כלפיו - ולראיה אותה קב"נית שכינתה אותו "כת של אוכלי מוות". לכך יש גם להוסיף את ההתחסדות מצד רבים שמקבלים באדישות זריקות אבנים וירי מתנחלים, ומזדעזעים לפתע כאשר מיעוט מתוכם מאמץ את הדפוסים של שכנינו. אך כל ההסברים הללו אינם מצדיקים את חוסר המעש מול הפורעים.
גינויים אינם חסרים, וטוב שכך, אבל השאלה צריכה להישאל: היכן המעשים הקונקרטיים. הניסיון להטיל את האחריות על כוחות הביטחון הוא נכון רק בחלקו, שכן הנזק העצום שאותם פורעים עושים למדינת ישראל, ובמיוחד לציבור המתיישבים, הוא גדול מנשוא. אזרחים שלוקחים את החוק לידיים מייצרים עולם של כנופיות ופלנגות, וגורמים לנו לאבד את משמעות הממלכתיות - שמהווה אבן יסוד להתיישבות.
הנזק המוסרי של מסע ההתפרעויות עלול להיות בלתי הפיך לנו כחברה. חלק משמעותי מהחינוך ומהעולם הערכי של החברה הישראלית מבוסס על כך שאיננו דומים לשכנינו
הנזק המוסרי של מסע ההתפרעויות עלול להיות בלתי הפיך לנו כחברה. חלק משמעותי מהחינוך ומהעולם הערכי של החברה הישראלית מבוסס על כך שאיננו דומים לשכנינו. אין מדובר, כפי שמעטים בתוכנו מכנים זאת, במוסר כפול או בהתייפייפות - זו התנהגות אנטי-מוסרית מובהקת הפוגעת במהות היהודית הישראלית שלנו.
רבים אולי יטענו שהדרישה מהמתיישבים ביהודה ושומרון לנקוט צעדים מעבר לרשויות החוק מכתימה את כל ציבור המתיישבים. והרי רובם המכריע דוחים בשאט נפש את פעולות הפורעים, ואיש אינו דורש מתושבי תל-אביב לצאת מגדרם ולגנות השכם והערב כל מעשה קיצוני שמבוצע על-ידי בן עירם. ניתן להבין טענה זו, ויש בה גרעין של אמת - אבל כל עוד כנופיות אלו מסתובבות בקרבנו, הן חותרות נגד המוסר הבסיסי של עצם קיומנו. התנהגות של פורעים אלה עלולה - אם לא נמגרה - להתנחל בלבבות בקרב בני נוער רבים, במיוחד בתגובה למצב הביטחוני והטרור הרצחני, שהם כשמן למדורה בקרב צעירים.
התרבות היהודית שמה דגש על הזיכרון וחשיבות המעשים לטווח ארוך. רק נקיטת צעדים תקפים ונחרצים של המנהיגות הרוחנית והפוליטית לצד רשויות החוק - כמו פינוי מאחזים של הקיצונים והפסקת מתן שירותים או נידוי מהקהילה - עשויה למגר את המראות הקשים שאנו נחשפים אליהם. לא בכדי אלוף פיקוד המרכז, שצמח בערוגות הציונית הדתית, קרא למה שנעשה בכפר ג'ית "מעשה טרור" - מומלץ לכולנו ללמוד מהשדה הביטחוני בעוטף עזה שמה שהתחיל כטפטוף מסתיים בגשם שוטף.
פורסם לראשונה: 00:00, 09.09.24