בתקופה האחרונה התפרסמו שלושה מסמכים מרתקים וחשובים בדבר הנעשה באזורי יהודה ושומרון (איו"ש), שלא זכו לתשומת הלב הציבורית והתקשורתית הראויה להם. האחד היה נאום הפרישה של מפקד פיקוד מרכז, האלוף יהודה פוקס; השני היה מכתבו של ראש השב"כ, רונן בר, בדבר פעילויות מסוכנות של השר לביטחון לאומי ואחרים; והשלישי היה סיכום מפקד פיקוד מרכז, האלוף אבי בלוט, של תחקיר הפרעות היהודיות בכפר ג'ית. לפני כן התפרסמה הודעה משותפת דומה של הרמטכ"ל, ראש השב"כ והמפכ"ל (הקודם) של המשטרה.
המסמכים הללו מובילים אותנו להבחין כראוי בצומת הדרכים אליו הגענו:
ראשית, באיו"ש פועלת רשת של ארגוני טרור יהודיים. ארגון טרור הוא קבוצה מאורגנת המבצעת פעולות של פגיעה בנפש או ברכוש, כדי לזרוע פחד ("טרור") בקבוצה אחרת, כדי להניע אותה לפעולה רצויה לטעמם של הטרוריסטים. בהקשר של איו"ש המטרה היא סילוק פלסטינים ממקומות היישוב והמחיה שלהם כדי להשתלט עליהם, להתנחל בהם ולספח אותם לישראל.
מחוז ש"י של המשטרה אינו פועל כנגד ארגוני הטרור הללו, כנדרש לפי החוק, הדין הבינלאומי וערכי המשטרה
שנית, מחוז ש"י של המשטרה אינו פועל כנגד ארגוני הטרור הללו, כנדרש לפי החוק, הדין הבינלאומי וערכי המשטרה. ישנן עדויות להימנעות סדרתית של המשטרה מהתערבות באירועים, מעצרי פורעים, חקירות חשודים והעמדות לדין. התנהלות המשטרה מבטאת רוח של אווירת חסות פוליטית, הנושבת בחוזקה מחברי כנסת של הימין הקיצוני ומהנציגים שלהם בממשלה.
שלישית, התיאום הארגוני, המקצועי והמבצעי בין צה"ל, שהוא הריבון באיו"ש, לבין המשטרה, אינו מאפשר לצה"ל למלא את תפקידיו, לפי החוק, הדין הבינלאומי וערכי צה"ל, בהגנה על שגרת חייהם של המתגוררים באיו"ש, כולל הפלסטינים.
רביעית, תושבי ההתנחלויות בהן מתגוררים הפעילים בארגוני הטרור אינם פועלים כנגדם ומסתפקים בגינויים ספורים בשפה רפה.
זהו צומת הטרור היהודי. מהצומת הזה יוצאות שתי דרכים. בדרך האחת, ארגוני הטרור פועלים כמעט ללא הפרעה, בדרך להשתלטות אלימה שלהם על כל איו"ש ולאחר מכן על מדינת ישראל. בדרך השנייה, ארגונים ביטחוניים של המדינה ממלאים את תפקידיהם בהגנה אפקטיבית על קיום המדינה וההתנהלות הראויה שלה, לפי ערכיה ועקרונותיה, בניגוד מוחלט לתוכניות של ארגוני הטרור, של כל מי שנותן להם חסות ממשלתית ושל כל מי שתומך בהם בשתיקה.
ההתקדמות בדרך השנייה, הממלכתית, הראויה, תתאפשר רק אם ננקוט צעדים משמעותיים. נזכיר דוגמה.
אנחנו מציעים לשקול את ביטול הפעילות של מחוז ש"י של המשטרה, מטעם צה"ל, או לפחות להוציא אותו מכל תחום פעילות חיוני, בפרט תחום מניעת הפעילות של ארגוני הטרור היהודיים. צריך להחזיר לצה"ל את התפקיד של פעילות מניעה כזו, להתיר לחיילים לעצור פורעים, לחקור חשודים ולהעמיד לדין צבאי נאשמים בפעילות טרור. צה"ל הפקיד בידי המשטרה חלק מהאחריות שלו באיו"ש, המשטרה לא עשתה את המוטל עליה ועכשיו האחריות חייבת לחזור, עם הסמכויות הדרושות, לידי צה"ל.
לא קשה להבין למה צה"ל הפקיד אחריות וסמכויות בידי המשטרה, שהרי מטבע הדברים הוא אינו להוט לפעול כנגד אזרחים ישראלים. מה שלמדנו מראש השב"כ ומהאלופים של פיקוד מרכז הוא שעכשיו לצה"ל אין ברירה
לא קשה להבין למה צה"ל הפקיד אחריות וסמכויות בידי המשטרה, שהרי מטבע הדברים הוא אינו להוט לפעול כנגד אזרחים ישראלים. מה שלמדנו מראש השב"כ ומהאלופים של פיקוד מרכז הוא שעכשיו לצה"ל אין ברירה.
במצב הנוכחי, ההתנהלות אינה תקינה בעליל. לפי התחקיר בדבר הפוגרום, ההתרעה הייתה בשעות הערב. הפוגרום התרחש לפחות שעתיים אחר כך. הכוחות שנערכו חסמו את הצירים ובכל זאת הגיעו מאה פורעים. הכוחות הראשונים שהגיעו "לא הצליחו להבין את תמונת המצב". הנה מה שכתב לי על ההתנהלות הזאת האלוף (מיל') יעקב (מנדי) אור, שהיה בין השאר מפקד אוגדת איו"ש ומתאם הפעולות בשטחים: "תרשו לי להגיד שזו מכבסת מילים להתעלמות שגרתית בשלבים הראשונים של האירוע, מההתרעה ועד הפוגרום".
יתר על כן, לפי סיכום התחקיר, כוחות הביטחון פעלו "בסכנת חיים". "כיצד ייתכן", שואל האלוף אור, "שאף אחד מהטרוריסטים לא נפגע כתוצאה מהפעילות הנחושה של כוחות הביטחון (ש'חתרו למגע תוך סיכון חייהם..') ואף לא אחד מהטרוריסטים מסכני החיים לא נעצר במקום".
צריך להוציא מהתמונה באירועים כאלה את המשטרה ולהחזיר את האחריות המלאה, עם כלל הסמכויות הדרושות, לידי צה"ל כשלעזרתו השב"כ.
הסכנה מארגוני הטרור היהודיים, כפי שהציג אותה ראש השב"כ וכפי שעולה מדברי האלופים, היא לא פחות מסכנה לעצם הקיום של מדינת ישראל. חובה להשתנות מיד כראוי.
פורסם לראשונה: 00:00, 05.09.24
