רציחתם המחרידה בדם קר של שישה חטופים בידי מחבלי חמאס אופפת את הארץ בתחושת אבל עמוקה, לצד רגשות תסכול, זעם וכאב עמוק. אלה הניעו ראשיתה של מחאה, שיש לקוות כי תתפתח למופע ציבורי מתמשך למול אוזלת ידה וסרבנותה של ממשלת ישראל, הקבינט המדיני-ביטחוני והעומד בראשם, להתקדם לעבר עסקה מטעמים פוליטיים, סקטוריאליים ואישיים. ברוח זו, תגובת רה"מ נתניהו מתנערת מאחריות לאסון בטענה כי "אלה הרוצחים – אינם מעוניינים בעסקה". בעולם הפשטני שרה"מ מבקש לשקף לתומכיו טענה זו קונה לה אחיזה, אך בעולם המורכב והעכור – זה שבו חטופינו הולכים ונמוגים ונרצחים בשבי חמאס – זוהי טענה מגמתית, חלקית ומסירה כל אחריות מהמדינה למצב.
דמוקרטיה מערבית ליברלית, כפי שלפחות אבותינו המייסדים ביקשו את ישראל להיות, אמורה לקדש זכויות אדם ולשים את ערך החיים במדרגה הגבוהה ביותר בייעוד ובחזון הלאומי. בעולם החטופים, משמעות הדברים היא כי יש להעניק, בכל דרך ותחת כל הנסיבות, קדימות לחילוצם בעודם בחיים מהשבי, על פני השבתם בשקים אפורים. במובן זה, מוטב לוּ הממשלה תתמקד בתמונת המצב לאיום המשתנה לחטופינו, שרציחת שישה מהם לא נולדה בוואקום; כך, ממד הזמן, כבר נכתב כאן, הוא הפקטור הקריטי ביותר לתהליך קבלת ההחלטות בעניינם של עשרות החטופים והחלופות לחילוצם (צבאיות או דיפלומטיות) – הרבה לפני כל שיקול אחר. במבחן התוצאה הטרגי נראה כי הדרג המדיני לא התאים עצמו להרעה הדרמטית בסיכון הנשקף לחטופינו, נוכח קריסת הזרוע הצבאית של חמאס, ההופכת את הארגון לערב-רב של מיליציות על פני ארגון צבאי מאורגן, כפי שהיה ערב 7 באוקטובר.
בפועל, חמאס בתהליך התפרקות, צירי המשילות, הפיקוד והשליטה (פו"ש) של סינוואר נחלשים, ונראה כי שיווי המשקל הארגוני קרס – ועימו גם חלק מהמוטיבציה של הארגון להשאיר את החטופים חיים. בהתאם, מזה תקופה קהילת המודיעין מתריעה ובטעם כי המשך הלחימה מסכן משמעותית את החטופים, בין אם כתוצאה מפעולות צה"ל והישגיו המרשימים בשטח לפירוק הזרוע הצבאית, ובין אם כתוצאה מפעולות הטירוף של השובים המרצחים. בנוסף, בחלוף הזמן הולכים ומתחדדים פערי המידע ביחס לאפשרות כי מיקום חלק מגופות החטופים ידוע אך ורק לרוצחיהם, שמרביתם כבר חוסלו בידי כוחותינו.
לנסיבות קשות אלה משמעות חמורה והרסנית מבחינת הפוטנציאל להשיב חטופים, ודאי בדרך צבאית, אך גם במסגרת הסכם, מקום שבו חמאס הולך ומתקרב לנקודה שבה אין לו מה להפסיד. משכך, הסבירות להשגת מרחבי גמישות נוספים מצד ארגון הטרור (דוגמת הספינים סביב "ציר פילדלפי" ו"הניצחון המוחלט") הם נמוכים בעת הזו, הן כי עתידו הפוליטי והצבאי של הארגון לוט בערפל, והן כי מרחבי היצירתיות במו"מ הולכים ומצטמצמים, אחרי שנה בקירוב של קיבעון מחשבתי שליווה את התהליך לפרקים. מכל מקום, יש לקוות כי הצעתו הקרובה (והאחרונה) של ממשל ביידן תהווה בסיס למתווה משופר לעסקה.
צילום: אלוני מורערך הערבות ההדדית ומחויבות היסוד של המדינה לאזרחיה וחייליה מצויים בליבת האתוס הציוני, סחף אחריו יהודים רבים כל כך מכנפי עולם להתיישב בחלקת הארץ הנפלאה הזו. במעשיה ובעיקר במחדליה חותרת ממשלת ישראל תחת ערכי היסוד של המפעל הציוני, וממשיכה להעמיד בסכנה מוחשית את חייהם של עשרות החטופים האמיצים שנותרו בחיים, על אף התופת הנוראית שנכפתה עליהם. דוחק השעה בדמות האסון הנורא שפקד אותנו מחייב את נבחרי הציבור להתיישר לערכי היסוד שעליהם נוסדה החברה הישראלית, להתעשת ולהשיב את אחיותינו ואחינו, נשים, גברים וטף מהשבי – ויפה שעה אחת קודם. זהו המעשה הציוני הנכון ואין בלתו – ובכל מחיר פוליטי.
פורסם לראשונה: 00:00, 04.09.24
