על 13 ימים עומד כרגע הפער, 13 יממות תמימות של שליטה ישראלית במה שהוגדר כצורך קיומי, שבלתו אין, אפילו לא לרגע אחד. מצרים וקטאר ניסחו הסכם פשרה, שהצוותים של שתי המדינות, הנמצאים בקשר עם חמאס ועם ישראל, ויש בהם אנשי מודיעין שהם בעלי ניסיון של שנים במגעים עם שני הצדדים עוד הרבה לפני המלחמה (את אחד מהם מכנים בצחוק בשם עבדאללה כהן), סברו שיש סיכוי שגם חמאס וגם ישראל עשויות לקבל.
נתניהו, במפות המצורפות ל"מכתב ההבהרות" שגורם בכיר כינה פה "מסמך הדמים", הכניס עז בצורת התעקשות על נוכחות "מרודדת" של ישראל בציר פילדלפי לאורך 42 הימים של הפסקת האש הזמנית בחלק הראשון של העסקה, המכונה "ההומניטרי". חמאס מצידו, ראה בהתעקשות הפתאומית הזו הפרה של מה שהוסכם, ועלה על עץ משלו בדרישה לפינוי מוחלט של הכוחות הישראליים מהציר באותם 42 יום. למרות שלכולם ברור שאין בהתעקשות משמעות אמיתית, המצרים והקטארים החליטו לעשות פשרה פשוטה וחתכו באמצע: ישראל תעזוב לגמרי את הציר, אך תיערך "לאורך הגבול ישראל-עזה" בחלוף 22 יום מכניסת הפסקת האש לתוקף. המילה "לאורך" מאפשרת דיון על הפרימטר ביטחון שישראל דורשת.
מיצג הנצחה לזכר כרמל גת בכיכר החטופים
(צילום: שב"פ)
ארה"ב, שלא הייתה שותפה בניסוח הפשרה, הכניסה בו שינויים ותיקונים ובסעיף שהפך בעיני העולם לחזות הכל - דרשה לשנות את ה-22 ל-35, כלומר 13 ימי פער. כל צד מושך לכיוון שלו, גם בתיקון הזה וגם באחרים. המצרים והקטארים אומרים: תשאירו את זה כמו שזה, אחרת אין סיכוי שחמאס יקבל. האמריקאים אומרים אותו דבר, אבל על ישראל.
"מצד אחד קשה לתאר אבסורד גדול מזה", אומר בכיר הבקיא מאוד בנבכי המו"מ, שדבריו הובאו כאן כמה פעמים כדי שיסביר, בים של הטעיות ודיסאינפורמציה, מה באמת קורה מאחורי הקלעים. "איך יכול להיות שהם מתקשקשים על שטות כזו? איזו משמעות יש ל-13 יום לכאן או לשם? אבל גם זה למעשה מסך עשן. נתניהו תקע את המו"מ בכמה נקודות. יצא המקרה ופילדלפי קיבל פתאום נפח גדול, וכולם, כל צוותי המו"מ, והמנהיגים, והצדדים, והעמים, והעולם כולו, עכשיו מסתכלים על הרצועה החולית המדברית הזו".
התשתית להצעה של מצרים וקטאר היא המתווה מ-27 במאי. בנאומו של נתניהו, בקטע שהבכיר הישראלי מגדיר כ"רגע הקומי שלנו", הוא טען כי המתווה התקבל על ידי מועצת הביטחון ולאחר מכן "אנחנו הסכמנו למתווה שהציג הנשיא ביידן ב-31 במאי". אלא שהייתה זו ישראל שהציעה את המתווה, כלומר, ישראל הייתה מוכנה לקבל את המתווה של עצמה. "וכך נתניהו מרוויח פעמיים: גם רומז שזה בעצם ביידן שהציע את המתווה ולא יוזמה שלו, וגם מראה שישראל בעצם פתוחה לוויתורים ופשרות, הנה היא קיבלה את ההצעה האמריקאית שאומצה על ידי מועצת הביטחון", אומר הבכיר.
