"הקפה מעורר געגוע לבקרים השלווים לפני המלחמה שנפתחו מול הים בהאזנה לשירים של פיירוז, אבל גם מייצג עמידה איתנה, כמו למשל פעיל הג'יהאד האיסלאמי שצולם שותה קפה ביד אחת ובשנייה יורה פצצות מרגמה לעבר כוחות צה"ל... מרירות הקפה קטנה בהרבה מזו של החיים בעזה. למרות הקושי להשיגו ומחירו הגבוה כיום (כ-200 דולר לקילו!), הוא עדיין נשק שמאפשר שינוי במצב הרוח". הדברים שפרסם השבוע הפובליציסט חמזה בישתאווי מספקים הצצה לאחת השאלות המסקרנות והמורכבות של המערכה הנוכחית: מהי עמדת הציבור העזתי נוכח החורבן חסר התקדים שהוא חווה?
- לא רוצים לפספס אף כתבה? הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
עוד כתבות למנויים:
מצד אחד, כפי שכותב בישתאווי, העזתים בוכים על מרקם החיים שאבד ועל קטל, הרס ובריחה בקנה מידה שלא היו בעבר. מצד שני, ממשיך ההלל למאבק ול"צומוד", ואין חשבון נפש וביקורת רצינית כלפי חמאס שהוביל להרפתקה הרת אסון בלי לשאול לפני כן את הפלסטינים לדעתם בנושא. לכן לא מפתיע למה חושבים בישראל שרוב הציבור הפלסטיני תומך בטבח 7 באוקטובר, ובחמאס בכלל.
התמונה הזאת התערערה לכאורה לפני כשבוע, כשצה"ל פרסם מסמכים שנתפסו במנהרות בעזה שלפיהם חמאס זייף נתוני סקר דעת קהל שערך במרץ מכון המחקר של ח'ליל שקאקי (PCPSR), המוביל בתחום במערכת הפלסטינית. במסמכים משתקף פער בכמה נושאים בין הנתונים שפורסמו בסקר לבין הנתונים שצה"ל מצא בסקר המקורי: שביעות הרצון מהארגון (32 אחוז במסמכי צה"ל בניגוד ל-62 אחוז כפי שפורסם בסקר), התמיכה ב-7 באוקטובר (30.7 אחוז מול 71 אחוז), השאיפה שחמאס ישלוט בתום המלחמה ברצועה (32.3 אחוז מול 59 אחוז), ומי ינצח במלחמה (56 אחוז חמאס ו-18 אחוז ישראל כפי שפורסם בסקר, לעומת 30 אחוז חמאס ו-51.2 אחוז ישראל במסמכים שצה"ל מצא). סקר נוסף שפרסם המכון ביוני מצביע על מגמה דומה של ירידה בתמיכה במתקפה אבל גם בחמאס.
בישראל עוסקים בממצאים החדשים הרבה יותר מאשר בקרב הפלסטינים, וכנהוג במחוזותינו, הם נוכסו מיד לטובת הדיון הפנימי והניגוחים ההדדיים. השיח ברשתות בשבוע החולף רווי טענות שהממצאים מוכיחים שחמאס ספג פגיעה קשה שמקרבת את מיטוטו, לצד אחרים שחושבים כי קרסה ההנחה שלפיה טבח 7 באוקטובר זוכה לתמיכה רבה בקרב הפלסטינים, ושהם רוויים דה-הומניזציה וחוסר אמפתיה כלפי הישראלים, וכי המסקנה היא שיש פרטנר בצד השני.
גם אם מקבלים את הטענה לזיוף, יש עדיין פערים מטרידים. ראשית, גם לאחר "הקיזוז" בנתונים, שיעור התמיכה בעזה במתקפת 7 באוקטובר גם לפני חצי שנה עדיין לא באמת נמוך. בזמן שחלף מאז כתיבת המסמכים, המלחמה שנמשכת לא תורגמה למחאת המונים או לחשבון נפש מצד גורמי מדיה או אינטלקטואלים. שנית, הזיוף שתואר בוצע בעזה אבל הוא לא רלוונטי לגדה, שבה התמיכה בטבח, בחמאס ובסינוואר עדיין גבוהה מאוד. לציבור בגדה שאינו סובל כמו זה העזתי יותר נוח להפגין גישה לוחמנית, אבל סביר שאין פער ערכי-תרבותי עמוק בין שני המקומות, בפרט לגבי המאבק בישראל.
