תרימו מבט. תסתכלו סביבכם, ואל עבר האופק. כמה מבוגרים אחראים אתם רואים? בואו נספור אותם.
ראש ממשלת השקפים והמפות שלנו? פחות. שרי הקבינט שהוא בחר לו בפינצטה? פחות. בן גביר וסמוטריץ'? פחות. חברי הליכוד, שרועדים על הכיסא שלהם? פחות.
יש פה מעט מאוד אצלנו שהתעוררו מ-7 באוקטובר אחרים. שלא ישנים בלילה. שנלחמים על מה שנכון, על האינטרסים והערכים. שנלחמים עלינו באמת. זו האמת הכואבת. על סיפון הספינה המחוררת, שמי סערה חודרים אליה מכל כיוון, נמצאים מנהיגים בודדים עם דליים. איך מזהים את הבודדים? הם אלו שמותקפים הכי הרבה בידי הסובבים את נתניהו.
למשל שר הביטחון גלנט. למשל היועצת המשפטית בהרב-מיארה. ולמשל הרמטכ"ל הרצי הלוי. האחרון מצא עצמו על המוקד המדיני בשלבים מוקדמים שאחרי 7 באוקטובר - עוד בימי ה"ביחד ננצח" - כי היו כאלו שבער להם להדוף אחריות.
על המחדל הנורא שאירע תחת הלוי עוד נדבר, יש הרבה על מה, אבל ברמה הפרקטית הוא לקח אחריות, ויום אחד, לא עוד הרבה זמן, הוא לא ינהיג פה. לא הוא, לא השדרה הצבאית הבכירה, ולא השדרה הפוליטית הנוכחית. אין אפשרות אחרת. אם לא יבינו לבד, העם יאמר את דברו. העם נהיה קצר רוח. מה ההבדל? יש את אלו שמבינים את זה, ויש את אלו שלא. נדמה לי שהרמטכ"ל נמנה על אלו שמבינים. ונדמה לי שכל אחד בתפקידו היה מעדיף שהתקופה הזו לא תתארך.
הרמטכ"ל הלוי נאלץ לנהל חזית נגד אלו שלא מבינים שילכו בקרוב הביתה, ומערבבים שיקולים פוליטיים בשיקולי המדינה. זו תמונת המצב
מאז אסון 7 באוקטובר הוא מוביל צבא במלחמת קיום נוראה שעל מידת ההצלחה שלה בחזיתות השונות אפשר להתווכח - אבל לא על התנאים שבהם הוא פועל: חוסר גיבוי מדיני מעליו, כלומר מתקפות ארסיות, שלא יכולות שלא לחלחל תחתיו בצבא; היעדר אסטרטגיה מדינית שמחבלת במאמץ הלחימתי; היעדר תוכנית ליום שאחרי; היעדר דמות מבוגר אחראי מעליו, כשהוא מסתכל למעלה, כזה שיסייע לשאת בנטל הכבד - ולא שיחפש להתהדר בהישגים וייעלם בכישלונות. האיש שזמנו כמפקד הצבא קצוב ומתקתק לאחור נאלץ לנהל חזית נגד אלו שלא מבינים שילכו בקרוב הביתה, ומערבבים שיקולים פוליטיים בשיקולי המדינה. זו תמונת המצב.
בתקופה שאפשר למצוא סביבנו פחות ופחות פוליטיקאים ופקידים בעלי דעה עצמאית, בתקופה שבה יש פחות ופחות אמון מהעם בהחלטות הדרג המדיני, אנחנו חייבים רמטכ"ל שלא ידע רק להילחם, אלא גם לעמוד על שלו. אנחנו חייבים ראש שב"כ, ראש מוסד, וכן, גם מפכ"ל, שיעמדו על שלהם. על שלנו. ולא רק שיעמדו, שיאמרו. עמדתם צריכה להישמע בקול רם וברור. ולא רק ברמיזה, כמו זו שהשמיע הלוי ברצועת עזה אתמול. הם חייבים את זה לנו, לעם. אנחנו מסתכלים עליהם. אנחנו רוצים שיאמרו לנו אמת. הדברים שיאמרו, ואלו שלא יאמרו, יירשמו בהיסטוריה.
אז כן, הלוי צריך ללכת. אבל לא עכשיו. הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה שראש ממשלה, שהקיף את עצמו במי שהקיף, ימנה רמטכ"ל. לא בתקופה כזו, ולא בכלל.
