גם הבוקר ממשיכה מדינה שלמה לעסוק בשאלת היציאה או ההישארות בציר פילדלפי, אחרי שראש הממשלה בנימין נתניהו גילה את חשיבותו, חודשים אחרי שזה לא היה על השולחן, לעומת בני גנץ וגדי איזנקוט שטענו אמש: “מצבה של ישראל לא יקום וייפול על פילדלפי”. אלא שבמקביל קורים דברים נוספים במערכות הקריטיות שכשלו לחלוטין ב-7 באוקטובר, שטרם הציגו תחקירים מסודרים לציבור, והחמור מכל: שראשיהן ממשיכים כאילו כלום.
האתרוג הגדול מכולם בהקשר הזה הוא הרמטכ"ל, רב-אלוף הרצי הלוי, האיש שיחד עם ראש השב"כ אחראי לכישלון הביטחוני הגדול ביותר מאז הקמת המדינה, שהתוצאה שלו הייתה טבח ביהודים שלא היה כמוהו מאז השואה. האחריות שלהם אינה נגזרת רק מהכישלון הקונספטואלי המחפיר בחודשים שקדמו לפלישת חמאס, אלא גם מניהול האירועים בלילה שבין 6 ל-7 באוקטובר. כבר עתה ברור, מהמידע שפורסם הן על ידי החתום מעלה וגם על ידי אחרים ואחרות, שקבלת החלטות אחרת הייתה יכולה לצמצם דרמטית את ממדי הקטל, ההרס והנזקים האדירים שנגרמו בשבת השחורה.
הלוי לקח אחריות והוא גם צפוי להתפטר בבוא העת. אולי זה באמת יקרה בחודשים הקרובים, בכפוף להסכם הפסקת אש אם יושג, אבל בינתיים הסכם כזה מופיע רק בתדרוכים האופטימיים של הבית הלבן. בפועל, הלוי אינו נוהג כמו ראש אגף המודיעין היוצא; מפקד אוגדת עזה שהוחלף השבוע; קצין המודיעין של אוגדת עזה שכבר הודיע על כוונתו לעזוב; וגם מפקד 8200 שצפוי לעשות זאת בקרוב. מבחינת הרמטכ"ל עסקים כרגיל: במקום לפנות את כיסאו, להתנצל עמוקות ולערוך חשבון נפש מקיף, הוא מתבצר בלשכתו, לא מציג תחקירים בשקיפות ובעיקר מוסיף לבצע מינויים, כאילו שיש לו לגיטימציה לעצב את פני הצבא שנים קדימה.
עם כל הכבוד לתרומתו הרבה של הלוי לביטחון המדינה בשנים של שירות, במשמרת שלו נרצחו 1,200 איש ביום אחד. הוא האחרון להחליט למי יש זכות להעביר ביקורת
אפילו התחקיר היחיד שכן הוצג לציבור, בנושא מחדל בארי, עסק באירוע טקטי ולא חלילה בתפקוד המטה הכללי בפיקודו של הלוי. התחקיר, שבחן את תפקוד חטיבת המבצעים, לא הוצג למשפחות השכולות, לתושבי ותושבות העוטף וגם לא ליתר עם ישראל, שעדיין שואל את עצמו אחרי כמעט שנה את אותה שאלה שלא נותנת מנוח: איפה היה צה"ל? אבל הלוי רצה את אלוף שלומי בינדר, שהיה ראש חטיבת המבצעים, בראשות אגף המודיעין. אז הוא קיבל תחקיר והעניק זיכוי.
ואם זה לא מספיק, בפרידה מאלוף אהרון חליוה אמר הלוי: "יש כאלה שלא נכשלו ומבקרים, כי הם יכולים". עם כל הכבוד לתרומתו הרבה של הלוי לביטחון המדינה בשנים של שירות, במשמרת שלו נרצחו 1,200 איש ביום אחד. הוא האחרון להחליט למי יש זכות להעביר ביקורת.
אבל לב הבעיה לא נמצא בנאום כזה או אחר ואפילו לא בעניין התחקירים, כי אם בנושא המינויים. אחרי שמינה – בתפקידי אלוף – ראש אגף מודיעין, אלוף פיקוד מרכז, ראש אגף תקשוב, ראש אגף כוח אדם, מפקד גיס צפוני, ובנוסף גם מפקדי אוגדות ומפקדי חטיבות, הישארותו של הלוי בתפקיד תביא לפתחו מינויים דרמטיים נוספים, בהם סגן רמטכ"ל (כלומר המועמד הקלאסי להיות רמטכ"ל בבוא העת). מתברר שהיחסים בין הלוי וסגנו המכהן, אלוף אמיר ברעם, עכורים כמו מי הקישון בתקופה שחיילי השייטת התאמנו שם בצלילות.