3 צפייה בגלריה
9 חודשים אחרי, רה"מ נזכר שלא יוותר עליו. נתניהו מסביר על ציר פילדלפי
(צילום: ABIR SULTAN / POOL / AFP)
ההצעה של מצרים וקטאר גובשה תוך התחשבות מסוימת בשלושת המסמכים הנוספים שנערמו על ההיסטוריה הכתובה והכה-מתסכלת של המו"מ מאז מתווה מאי: התשובה של חמאס מתחילת יולי, "מכתב ההבהרות" והעיזים של נתניהו מ-27 ביולי, והצעת הגישור האמריקאית שהוגשה במהלך הפיסגה בדוחא ואשר מזכיר המדינה בלינקן בביקורו בישראל חלק לרה"מ שבחים על כי הוא קיבל אותה במלואה, וזהו תור חמאס לעשות זאת.
חמאס לא סירב רשמית אך דובריו דחו את ההצעה באמירה, נכונה לכשעצמה, כי היא בעצם מקבלת את עיקרי עמדותיו ואת התנאים החדשים המוקשחים שנתניהו הוסיף במסגרת ה"הבהרות". במו"מ שנערך בקהיר ובדוחא בשבוע וחצי האחרונים ניסו להסיר מהדרך בינתיים את הבעיות הגדולות ולהתרכז במה שנראה היה כנושאים שצריך לדון בפרטים שלהם, אך העקרונות כבר הוסכמו. אבל גם שם החלו ויכוחים, האם ובאיזה קטגוריה יכללו אלו אשר ישוחררו עבור גופות החיילים ושני האזרחים החיים שהיו בידי חמאס לפני 7 באוקטובר. המתווכים טוענים שישראל יצרה בלגן ברשימות בנושא הזה, בכוונה או בטעות.
אבל אז גם התברר שחמאס מכניס עיזים משלו. "בחמאס הבינו כי ישראל נחושה בדעתה ללכת על עסקה אחת, זמנית, הומניטרית, ולהשאיר את האפשרות לחזור ולהילחם, אפשרות שבעיניהם נראית ריאלית לגמרי", אומר גורם מאחת מהמדינות המתווכות, "המשמעות הפרקטית של ההחלטה הזו היא דחייה של זמן רב, אם לא ביטול, של האפשרות לחלק שני. כלומר בפועל, ישראל החליטה לנטוש בעזה את החיילים והגברים הצעירים שמתחת לגיל 50, אלה שלא ישוחררו בעסקה הראשונה".
"עד עכשיו", הוא מוסיף, "חמאס ניהל את המו"מ כשהוא מוותר מראש על האסירים הכי כבדים, מה שקראנו במו"מ זכות הווטו של ישראל. עכשיו הם הבינו שיש סיכוי גדול שכלל לא יהיה שלב שני, שהם לא מצליחים לשכנע את מצרים וקטאר להתעקש על זה כתנאי לכניסה בכלל לעסקה, ושאם יקבלו אסירים זה רק בשלב הראשון, פשוט כי הוא יהיה היחידי. ולכן החליטו לעשות מאמץ לקבל שם כמה שיותר".
אבל הגורם ממשיך באופן עגום: "בפועל מה שנוצר זה ששני הצדדים הערימו עכשיו קשיים עצומים שלדעתנו לא יאפשרו אפילו הגעה לעסקה המוגבלת הזו".
בכיר ביטחוני ישראלי לשעבר, שפרש משירות לפני כשנתיים, ערך אמש שיחה עם כמה גורמי מצוותי המו"מ של המתווכות והסביר להן עד כמה עניין פילדלפי נולד יש מאין, הופיע לפתע, ותוך זמן קצר מאוד הפכה הנסיגה ממנו ל-42 ימים לאיום קיומי מיידי על ישראל. לדבריו, "צה"ל לא מיהר להתנפל על פילדלפי בהתחלה, ואף אחד, גם לא נתניהו, לא ראה בזה חשיבות מיוחדת. כמובן שלאורך זמן צריך לוודא שלא חופרים מנהרות חדשות, אבל במשך 42 יום? מה אפשר לעשות שם?".