"יש דינמיקה כזאת", מסביר ס', איש אקדמיה בכיר מהגדה, "שככל שמתרחקים ממוקד העימות, כלומר מעזה, מתחזקת התמיכה בחמאס שיזם ומנהל את המלחמה. זה בולט כמובן בגדה, אבל גם מחוץ לזירה הפלסטינית, כמו שרואים במפגני התמיכה בחמאס שמתקיימים בירדן. נראה שגם בגדה וגם בעזה התמיכה בחמאס קצת הצטמצמה, אבל ההזדהות עם הסבל של העזתים והזעם העמוק כלפי ישראל מאזנים את המגמה ועוזרים לארגון לשמר תמיכה ציבורית".
מול נתוני המסמכים שמשקפים הסתייגות רחבה, לכאורה, ממתקפת 7 באוקטובר ומחמאס, עומדות העובדות והמציאות: השתתפות אלפי עזתים בטבח ובביזה ב-7 באוקטובר, מעורבות רבים מהם בחטיפה, בהסתרה ובשמירה על חטופים, ובשנים שלפני 7 באוקטובר השתתפות בבניית "פרויקט הג'יהאד" שהתיך את המרחב הציבורי והצבאי, כפי שניכר כמעט בכל בית ספר, בית חולים, בית קברות, מסגד או גן שעשועים שהיו גם בעלי ייעוד צבאי.
שקאקי עצמו מגיב לפרסומים באופן מאוזן יחסית: "אנו בוחנים בקפדנות וברצינות את טענת צה"ל, אבל כרגע היא נראית לא סבירה. ההנחה היא שחמאס לא יכול היה לזייף את הנתונים. חלק מהנתונים שפורסמו לא מחמיאים לארגון, מה שמעמיד בסימן שאלה את הטענה לזיוף. אם בכל זאת יתברר שהיה זיוף, אולי מישהו שם הרוויח כסף בשליחות חמאס. אני לא פוסל שצה"ל בכלל פרסם אותם כדי להוכיח שמשימתו הושלמה ולהצדיק יציאה מהרצועה".
הישראלים נדרשים לאיזון ההתמכרות לסקרים ותפיסתם כמראה מדויקת למציאות. זה נכון לגבי המצב הפנימי בישראל, ובטח כשעוסקים בישויות ששוררים בהן פחד וחשדנות, ועולות השאלות מיהו הסוקר, לאן יגיעו התשובות, ואם בעקבותיהן יפעל מישהו נגדך. בזירה הפלסטינית, וברוב המזה"ת, הנסקרים מרגישים נוח יחסית לדבר על נושאים ניטרליים כמו המצב הכלכלי והחברתי (הכנסה, אבטלה, רמת דתיות ועוד), אבל מחושבים יותר בנוגע לשאלות פוליטיות. הסקר קוסם בגלל מאפייניו הכמיתים, אבל צריך להבין שמדובר בעוד כלי – מני רבים – לבירור המציאות. הוא חייב להילקח בזהירות, וצריך שיתלוו אליו אמצעים בלתי כמיתים כמו ניתוח תכנים וניהול שיח בלתי אמצעי.
ובחזרה לשאלה על הלכי הרוח האמיתיים בעזה. המסמכים שפורסמו עשויים להעיד על זעם מצטבר בקרב רבים מהפלסטינים. אבל, 11 חודשים לאחר שהחלה "הנכבה האמיתית", כפי שמגדירים רבים את המלחמה, לא התפתחה ביקורת פנימית משמעותית שתהווה אילוץ אסטרטגי על סינוואר. פה ושם נשמעות זעקות נגד מי שהובילו לאסון לאומי אבל מתחבאים בעצמם עם משפחותיהם במנהרות או בבתי מלון בקטאר וגוזלים את הסיוע ההומניטרי, אלא שהן בודדות, ועולות בעיקר בערוצים כמו "אל-ערביה" ו"סקיי ניוז" בערבית, אבל לא במדיה הפלסטינית או בערוץ "אל-ג'זירה" שמתהדר בהצגת "דעה אחרת".
ערב המלחמה סברו – כחלק מהקונספציה – שהסלמה תוביל למחאה ציבורית רחבה נגד חמאס, הנחה שנטען כי ריסנה את הארגון מלפעול נגד ישראל. התרחיש הזה לא התממש, מה שממחיש את חוסר ההבנה העמוק לגבי חמאס: הארגון לא רואה בדאגה לתושבים יעד עליון, וציבור לא קטן חש הזדהות איתו ולא ממהר לצאת נגדו, מה שסינוואר רואה כאחד מהישגיו. תסיסה רחבה, אם וכאשר תתפתח, עשויה לבשר על ערעור מעמד הארגון, שלמרות המכות שספג ממשיך לשמור על דומיננטיות בעזה, אבל גם על שינוי עמוק שיחול במאפייני הציבור הפלסטיני. כרגע לפחות, אין סימנים לכך.
ד"ר מילשטיין הוא ראש הפורום ללימודים פלסטיניים במרכז דיין באוניברסיטת ת"א
פורסם לראשונה: 00:00, 06.09.24