מי שיוכל להתמודד על תפקיד סגן הרמטכ"ל הוא מפקד זרוע היבשה, אלוף תמיר ידעי, שיסיים בחודש הבא את תפקידו מסיבות אישיות. לתפקידו של ידעי נשקל מינוים של דוד זיני, נדב לוטן ונמרוד אלוני. לכולם יתרונות וחסרונות, אבל גם להם לא מגיע שידבק בהם כתם של קידום על ידי רמטכ"ל שהיה צריך להצדיע לו על פועלו, אבל לדרוש ממנו לתת לאחרים לבצע את מלאכת השיקום.
לאן רצה הדרך להלוי?
אם זה לא מספיק, הלוי אפילו דן כבר עם שר הביטחון על מינוי אלוף פיקוד צפון חדש, במקום אלוף אורי גורדין, במטרה שהאחרון יכהן כסגן רמטכ"ל, ואולי אלוף פיקוד העורף, רפי מילוא – שיש לו עבודה חשובה מאין כמותה לקראת מלחמה שלא הייתה כמוה – ייכנס לשם. ייתכן שמי שיוקפץ לפיקוד העורף הוא תת-אלוף איציק כהן, שלחם בגבורה בעזה.
אבל אם האלוף מילוא יכול ללמוד גזרה חדשה לחלוטין עוד לפני שהתושבים והתושבות חזרו לביתם, אז גם להחליף רמטכ"ל עכשיו זה אפשרי. גורדין נמצא בתפקידו שנתיים בדיוק. לשם השוואה, הרמטכ"ל לשעבר גדי איזנקוט עשה קדנציה של חמש שנים כאלוף פיקוד צפון. אז לאן רצה הדרך להלוי?
לו הייתם ניגשים לקצינים בכירים בצבא בשבועות הראשונים שאחרי המחדל ואומרים שהלוי הוא זה שיעסוק במינויים של כל כך הרבה אלופים, עוד לפני שובם של התושבים והתושבות המפונים לבתיהם, הם היו שולחים אתכם בדחיפות לפגוש קב"ן. אבל הלוי מתכוון לעשות זאת. למה? מהסיבה הטובה ביותר בעולם: כי הוא יכול. הרמטכ"ל קשור בברית הגנה הרמטית – כמו גם שערורייתית – עם שר הביטחון, יואב גלנט, שהיה פעם מגדולי המבקרים של הצבא, אחרי שעזב אותו כשנפסל ברגע האחרון לתפקיד הרמטכ"ל.
גורם ששוחח עם הלוי אמר שהוא מצוי בתחושה כמעט משיחית, שלפיה הוא זה שמציל את המולדת. אם כך, לא פלא שהוא לא מודע לנזק שנגרם כבר חודשים ארוכים מתוקף העובדה שהוא מסרב לעשות את המעשה הנכון – מקצועית ומוסרית – ולהתפטר על מנת שהצבא יוכל להשתקם. למען האמת, חשוב לומר שכמו אח"מים רבים הוא מוקף בחסידים וגם בקצינים שאין להם את האומץ לדבר על כך עד שהוא יעזוב. או אז נגלה יער שלם של פטריות אחרי הגשם.
יוסי יהושועצילום פרטיבינתיים הלוי מתמרן מצוין בסדק שנפער בין נתניהו לגלנט ומנצל היטב את האחריות שלהם למצב ואת חולשותיהם הפוליטיות. גם אם תעירו אותו באמצע הלילה הוא יידע למי בדיוק צריך לפנות לטובת התדרוך הנכון והדיווח הנוח.
זה צריך להיפסק. יש לקרוא בהקדם למנכ"ל משרד הביטחון, אלוף (במיל') איל זמיר לקחת את הפיקוד על צה"ל. גלנט היה צריך לעשות זאת מזמן, וההגנה שהוא מעניק כעת להלוי, תפגוש אותו בהמשך, כי תחת הרמטכ"ל הזה הצבא לא רק שלא ישתקם – הוא פשוט יתפורר.
* * *
בסביבת הרמטכ"ל דוחים בתוקף את הטענות. הרמטכ"ל לקח אחריות מלאה מהרגע הראשון, הוא מבין היטב את כובד האחריות המוטלת על כתפיו, ויפעל בהתאם ברגע המתאים. המצב הביטחוני הנוכחי רגיש ונפיץ במספר זירות, וברור כי נדרשת זהירות מרבית בניהול המערכה.
הרמטכ״ל פועל מסביב לשעון, כאשר לנגד עיניו ביטחון המדינה בלבד, והוא העומד מאחורי כל החלטות ניהול המלחמה לרבות התמרון המשמעותי בעזה, בצפון הרצועה וברפיח, חיסולי בכירים ועוד. המינויים הנעשים בצה״ל תחת פיקודו נדרשים לשם המשך תפקוד צה״ל והלחימה, והם מתבצעים באופן ענייני ומקצועי. כל ניסיון להטיל דופי ביושרו של הרמטכ״ל או מחויבותו לאחריותו חוטאים לאמת.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.24