כשנשאל על טענתו של נתניהו כי העולם לא ייתן לחזור לשם כמו שלא נתנו לחזור ללבנון אחרי הנסיגה, הוא צחק: "כל ילד מבין שמדובר על משהו שונה לחלוטין. כאן הייתה נסיגה של ישראל לגבול הבינלאומי, וכאן מדובר על חזרה לאזור מסוים בעזה, שישראל עושה כל הזמן".
גם לפי תחקיר נאומים ופרסומים המביאים את דבריו ודאגותיו של רה"מ שפורסם השבוע, נתניהו לא עסק בסוגיית ציר פידלפי ולא הזכיר אותו כלל עד שנראה היה שאפשר להשיג פריצת דרך בעסקה.
ב-3 ביולי בבוקר העריכו בישראל כי חמאס עומד לתת תשובה יחסית חיובית (עם עוד הרבה קשיים והתעקשויות, זה לא נגמר עד שזה נגמר). בערב כבר הצהיר השר סמוטריץ' כי "לא אתפלא אם פתאום, אחרי חודשים של סרבנות, סינוואר ישיב בחיוב על ההצעה שהוא קיבל לעסקה". זאת כדי לומר שצריך לעשות הכל כדי למנוע את אותה עסקה, שישראל היא זו שהציעה אותה. למחרת סינוואר אכן נתן את אותה תשובה יחסית חיובית שהתקבלה בקורת רוח בחלקים גדולים של צוות המו"מ שחשבו שיש סיכוי לפריצת דרך.
ואז, לפתע, ב-11 ביולי בנאום של נתניהו בסיום קורס קצינים בבה"ד 1, תשעה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, מוזכרת הנוכחות הישראלית בציר כתנאי שישראל לא תוותר עליו: "לא נאפשר הברחות נשק לחמאס ממצרים, בראש ובראשונה על ידי שליטה ישראלית בציר פילדלפי ובמעבר רפיח". יממה לאחר מכן הודיעה לשכת רה"מ כי הוא "עומד על כך שישראל תישאר בציר פילדלפי".
ואכן נתניהו שיגר את צוות המו"מ לקטאר כדי להודיע שלפתע ישראל הבינה את מה שלא הבינה כל תשעת חודשי המלחמה: שנוכחות קבועה ורצופה שלה בפילדלפי היא אינטרס "קיומי", כפי שהתבטא לימים, והיא לא תעזוב שם ולו לשנייה אחת. ומאז הפך הנושא לאחד מהמרכזיים בדברים של נתניהו, בהודעות מטעמו, ובהנחיות לצוות המו"מ.
אצל המדינות המתווכות מתבהרת ההבנה כי בעצם "לא מדובר על מציאת פשרה לסעיף כזה או אחר, אלא על חוסר החלטה אסטרטגית של רה"מ להגיע לעסקה, אם לא על החלטה שלא להגיע כלל לעסקה, כלשונו של גורם בכיר באחת המדינות. ההבנה הזאת, לדבריו, פוגעת במוטיבציה של המתווכות לצאת לניסיון אחרון להגיע לפשרה.
כרגע יש ספק רב אם ארה"ב תלך בכלל על תוכנית פשרה, כי האמריקאים סבורים שהסיכוי שזה יוביל לפיתרון הוא קטן והם מעדיפים, אולי גם בגלל שיקולים פוליטיים פנימיים, שלא לפוצץ את המו"מ ולעורר רעש בעולם. במצב כזה ייתכן ותצא קריאה להחליף מתווכים או צוותי מו"מ, ולבוא עם מתווה חדש: או הכל תמורת הכל או החלפות קטנות, למשל התערבות רוסית כדי לשחרר את החטופים בעלי האזרחות הרוסית. אם זה יקרה, אולי בסוף תהיה עסקה שתביא לשחרור כולם. ספק אם יישארו חטופים חיים עד אז.
פורסם לראשונה: 00:00, 06.09.24
