בפרסום יוצא דופן הודיע שר המשפטים האמריקאי כי משרדו הגיש לבית המשפט הפדרלי במנהטן כתב אישום נגד ששת מנהיגי חמאס, בשל חלקם המרכזי בטבח 7 באוקטובר. יש שאמרו כי כתב האישום הוא בעל ערך סימבולי בעיקר, של סולידריות עם ישראל ושל הפגנת נחישות להיאבק בטרור. אחרים טענו שנועד להכשיר את הלבבות נוכח התנהלות ידידתנו הגדולה, המקדמת במקביל עסקת Take it or leave it שעלולה לעורר התנגדות בממשלה. תהא הסיבה אשר תהא, המציאות היא שאמריקה הקדימה אותנו ברתימת המערכת המשפטית לעשיית הצדק המתבקשת בעקבות 7 באוקטובר.
מדינת ישראל שומרת על עמימות, ובכך זורעת בלבול במי שנושאים עיניהם אל המערכת המשפטית שלה בציפייה להעמיד לדין את מחבלי חמאס. אף שהיא מחזיקה רבים ורעים מהם בשטחה, אף שסיימה להפעיל עליהם את גופי החקירה העיקריים – המשטרה והפרקליטות – בשורת האחריות המשפטית של אלה עדיין לא נראית באופק. חשוב להיות הוגנים ולציין שמאז אירועי 11 בספטמבר, הכלים המצויים בידי ארצות-הברית למלחמה משפטית בטרור הם מהמשוכללים ביותר שיש. במילים אחרות: אמריקה מוכנה בהרבה מישראל להילחם בטרור בכלים משפטיים, אף שישראל למודת ניסיון וסבל טרוריסטי בהרבה. מציאות זו אינה בריאה מסיבות רבות: היא מותירה עצורים במספרים אדירים ללא משפט, ומושכת כך ביקורת בינלאומית; היא מאפשרת התייחסות אל עצורים רבים כמחייבים חקירה גם בתנאי עינויים, בשל תחושה של דחיפות לייצר ראיות; היא יוצרת כלפי חוץ מצג של חוסר אונים משפטי ומשמשת נשק אכזרי בידי מי שממשיכים להכחיש את פשעי חמאס.
כתב האישום שהגישה אמריקה הוא במובן זה בעל ערך סימבולי גם למערכת המשפט הישראלית: זו חייבת להתעשת ולקבל החלטות אמיצות. צריך להפגין יצירתיות בהעמדה לדין של מחבלי הנוח'בה ובוודאי של ראשי חמאס. נקל לראות למשל את הפשטות שבה קובע כתב האישום האמריקאי שחמאס ביצע פשעי מין. מהלך דומה יכול המשפט הישראלי לנקוט בקביעה שארגון טרור אשר זורע כאוס סביבו, ומחבל ביכולתה של מדינה להוכיח את פשעיו, לא יוכל להינקות. בדוח על פשעי המין של חמאס שאני כותבת בימים אלה השתמשנו ברעיון "הנזק הראייתי" שגרם חמאס כבסיס לאחריותו. במשפט הישראלי קיימים גם הסדרי אחריות קולקטיבית של משדלים וסייענים, שיכולים אף הם לשמשנו.
ישראל ואזרחיה הם הניזוקים העיקריים מפשעי חמאס, מאות מונים יותר (במספרים) מהאזרחים האמריקאים שאמריקה החליטה להילחם משפטית עבורם. ישראל מחויבת לנקוט בקו המבהיר כי מערכת המשפט שלה אינה ניגפת מול טרור
ישראל ואזרחיה הם הניזוקים העיקריים מפשעי חמאס, מאות מונים יותר (במספרים) מהאזרחים האמריקאים שאמריקה החליטה להילחם משפטית עבורם. ישראל מחויבת לנקוט בקו המבהיר כי מערכת המשפט שלה אינה ניגפת מול טרור. בין אם ידרוש הדבר יצירתיות ופרשנות מרחיבה, ובין אם חקיקה ייחודית, עליה להשיב מלחמה בזירה שגם בה אסור לה להפסיד.
פרופ' יפעת ביטון היא משפטנית, נשיאת אחוה ומחברת דוח על פשעי המין של חמאס
